newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בנט מנסה לעשות עוד סיבוב על המזרחים ועל מערכת החינוך

שר החינוך התגאה בכך שלראשונה הוא מכניס לסדר היום בבתי הספר את סיפור הגירוש מארצות ערב והאסלאם. אבל הנושא היה שם כבר קודם, וצמצום הסיפור למילה "גירוש" עושה עוול למזרחים עצמם

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: מנשה שרביט

בפוסט שפירסם שר החינוך נפתלי בנט שלשום (שלישי) נאמר:

היהודים גורשו בכוח מארצות ערב – מהיום תלמידי ישראל יכירו זאת. לא רבים יודעים שכמעט מיליון יהודים גורשו מארצות ערב (מרוקו, אלג׳יר, תוניסיה, לוב, עיראק, מצרים, סוריה, תימן ולבנון).  כך למשל, במרוקו ב-1948 חיו מעל רבע מיליון יהודים, ונותרו לאחר גלי הגירוש כ-17,000 בלבד(!). בעקבות דו״ח ביטון החלטתי לציין לראשונה בכל מערכת החינוך בצורה מעמיקה ומקיפה את החלטת הממשלה בעניין יום היציאה והגירוש. בטקסים, מפגשים עם אנשי זיכרון, מערכי למידה ושלל פעילויות, נעלה על נס את עושר תרבותם וסיפורם הכואב של יהודי ארצות ערב בעת שיבתם לארץ ישראל. זהו חלק משמעותי מהסיפור הציוני.

יש הרבה אי דיוקים בדבריו של השר בנט, ובעיקר הדברים נוגעים לנושאים בתחום אחריותו כשר החינוך. נתחיל באמירה ש"בעקבות דו"ח ביטון החלטתי לציין לראשונה…". בחודש יוני 2014 נחקק חוק "יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן" שנקבע ל-30 בנובמבר. את החוק יזמו ד"ר שמעון אוחיון ממפלגת ישראל ביתנו ונסים זאב מש"ס. החוק קובע בין היתר כי "שר החינוך יעודד קיום פעילות חינוכית" בנושא. ביוני 2014 נפתלי בנט היה שר הכלכלה, ולא היה לו שום קשר לחקיקת החוק.

להכריז "החלטתי לציין" פירושו – "החלטתי לקיים את החוק". אכן, מעשה ראוי במדינת ישראל.  להוסיף "בעקבות דו"ח ביטון" זה ניסיון להתחנף מתוך מחשבה שלרוב האנשים אין באמת מושג מי יזם ועשה ומי מכריז הכרזות.

> יום הזיכרון לגירוש יהודי ארצות ערב והאסלאם נקבע מכל הסיבות הלא נכונות

.נפתלי בנט מקבל את דו"ח הוועדה מידי ארז ביטון (פלאש90)

נפתלי בנט מקבל את דו"ח הוועדה מידי ארז ביטון (פלאש90)

בעניין המילה "לראשונה": בתכנית הלימודים של מערכת החינוך הישראלית מלמדים כבר  הרבה שנים פרקים מהיסטורית יהודי ארצות האסלאם, ובעיקר על העלייה מארצות האסלאם. חלק מהמורים מלמדים נושא זה כחלק מלימודי העליות בשנות ה-50 וה-60, וחלק מלמדים בצמוד לפרק של תהליך הדה-קולוניזציה.

במשך שנים רבות הייתה חובה ללמוד על מאפייני כל הקהילות היהודיות מתחילת המאה העשרים ועד למלחמת העולם השנייה, על העלייה מארצות האסלאם, וכן הייתה חובה ללמד באופן מעמיק את תולדותיה של הקהילה באחת מארצות האסלאם.

כמו כן, ניתן דגש רב לעוולות של שנות החמישים ולמעבר מתפיסת "כור ההיתוך" לתפיסה הרב- תרבותית. בכתה י' כל בית ספר בוחר האם ללמד על תקופת בית שני או על ימי הביניים. מי שבוחר ללמד על ימי הביניים צריך להתמקד בקהילה היהודית בבגדד או בפראג. פרק זה מהווה 20% מתכנית הלימודים. בבית הספר שבו אני מלמד בחרנו ללמד במשך שנים רבות על ארצות האסלאם ועל חיי היהודים שבארצות אלה בימי הביניים, תוך התמקדות בבגדד.

יכול להיות שהנושא לא נלמד בפרופורציה הראויה מול לימודי יהדות אירופה, אבל מדבריו של נפתלי בנט עולה שסוף סוף תלמידי ישראל ילמדו לראשונה משהו על היהודים בארצות האסלאם. זו אמירה מנותקת מהמתרחש בפועל ואין לה קשר לתכנית הלימודים הרשמית של מדינת ישראל.

היה גירוש?

חיי אידיליה לא היו ליהודים במדינות ערב, בוודאי לא אחרי הקמת מדינת ישראל, ועם זאת גם גירוש בכוח של היהודים לא היה. בחלק מהמדינות התגברו מאוד הפגיעות ביהודים עד כדי צורך ב"עליות הצלה" מעיראק ומתימן, ובחלק מהמקרים היהודים עזבו בגלל הפוגרומים והלחץ שהופעל עליהם כמו במצרים, או באלג'יריה החל משנת 1961 בעקבות עזיבת השלטון הצרפתי (היהודים היו מזוהים עם השלטון הצרפתי ולכן נרדפו).

אני יכול להבין למה יש כאלה שיטענו שפוגרומים הם שווי ערך לגירוש בפועל. לא אכניס ראשי למחלוקת זו. ההסתייגות שלי היא שלהציג נתונים דמוגרפיים של מספר היהודים במדינות ערב בשנת 1948 לעומת מספרם היום עדיין לא מוכיח שהיה כאן גירוש המוני בכוח, ואכן לא היה סיפור אחד ואחיד בכל המדינות – לא של גירוש, ולא בכלל.

> לסגור את תיק ילדי תימן

ילדים במחנה המעבר חאשד, תימן, 1949 דוד אלדן, אוסף התצלומים הלאומי)

ילדים במחנה המעבר חאשד, תימן, 1949 דוד אלדן, אוסף התצלומים הלאומי)

מהו הסיפור הציוני?

מהותה של התנועה הציונית בחמישים שנותיה הראשונות הייתה עליה והתיישבות בדרך להקמת מדינה. הקמת המדינה נתפסת בקרב רבים מהיהודים כ"אתחלתא דגאולה". מדוע צריך לציין את מעבר היהודים מארצות האסלאם למדינת ישראל כיום של אסון וגירוש? אם אלפיים שנות גולה התפלל עם ישראל לעלות למדינה יהודית ריבונית, מדוע משרד החינוך רוצה שנציין את עליית מאות אלפי היהודים כיום כל כך נוראי בתולדות העם היהודי?

להערכתי, מדובר ב"שתי ציפורים במכה אחת": נסיון מאולץ להשוות בין "השואה של האשכנזים" ל"שואת יהודי מדינות ערב", וכן נסיון להשוות בין הנכבה לבין המעבר של היהודים מארצות ערב לישראל, בחזקת "עכשיו אנחנו תיקו, אנחנו גירשנו ואתם גירשתם". הערכתי לא טובה או נכונה יותר משל אחרים, אבל אם שר החינוך יתעקש שאני כמורה להיסטוריה וכמחנך אעביר פעילות חינוכית ב-30 בנובמבר על יהדות ארצות האסלאם, עליו לקחת בחשבון שזה יהיה מהזווית שלי, ולאו דווקא מנקודת המבט שהוא שואף אליה.

כותרות פופוליסטיות לא זרות לשר החינוך, בטח לא במה שקשור להנצחת "מורשת תרבות יהדות המזרח" כפי שנכתב כבר מעל במה זו על ידי גיל גרטל. אנחנו המורים שמחים שנפטרנו מהתזזיתיות של רפורמות השר פירון, אז אנא ממך מר בנט, לפני שאתה יוצא בהכרזות על מה שצריך להיעשות, כדאי שתבדוק קודם את מה שמתרחש במערכת החינוך.

מנשה שרביט הוא מורה להיסטוריה ומחנך לדמוקרטיה, התיכון הישראלי למדעים ולאומנויות, ירושלים

> המורים לאזרחות חזקים יותר מהסכנות סביבם

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

בני משפחת טקה ביקשו לראות מי האיש שירה בסלומון, חומת השוטרים באולם לא נתנה להם. השוטר הנאשם לפני תחילת הדיון (צילום: אבי בלכרמן)

פתיחת משפט השוטר שהרג את סלומון טקה: הנאשם הוצג כקרבן

השופט פנה לבני משפחת טקה ואמר ש"אלימות לא תשפיע עליו", חומה של שוטרים הסתירו את הנאשם מבני המשפחה, אבל אחד הפעילים סיכם: כתב האישום מרוכך, אבל עצם העובדה שהוא נשפט היא הישג של המאבק

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf