newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שחקני הפועל קטמון חגגו ניצחון עם דגל גאווה שלקחו מהיציע

במציאות בה המילה "הומו" היא חלק לגיטימי מרפרטואר שירי העידוד במגרשי הספורט, דגל הגאווה שמונף על ידי שחקני כדורגל הוא אירוע יוצא דופן ומרגש, גם בשביל קבוצה סובלנית ומיוחדת כמו הפועל קטמון

מאת:

כותבת אורחת: מעין דק

שום דבר לא הכין אותי לרגע הקסם שבו הופיעה מולי תמונה מסיום המשחק בין הפועל קטמון הירושלמית למועדון ספורט גבעת אולגה במחזור ה-18 של ליגה א' בכדורגל. על הפיד שלי הופיעו שחקני קטמון, מוליכת הליגה, חוגגים על הדשא ניצחון, ומניפים את דגל הגאווה עם סמל הפועל שצויר עליו. את הדגל הם לקחו מאחד האוהדים שהניף אותו ביציע במהלך המשחק.

שחקני הפועל קטמון מניפים דגל גאווה בתום ניצחון במשחק בליגה א' (תמונה באדיבות עמוד "אוהבים את קטמון - שונאים גזענות"

שחקני הפועל קטמון מניפים דגל גאווה בתום ניצחון במשחק בליגה א' (תמונה באדיבות עמוד "אוהבים את קטמון – שונאים גזענות")

אם אתן הולכות למגרשי הכדורגל, או אם אתם רואים ספורט בטלוויזיה, אתם בטח יודעים שהמילה "הומו" היא חלק מלקסיקון הקללות והעידוד של כל קבוצת ספורט ממוצעת. זה עדיין לגמרי נפוץ במגרשים ורבים מדי מרגישים עם זה בנוח, זה לא צורם להם ולא גורם להם להתכווץ בשום צורה.

כשהתחלתי ללכת באופן קבוע למשחקים של הפועל ירושלים בכדורסל לפני (אלוהים יעזור) כמעט עשרים שנה, הקריאות האלה הטרידו אותי. בשנים האחרונות, כשאני כבר אוהדת כורסא וגם זה בקושי, לא יוצא לי לחוות את זה הרבה. אבל כשכבר יוצא לי להיות במשחקי כדורגל או כדורסל – הקריאות האלה מעציבות אותי, מכעיסות אותי, וגורמות לי לזוז בחוסר נוחות מוחלט.

> בני סכנין אכזבה את כל הגזענים

סטיקר נגד הומופוביה (באדיבות עמוד "אוהבים את קטמון - שונאים גזענות")

סטיקר נגד הומופוביה (באדיבות עמוד "אוהבים את קטמון – שונאים גזענות")

לפני כמה חודשים נתקלתי לראשונה בדף הפייסבוק "אוהבים את קטמון, שונאים גזענות", יוזמה לא רשמית של חלק מאוהדי הפועל קטמון. יוזמה שכמו שאפשר להבין מהשם שלה, יוצאת נגד גילויי גזענות ושנאה, בכדורגל ובכלל. מפעילי הדף יוצאים נגד אפליה, מתנגדים לאלימות נגד נשים.

מאחורי הדף עומדת קבוצה של חברים, אוהדי קטמון כמובן, שהחליטה לפני תחילת עונת המשחקים האחרונה לצאת בקמפיין נגד הומופוביה. הם התחילו במדבקות, מפעילים את העמוד בו הם מעלים תמונות מקמפיינים דומים של קבוצות ספורט ברחבי העולם, ועוסקים בתרבות אוהדים. אבל גם המדבקה שהם הוציאו "אוהדי הפועל קטמון מתנגדים להומופוביה" לא הכינה אותי לתמונה של שחקני הקבוצה מניפים בשמחה גלויה את דגל הגאווה.

מפעילי העמוד מדגישים שלא מדובר ביוזמה רשמית של הקבוצה או של ארגון האוהדים של קטמון, שידוע באווירה האנטי-גזענית שלו, אבל שהם בהחלט מרגישים שהיוזמה שלהם הכניסה גם את הנושא של הומופוביה ליציע. האירוע אתמול, הם מספרים, היה ספונטני, ושימח אותם במיוחד. בעיקר כי הם לא אלו שהביאו את הדגל ליציע.

האמת היא שכל הסיפור הזה מייצר אצלי תחושה של גאווה בלתי מוסברת. הגאווה הזאת משולבת ככל הנראה גם בנוסטלגיה ירושלמית אדומה, וגם בעובדה שהפועל קטמון היא לא קבוצה טיפוסית בנוף המקומי, אלא קבוצה שהוקמה על ידי אוהדים שהם בעלי מרבית המניות בקבוצה.

אם להסתכל על חצי הכוס הריקה, אפשר גם להגיד שזה עצוב שזה צריך לשמח אותי עד כדי כך. אבל במציאות שבה המילה "הומו" היא חלק מקובל משירי אוהדים, שלא לדבר על מספר המקרים המועט מאוד של ספורטאים בכלל ושחקני כדורגל וכדורסל בפרט שיצאו מהארון, זה נראה קצת כמו סוג של פלא. במציאות הזאת כשאוהדי קבוצת כדורגל יוצאים בקמפיין אנטי-הומופובי ושחקני כדורגל מניפים את דגל הגאווה – זו חתיכת חגיגה. לא פחות. כמה מורכב, ככה פשוט. או להיפך.

> יציע 11 ואני: הגזענות במשחקים של מכבי דרך עיניים של אוהדת

מעין דק היא אקטיביסטית, ותמיד תישאר אוהדת ירושלמית אדומה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מתחבר למסורת עתיקת יומין של רודנים שנאבקו נגד החופש האקדמי. שר החינוך יואב קיש, פברואר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

מתחבר למסורת עתיקת יומין של רודנים שנאבקו נגד החופש האקדמי. שר החינוך יואב קיש, פברואר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

המאבק על פרס ישראל: כוח השררה נגד כוח הרוח

בעתירה לבג"ץ נאמר כי לשר קיש אין סמכות לבטל את פרס ישראל וכי גם מלחמות לא מנעו מחלוקת הפרס בעבר. אבל מעבר להתנכלות הפוליטית לאיל ולדמן, מאחורי החלטתו של קיש עומד רצון עתיק יומין לפגוע בחופש של התרבות והאקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf