בבחירות בדרא"פ יחס המפלגות לכיבוש משחק תפקיד

הפדרציה הציונית הכינה מדריך למצביעים על מפלגות ידידותיות לישראל, בעוד שתומכי המאבק הפלסטיני מסתייגים אפילו מפתרון שתי המדינות ורואים בו דרך לאפרטהייד. הבחירות היום

מאת:

כתבה: יעל אבן אור

היום, קצת יותר מעשרים שנים אחרי שהגיע באופן רשמי סופו של משטר האפרטהייד, מתקיימות הבחירות הדמוקרטיות החמישיות בדרום אפריקה, וכיאה לפוליטיקה הדרום-אפריקאית – הן לא מתקיימות ללא דיון על פלסטין-ישראל.

בשבוע שעבר הפיצה ״הפדרציה הציונית הדרום-אפריקאית״ (SAZF) מסמך שמדרג את המפלגות הדרום-אפריקאיות לפי מידת תמיכתן בישראל, תחת הכותרת ״האם את/ה מצביע/ה לחברה של ישראל?״

לפי המסמך, החברה הקרובה ביותר של ישראל ומי שקיבלה את הציון 10 היא המפלגה הנוצרית-דמוקרטית האפריקאית (ADCP), מפלגה נוצרית פונדמנטליסטית שכרגע מחזיקה בסך הכל ב-3 מושבים בפרלמנט, מתוך 490. למקום השני הגיעה האינקת׳ה (IFP), מפלגה המזוהה עם מחוז קוואזולו-נטאל שבמזרח המדינה. מפלגת הקונגרס האפריקאי (ANC), מפלגת השלטון וזו שבאופן די ודאי תגרוף היום את מרבית הקולות (אם כי נראה שהפופולריות שלה יורדת), קיבלה את הציון הנמוך 2 מתוך עשר והוגדרה "לא חברה".

״זה אבסורד שהפדרציה הציונית הדרום-אפריקאית אומרת לאנשים לא להצביע למפלגת הקונגרס האפריקאי בגלל עמדתה על ישראל״, כתב לי במייל סטיבן פרידמן, פובליציסט וראש המכון ללימודי דמוקרטיה באוניברסיטת יוהנסבורג. ״הרי מי שלוקח את הפדרציה הציונית הדרום-אפריקאית ברצינות גם ככה בחיים לא יחלום על להצביע למפלגת הקונגרס האפריקאי".

הציבור שמזדהה עם הממסד הציוני (הדרום-אפריקאי) מורכב מתושבי פרברים שעוינים את שלטון מפלגת הקונגרס האפריקאי על בסיס מדיניות הפנים שלו. לפי פרידמן, מפלגת הקונגרס האפריקאי מקבלת קולות מועטים מאוד מתושבי הפרברים הלבנים של דרום אפריקה ואינה מקבלת שום תמיכה מאלה האוהדים את הפדרציה.

הבחירות החופשיות הראשונות בדרום אפריקה, 1994 (United Nations Photo CC BY-NC-ND 2.0)

הבחירות החופשיות הראשונות בדרום אפריקה, 1994 (United Nations Photo CC BY-NC-ND 2.0)

לדירוג שהופץ במייל וברשתות החברתיות נלווה הסבר על הקריטריונים לפיהם הוא נקבע, ביניהם האם המפלגה הצטרפה לפעילות פרו-ישראליות והאם חברי מפלגה נקשרו לפעילות אנטישמית הקשורה בישראל. הקריטריונים הבודדים בהן עמדה מפלגת הקונגרס האפריקאי היו שחברי מפלגה ביקרו בישראל ושהיא מקבלת את זכותה של ישראל להתקיים בשלום ובבטחון – קריטריון בו כל המפלגות עמדו.

מפלגת הקונגרס האפריקאי, שהובילה את המאבק נגד משטר האפרטהייד, מזדהה באופן פחות או יותר עקבי כבר שנים רבות עם המאבק הפלסטיני. רק לפני כשבוע אירחה השרה הדרום-אפריקאית לענייני יחסי בינלאומיים ושיתופי פעולה את מקבילה הפלסטיני, ריאד אל-מאלכי, שדיבר בארוע של מפלגת הקונגרס האפריקאי לרגל 20 שנים של סולידריות עם פלסטינים.

לכן, באופן מסורתי, מי שנחשבת למפלגה המועדפת עבור יהודים דרום-אפריקאים שמזדהים עם הערכים של הפדרציה הציונית היא מפלגת ה״ברית הדמוקרטית״ (DA), מפלגה ליברלית ששולטת על הקייפ המערבי ונחשבת לתומכת של ישראל, או לפחות כמי שנמנעת מלגנותה בדרך כלל. את המקום השלישי המצער אליו הגיעה המפלגה בדירוג של הפדרציה הציונית אפשר לתלות אולי בקולות הנשמעים לאחרונה לפיהם הברית הדמוקרטית נכנעת ללחצים והופכת לביקורתית יותר כלפי המדיניות הישראלית.

היחס לפלסטין הוא המבחן

מן הצד השני, עבור מי שמזדהים עם המאבק הפלסטיני, ההתחמקות של הברית הדמוקרטית, מפלגת האופוזיציה הרשמית, עדיין רחוקה להיות סבירה במקום כמו דרום אפריקה. הביקורת כלפי המפלגה כוללת האשמות שעולות כל זמן מה בדבר העברות כספים ממקורות אשר מממנים גם את הכיבוש הישראלי, הסתייגויות של חברים בה מהשימוש במילה אפרטהייד לתיאור פלסטין-ישראל ואף תמיכתה בפתרון של שתי מדינות. כפי שניסחה זאת השרה לשעבר נוזיזווה מדלאלה-רוטלדג׳ – ״עבור דרום אפריקאי, פתרון שתי המדינות לא יכול שלא להישמע כמו אפרטהייד״.

במאמר שכותרתו ״מדוע אני לא הולך להצביע לברית הדמוקרטית בבחירות״ הסביר אתמול אברהים מוסא, עיתונאי דרום אפריקאי, שהסיבה מספר 1 היא ״פלסטין״:

 חברים בקהילה המוסלמית, כמו גם דרום-אפריקאים רודפי צדק אחרים, מנסים כבר זמן רב להתמודד עם העמדה המעורפלת במידה רבה של הברית הדמוקרטית ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אחד המאבקים הארוכים והמתוקשרים של זמננו. המסמך האחרון של המפלגה בנוגע למדיניות חוץ נמנע מלהתייחס לסוגיה באופן מפורש אך הערפול לא הצליח למנוע מאזרחים רבים בציבור ללחוץ על האופוזיציה לתת תשובות.

פרידמן חושב שהמאמצים של הפדרציה הציונית מיותרים: "מספר אנשים מהקהילה היהודית נטו לשקול הצבעה למפלגת הזולו אבל איש, לפי מיטב ידיעתי, לא באמת שקל להצביע למפלגה הפונדמנטליסטית הנוצרית. אז רוב התומכים הנלהבים של הפדרציה הציונית יצביעו לברית הדמוקרטית, לא משנה מה המפלגה תגיד. ואם מישהו באמת מושפע מכל הסיפור הזה – מספר הקולות שזה באמת יזיז יהיה כל כך קטן שלא תהיה לזה באמת שום השפעה״.

אבל הפדרציה הציונית הדרום-אפריקאית בהחלט הצליחה לייצר מעט רעש. כשג׳רמי גורדין פנה עבור ״הארץ״ למאק מהראג׳, דוברו של נשיא דרום אפריקה ופעיל במפלגת הקונגרס האפריקאי מזה שנים רבות, הוא אמר כי המעשה הזה והמחקר ה״שטחי״ שמאחוריו מעלים לדיון את שאלת הנאמנות של יהודי דרום אפריקה. ״…ההצבעה שלהם צריכה לעסוק במה שטוב למדינה – לא מה שטוב עבור ישראל. אתה חייב להצביע במדינה בה אתה חי – אין לזה שום קשר לישראל״.

*******

יש מישהו אחד לפחות שנראה שהצליח ליישב את הסתירה בין תמיכה במפלגת הקונגרס האפריקאי לתמיכה במדיניות הישראלית. הרב הראשי של דרום אפריקה, וורן גולדשטיין, שמשתתף מעת מעת באירועים של מפלגת הקונגרס האפריקאי, נתבקש להגיב בראיון שנערך עמו לפני כשנה על ההשוואה בין האפרטהייד בדרום אפריקה לפלסטין-ישראל של ימינו. כך הוא ענה:

אם עושים השוואה, אז אני אומר שישראל היא כמו מפלגת הקונגרס האפריקאי של המזרח התיכון, בגלל שמה שהדרום אפריקאים חוו הוכיח שאינך יכול לעשות שלום בכוחות עצמך. כל השנים שמפלגת הקונגרס האפריקאי רצתה לעשות שלום היא לא הצליחה; היא נאלצה לפנות למאבק החמוש כי לא היה פרטנר אמין לקיים איתו משא ומתן בצד השני – וכך עשתה גם ישראל.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ראש הממשלה נפתלי בנט והמפכ"ל קובי שבתאי בביקור ברהט, ב-6 בדצמבר 2021 (צילום: נועם רבקין פנטון / פלאש90)

ראש הממשלה נפתלי בנט והמפכ"ל קובי שבתאי בביקור ברהט, ב-6 בדצמבר 2021 (צילום: נועם רבקין פנטון / פלאש90)

ביישובים הערביים השטח בוער, והפעם זו לא מטפורה

למרות התוכנית החדשה למאבק באלימות ובפשיעה בחברה הערבית, התקציבים ומבצעי הראווה, התחושה היא שהאלימות רק מתגברת, ושההכרזות על פתרון הבעיה בתוך חצי שנה הן מופרכות. "הקמפיינים הממשלתיים הם רק משככי כאבים"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf