בדרך לקואליציה הרצוג מוביל את "העבודה" לסוף דרכה
הניסיונות של הרצוג למצוא חן בעיני מצביעי הימין המתון לא צלחו. בדרך הוא פגע בקשר של מפלגת העבודה עם החברה הערבית, ולא הצליח להתקרב לקהלים חדשים. עכשיו, למרבה המבוכה, הוא מנסה להיכנס לממשלה ועוסק בשיפור תנאים. ככה לא בונים אלטרנטיבה
כותב אורח: עמנואל שחף
מאמציו של הרצוג להצטרף לממשלת נתניהו נתפסים בעיני הציבור כמהלך נואש שמטרתו להיות שותף לשלטון בכל מחיר. כל ההתנהלות שלו בימים האחרונים מצביעה על כך שזה אכן הכיוון. כיצד מפלגת העבודה והמחנה הציוני הגיעו למצב הזה?
בוז׳י הרצוג טעה מתחילת כהונתו באופן יסודי – במקום להתמקד בשיקום מפלגת העבודה ומוסדותיה (כפי שהתחייב) ולבנות את המחנה הציוני כאלטרנטיבה אמיתית לממשלת נתניהו, הוא בחר לעסוק בעיקר בניהול האופוזיציה, תפקיד שמילא עד כה באופן אנמי ביותר.
הרצוג ציפה שהממשלה הצרה לא תחזיק מעמד ושבחירות לכנסת תתקיימנה בקרוב. על כן הוא העדיף לפעול לגיוס תומכים למפלגה על ידי הפנייתה ימינה, למרכז. כך הוא קיווה למשוך מצביעים פוטנציאלים מהמרכז והימין המתון: לא להוביל אלטרנטיבה אלא למצוא חן בעיני המצביעים.
מיותר לציין שהמהלך לא צלח. הוא גם הרחיק את הציבור במרכז-שמאל, שתומך מסורתית במפלגת העבודה, וגם לא הצליח לקרב את הימין המתון, שראה בניסיונותיו של הרצוג בדיוק את מה שהם – מצג שווא שמטרתו אלקטורלית בלבד. בין לבין הוא גם הספיק לפגוע בחברה הערבית שבלי תמיכתה מפלגת העבודה תתקשה לחזור לשלטון.
> מפלגת העבודה והמשבר הרעיוני של השמאל
מערכי מפא"י נותרה רק הכמיהה לשלטון. יצחק הרצוג (אורן זיו / אקטיבסטילס)
כאשר הרצוג הבין שהממשלה, ככל הנראה, תחזיק מעמד, ושהמחנה הציוני ממשיך לרדת בסקרים, הוא שינה את הטקטיקה והתחיל לפעול ביתר שאת להצטרפות לקואליציה – "אם אתה לא יכול לנצח אותם, תצטרף אליהם". השאיפה הזאת, אשר התחילה בגישושים שקטים, הגיעה בימים האחרונים למימדים מביכים, כולל פרסום התנאים של הרצוג להצטרפות לממשלה בפייסבוק, בטעות לכאורה, כמובן.
חלק גדול מחברי הסיעה מתנגד לכל הצטרפות, אך מצב זה לא מונע מהרצוג וממספר ח"כים מקורבים להמשיך ולנסות ולשפר את התנאים לכניסה לממשלה.
מלבד לצאת בביקורת נגד הממשלה בכמעט כל נושא (בצדק) מפלגת העבודה/המחנה הציוני לא הציגה עד כה שום אלטרנטיבה של ממש, לא בתחום המדיני-ביטחוני ואף לא בתחום החברתי כלכלי. חוץ מפעילות פרלמנטרית מוצלחת בנושא מתווה הגז ובנושא השקיפות, המפלגה לא יצאה עם יוזמות ולא עשתה כל מאמץ להתקרב לקהלים חשובים שהוזנחו באופן שיטתי במשך שנים, כמו החברה הערבית והחברה החרדית. גם לא נעשה מאמץ אמיתי לאחד את "העבודה" ו"התנועה" למפלגה אחת, מעבר לסיעה משותפת, מפלגה שיכולה להיות גרעין למפלגה דמוקרטית עתידית שתקום ותאחד את כל השמאל-מרכז בארץ.
המפלגה תחת הרצוג הפכה לשוקת שבורה. הקהל המסורתי עוזב אותה לכיוון יאיר לפיד, שאין לו מה להציע באמת אך הוא מוכר את הריק באופן מוצלח ביותר. כניסת העבודה לממשלה עכשיו תסלול ללפיד את הדרך לממשלה בבחירות הקרובות.
הרצוג, ויחד איתו גם כל מועמדי המפלגה האחרים לכהונת היו"ר המוכרים כעת, התרחקו מדרכה של מפא"י – מפלגה שתמיד הייתה בטוחה בדרכה, בכיוון, בערכיה. מה שנותר זה דבר אחד בלבד – הכמיהה לשלטון.
אם לקראת הפריימריז הקרובים לתפקיד היו"ר לא יקום מועמד שיציג אלטרנטיבה מדינית, חברתית, כלכלית ואזרחית קוהרנטית, כזו שיכולה לאחד מאחוריה לא רק את תומכיה המסורתיים של מפלגת עבודה אלא גם את החברה הערבית והחרדית וגם מצביעי מרכז, בהחלט יתכן שהמפלגה תגיע לסוף דרכה ההיסטורית.
עמנואל שחף הוא פעיל ציבורי ופוליטי, חבר הנהלה חוג "מולדת מתחדשת" במפלגת העבודה וחבר מרכז מפלגת העבודה משנת 2008.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
