ברזיל: הימין הקיצוני משתולל, אך השמאל מקבל תקווה חדשה
שחרורו של הנשיא לשעבר לולה דה סילבה מהכלא עד למיצוי הליכי הערעור בעניינו נותן זריקת מרץ לשמאל הברזילאי המשותק. האם זה מה שיציל את המדינה הגדולה והמשפיעה באמריקה הלטינית מאימת הניאו-פאשיזם?
ברזיל היא המדינה הגדולה והמשפיעה ביותר באמריקה הלטינית. ככזאת, היא תמיד היתה גם זירה חשובה במאבקים הדרמטיים בין השמאל לימין ביבשת. המערכה החדשה במאבק הזה החלה באוקטובר שעבר, כש’זאיר בולסונארו, פופוליסט ימני עם נטיות פאשיסטיות, נבחר לנשיא החדש.
בולסונארו אוהב להציג את עצמו כ"טראמפ הברזילאי". ואכן, כמו נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הוא הסתבך פעם אחר פעם באמירות ופרשיות מביכות – מהפעם שבה אמר על חברת קונגרס ברזילאית ש"לא מגיע לה שיאנסו אותה כי היא מאוד מכוערת", דרך עשרות התבטאויות גזעניות והומופוביות, ועד לפעם שבה נתפסו עשרות קילוגרמים של קוקאין במטוסו הפרטי בדרך לפסגת ה-G-20 (למרות הרטוריקה הרושפת שלו נגד סוחרי הסמים במדינה).
אבל בניגוד לטראמפ, שהוא בעיקר ליצן לא-יוצלח, בולסונארו הוא פוליטיקאי מקצועי, שמרבה להגן על החונטה הצבאית ששלטה בברזיל במשך שני עשורים – פשוט בגלל שהוא היה שמח לחזור לימים ההם. מאז בחירתו, מתבהרים והולכים הקשרים של בולסונארו לימין הפאשיסטי והניאו-נאצי.
ב-14 במרץ 2018, מריאל פרנקו, פעילה לסבית שחורה שנבחרה שנה קודם לכן למועצת העיר ריו דה-ז’נרו, היתה בדרכה חזרה מאירוע פוליטי, כששני מתנקשים במכונית סמוכה פתחו באש על מכוניתה ורצחו אותה ואת הנהג שלה. הכדורים ששימשו בהוצאה להורג מטווח קצר של פרנקו זוהו כתחמושת משטרתית, והחשודים שנעצרו הם שוטרים וחיילים לשעבר.
המתנקשים השתייכו ל"מיליציות" ששולטות בחלקים נרחבים מריו וזוכות לתמיכה סמויה או גלויה של פוליטיקאים מהימין. על הפוליטיקאים האלה נמנה בולסונארו עצמו. מאז הרצח, נחשפו תמונות של בולסונארו מחובק עם כל אחד משני החשודים ברצח מריאל פרנקו. שניהם גם זכו בעבר לפרסים מבנו של בולסונארו.
בולסונארו עצמו מכחיש בתוקף כל קשר לרצח, וסביר להניח שהוא אכן לא היה מעורב בו ישירות. אבל הפוליטיקה שהוא מקדם, של אלימות גוברת של הימין הקיצוני, בהחלט קשורה. במהלך הבחירות, בולסונארו אמר ש"הטעות של הדיקטטורה היא שהם עינו אנשים אבל לא רצחו אותם", והוא גם איים לבצע טבח באסיפה של מפלגת העובדים.
אובדן הבושה מגביר את האלימות
להזכיר, המשטר הצבאי שבולסונארו מתגעגע אליו וחושב שלא רצח מספיק אנשים היה משטר שעינה עשרות אלפי פעילי שמאל ורצח מאות. ההפיכה הצבאית בברזיל ב-1964, שהביאה לשלטון את החונטה הצבאית, היתה במידה רבה יריית הפתיחה של "המלחמה המלוכלכת" – עשורים ארוכים שבהם מליציות ושלטונות ימניים העלימו, עינו ורצחו מאות אלפי פעילי שמאל ברחבי אמריקה הלטינית.
הכוח המניע מאחורי ה"מלחמה המלוכלכת" היה מדיניות החוץ של ארה"ב, שבעזרת תמיכה דיפלומטית, מימון, חימוש ואימון צבאי של המשטרים הפאשיסטיים ויחידות המוות שלהם, קיוותה לשרש את איום הסוציאליזם מ"החצר האחורית" שלה – אמריקה הלטינית.
כמו בארה"ב ובמקומות רבים ברחבי העולם, בחירתו של פופוליסט ימני וגזען היוותה זריקת מרץ לאלימות של פעילי ימין קיצוני וניאו-נאצים. מטרותיו של הימין הקיצוני הן תמיד אלימות, אך אובדן הבושה הוא מה שמדרבן אותו להוציא את האלימות לפועל. דוגמה טובה לכך ראינו בשבוע שעבר, כשהעיתונאי זוכה הפוליצר גלן גרינוולד, שאחראי לחשיפות של אדוארד סנוודן, הותקף על ידי אוגוסטו נונז, עיתונאי ברזילאי המזוהה עם הימין הקיצוני, במהלך דיון שהתלהט בתחנת רדיו ברזילאית. נונז ניסה לתת אגרוף לגרינוולד, למרות המצלמה והמיקרופונים שהיו לפניהם.
עוד במהלך הקמפיין שהוביל לבחירתו, בולסונארו עודד פעם אחר פעם את תומכיו להשתמש באלימות, והתבטא נגד שחורים, להט"ב, נשים, התקשורת והשמאל – אותן הקבוצות שתחת שלטונו סובלות מהתגברות של האלימות נגדן, במדינה שגם לפני הבחירות סבלה משיעורי רצח מחרידים.
כמו טראמפ ורבים בימין העולה, בולסונארו הוא מתנגד נחרץ לניסיונות למנוע את אסון ההתחממות הגלובלית, והמדיניות הסביבתית שלו היא האחראית המרכזית להצתות שהביאו לשריפות הענק באמזונס השנה. למותר לציין שבולסונארו הוא גם תומך גדול של המשטר הנוכחי בישראל, וזוכה לאהדה גדולה בקרב הימין הישראלי מאז שהבטיח להעביר את שגרירות ברזיל לירושלים.
הפרה בוטה של כללי האתיקה
ביום שישי האחרון, באגרוף מונף באוויר ומוקף בקהל של תומכים עם דגלים אדומים בידיהם, שוחרר נשיא ברזיל לשעבר לולה דה סילבה מהכלא, בעקבות פסק דין חדש של בית המשפט העליון של ברזיל, שהתיר לאסירים שעוד לא מיצו את הליכי הערעור שלהם להישאר חופשיים במהלך הערעור.
לולה, אחד הפוליטיקאים האהודים ביותר בהיסטוריה של ברזיל, הורשע בפרשת שוחד והלבנת כספים מכיוון שהשתמש בווילת חוף שהושאלה לו. לאחר ההרשעה נחשפו באתר The Intercept התכתבויות בין השופט שהרשיע את לולה, סרג'יו מורו, לבין התובעים בתיק, שבהן מורו ייעץ לתובעים בנוגע לאסטרטגיה שלהם, בהפרה בוטה של כללי האתיקה וההגינות השיפוטית. לולה עצמו קרא להרשעתו "הפיכה" בטור דעה בניו יורק טיימס. אם למישהו היה ספק עד כמה פוליטית היתה הרשעתו של לולה, בולסונארו הסיר אותו לחלוטין כשמינה בתגובה את מורו לשר המשפטים.
למרות שלולה מנוע מלהתמודד בבחירות אלא אם כן יזוכה בערעור האחרון (ערכאת הערעור הראשונה דווקא החמירה את עונשו של לולה מ-9 ל-12 שנות מאסר), ועשוי לחזור לרצות את שארית מאסרו, פרשנים רבים רואים בשחרורו את זריקת המרץ שהשמאל הברזילאי – שהיה משותק ומפוצל מאז בחירת בולסונארו – היה זקוק לה נואשות.
הפופולריות האדירה שלה זוכה לולה היא תוצאה של המדיניות הסוציאלית שהנהיג כנשיא מטעם מפלגת הפועלים הברזילאית בשנים 2003-2010, שחילצה מיליוני ברזילאים מעוני, ופעילותו הנחרצת נגד גזענות. הזיכרון של שנות שלטונו הוא הניגוד המובהק של המדיניות הגזענית והאנטי-חברתית במובהק של בולסונארו, וזו הסיבה שרבים רואים בו את האיש שיכול להושיע את ברזיל מאימת הניאו-פאשיזם.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן