בין "מדינה שלישית" ובין הכלא, הפליטים בוחרים במאסר
מבקשי מקלט שלא הגישו בקשות להסדיר את מעמדם קיבלו מכתבים המורים להם לעזוב בתוך חודשיים למדינה שלישית לא מזוהה, או שישלחו למאסר. על אף האיום בכלא, הפליטים נחושים להישאר: "ברחתי מאריתריאה כי הממשלה שם היא דיקטטורה. אם הם לוקחים אותי לכלא בכוח - בסדר, אין לי ברירה"
דיווח וצילומים: אורן זיו
מאות פליטים התכנסו היום (ראשון) בשעות הבוקר המקודמות סמוך ללשכת משרד הפנים באזור התעשייה בבני ברק, במטרה להגיש בקשה להסדיר את מעמדם בישראל. החל מהיום, מבקשי מקלט מאריתריאה וסודן שלא הגישו בקשות כאלה קיבלו מכתבים המורים להם לעזוב למדינה שלישית תוך חודשיים או שישלחו למאסר בכלא סהרונים – ללא הגבלת זמן.
במסמך שקיבלו מבקשי המקלט בעברית ואנגלית, שמה של "המדינה השלישית" אליה הם אמורים לצאת לא צויין, אך נאמר שהיא "נהנית מצמיחה כלכלית" וכי היא מהווה בית לעשרות אלפי תושבים חוזרים ומהגרים.
עוד צויין שמי שיסכים לעזוב יקבל מענק של 3500 דולר, כרטיס טיסה וכמו כן את דמי הפיקדון – הסכום שנאלצו מעסיקים להפקיד בחשבון נפרד בעקבות חוק שחוקק לפני שנה בגובה 20 אחוזים משכרו של מבקש המקלט.
במסמך נכתב עוד כי "נציגי המדינה השלישית יסייעו בקליטתך ואף יעניקו לך תעודה ארעיות", זאת בעוד עדויות רבות שפרסמו ארגוני זכויות אדם ופעילים שראיינו מבקשי מקלט שעזבו מספרות על כך שלא ניתן למגיעים שום מעמד, וכי במקרים רבים הם נופלים קורבן לרשות הברחה ולאחר 48 שעות נאלצים לעזוב למדינה אחרת.
> המאבק בגירוש: למה הרופאים מתעסקים בדברים שלא נוגעים להם בכלל?
בהעדר תחבורה ציבורית מסודרת, עבור רוב הפליטים ההגעה למקום כרוכה בהליכה מהכביש הראשי או נסיעה במונית ספישל. המתחם עצמו מתחבא בתוך חנייה, שמלאה בזבל ובמשאיות חונות.
בשונה מהלשכה שברחוב סלמה, בבני ברק רוב מבקשי המקלט לא לנים מול המשרד לאורך הלילה. מוכרת תה אריתראית התנדבה לחלק מספרים שהיא רושמת על דף, לפיהם מסתדרים לקראת שמונה בבוקר מבקשי המקלט לתור מקדים שבסופו יקבלו מספר לתור בתוך משרד הפנים. במקום יש שני תורים – אחד להגשת בקשות מקלט (ישראל אמרה שלא תכיר בבקשות שהוגשו אחרי ינואר 2018 כסיבה לדחיית גירוש), ותור אחר לחידוש ויזה.
בהשוואה לתור במשרד סלמה, כאן הכל הולך יותר חלק. לאחר כשעה, יוצאים ראשוני מבקשי המקלט מהמשרד – עם טפסים שמורים עליהם לעזוב או להתייצב בכלא.
אחד הראשונים שיוצא לאחר פחות משעה בלשכת משרד הפנים הוא סולומון מאריתראה: "הציעו לי לעבור למדינה שלישית. אני לא הולך, אני הולך לכלא, אין מה לעשות".
מבקש מקלט נוסף בשם מרוואי, תושב ברמת גן, סיפר "נתנו לי ויזה רק לחודשיים ואמרו לי שאחרי זה אין יותר ויזה, שאני צריך לחזור לאריתריאה ואם לא אלך לכלא. לפני שבאתי לישראל הייתי 12 שנה חייל בצבא אריתריאה, אני אלך לכלא ולא אחזור לאריתריאה ולא לרואנדה. באריתריאה יש בעיות, ומה יש לי לחפש המדינה אחרת?"
מיכאל, מבקש מקלט מאריתריאה שגם הוא הגיע למשרד הפנים באותה מטרה סיפר:
"אני לא רוצה לנוסע לאוגנדה ורואנדה כי אני לא רואנדאי או אוגנדי. הרבה הלכו לשם ושמעתי מהם שהמצב לא טוב שם, אני מפחד ולא מוכן שיגרשו אותי לשם. ברחתי מאריתריאה כי הממשלה שם היא דיקטטורה ואני לא יכול לחזור לשם, הייתי בכלא כבר שנה בחולות, אני לא מבין למה אני צריך לחזור לשם. בכל מקרה אני לא הולך. אם הם לוקחים אותי לכלא בכוח – בסדר, אין לי ברירה".
חלק ממבקשי המקלט שיצאו מהפגישות אמרו כי ציינו באוזניהם בפירוש את השמות רואנדה ואוגנדה, בעוד אחרים סיפורו שרק דובר על "מדינה שלישית", בלי לציין שם.
רבים ממבקשי המקלט שהציגו בפני את הטופס שקיבלו הראו שתחתית הטופס נרשם "סירב לחתום" מכיוון שהן לא הסכימו לחתום על קבלת הטופס.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן