newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"אתם רוצים שנשמור על הביטחון של ישראל בלי תמורה?"

בראיון ל"שיחה מקומית" מגיב מושל ג'נין אכרם רג'וב לטענות של ישראל שהרשות "איבדה שליטה" בצפון הגדה. ישראל מרסקת את הרשות הפלסטינית ומרוששת אותה, ואז מתלוננת, הוא אומר. ובכל זאת, צריך לשמור על הרשות לטובת העם הפלסטיני

מאת:
"ישראל נכנסת בלילה ורוצה שאני נשמור ביום". מושל ג'נין אכרם רג'וב במשרדו (צילום: יובל אברהם)

"ישראל נכנסת בלילה ורוצה שאני נשמור ביום". מושל ג'נין אכרם רג'וב במשרדו (צילום: יובל אברהם)

יום לפני ששכם בערה, אחרי שכוחות הביטחון הפלסטיניים עצרו פעיל חמאס המבוקש על ידי ישראל, החניתי את הרכב מול מפקדת הביטחון המסכל בג'נין, מעין גרסה פלסטינית לשב"כ. מבנה אבן מרשים, תחום בחומה וצריחי שמירה גבוהים, שהוקם בסיוע האיחוד האירופי. לידי עמדו כמה חמושים במדים. מעבר לכביש, סניף של פיצה האט, שם חיכיתי למאבטח שייקח אותי לפגישה עם מושל ג'נין, אכרם רג'וב.

הרחוב המה באנשים. שדרה עם עצי דקל ואורן, שלט גדול שעליו נכתב "הגיבורים", עם שמותיהם של ששת הבורחים מכלא גלבוע; תחנת משטרה, תחנת אוטובוס, מסעדת KFC, פלסטיני חמוש עם מכנסי חאקי צמודים פיטרל סביב. ואז קראו לי.

שומר הראש של רג'וב נהג ברכב עם חלונות כהים, ובפנים עלה ריח חזק של דובדבנים. רג'וב קיבל את פני במשרד שלו, בקומה האחרונה בבניין, חדר רחב ידיים, מחופה עץ, על הקיר תמונות של אבו מאזן ויאסר ערפאת.

בשבועות האחרונים, ראש השב"כ רונן בר והרמטכ"ל אביב כוכבי האשימו את מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית בהידרדרות המצב הביטחוני. לדבריהם, הרשות יצרה "קרקע פורייה לטרור" וגילתה "אוזלת יד" ו"חוסר  משילות" בצפון הגדה המערבית. מחנה הפליטים ג'נין, שנמצא כמה מאות מטרים ממשרדו של רג'וב, הוזכר כדוגמה ל"חוסר המשילות" הזה. הרשות ממעטת להיכנס לאיזורים אלו, וכאשר היא מבצעת שם מעצרים, לעיתים קרובות לבקשת ישראל, היא נתקלת בהתנגדות חמושה, שגוררת גם זעם ציבורי רחב. יום מאוחר יותר, בשכם, הביא מעצר כזה להתנגשויות רחבות ממדים בין מאות תושבים ובין כוחות הביטחון של הרשות.

רג'וב הקדיש חלק מרכזי מהראיון להדיפת הטענות האלה נגד הרשות. ישראל, אמר, היא שאחראית למצב, בכך שהיא פועלת, במכוון, כדי להחליש את הרשות ולערער על כוחה. כדי להביא לשינוי המצב, אמר רג'וב, ישראל צריכה להפסיק להחרים את כספי המיסים של הרשות ולרושש אותה כלכלית, לצמצם למינימום את פלישות הצבא לג'נין, דבר שמקשה על מנגנוני הביטחון לפעול בה בעצמם, ובעיקר: לחזור למשא ומתן להקמת מדינה פלסטינית.

בתשעת החודשים הראשונים של 2022, נהרגו 34 פלסטינים מאש הצבא והמשטרה בג'נין והכפרים הסמוכים לה. מדובר ביותר הרוגים במחוז מבכל התקופה שבין 2009 ל-2021. זה שינוי דרמטי. ההערכות, המתבססות על דיווחי הצבא ועל מקורות אחרים, כ-65% מההרוגים השתתפו בעימותים חמושים.

נקודת המפנה, כך עולה מהנתונים, היתה באירועי מאי בשנה שעברה. השנה, לאחר רצח של אזרחים ישראלים בערים בני ברק, אלעד, ותל-אביב בידי פלסטינים שהגיעו מאיזור ג'נין, הנוכחות הצבאית והמעצרים בעיר ובכפרים גברה מאוד.

בר האילקה בדיזינגוף לאחר הפיגוע (צילום: אורן זיו)

סירב להגדיר את המפגע בדיזנגוף כ"טרוריסט". בר האילקה ברחוב דיזנגוף בתל אביב לאחר הפיגוע שביצע רעד חאזם (צילום: אורן זיו)

הרתיח את הישראלים

באפריל יצר רג'וב סערה קטנה לאחר שאמר בראיון, בעברית, ל"כאן רשת ב", כי הוא "לא רואה" ברעד חאזם, תושב מחנה הפליטים ג'נין שרצח שלושה אנשים ברחוב דיזנגוף בתל אביב, "טרוריסט". בתחילת הראיון אמר רג'וב ש"כולם נגד רצח" אבל "ישראל דחקה את העם הפלסטיני לפינה", ושאל את המראיינים, גל ברגר וליאת רגב, אם הם אומרים שחיילי הצבא שנכנסים "ורוצחים, אפילו חפים מפשע, הם טרוריסטים". ברגר ענה שאין סימטריה, ושחיילים לא באים בכוונה תחילה לרצוח.

במשרד שלו, רג'וב סיפר שהאמירה "הרתיחה את הצד הישראלי", ולדעתו זו הסיבה שנלקח ממנו מעמד ה-VIP, שניתן לאליטה הפוליטית הפלסטינית, ומאפשרת לחבריה להיכנס לירושלים ולישראל.

רג'וב מונה למושל מחוז ג'נין לפני ארבע שנים. 11 המושלים בגדה, כולל בירושלים, ממומנים אישית על-ידי הנשיא מחמוד עבאס. יש להם השפעה מכרעת על מנגנוני הביטחון ואף סמכות לעצור פלסטינים בלי משפט. רג'וב, איש פתח, נולד בדרום הגדה, בעיירה דורה, ולמד עברית בעשור שישב בכלא הישראלי. הוא שוחרר בתקופת אוסלו ומיד הצטרף למנגנוני הביטחון המסכל כשהוקמו, ב-1994, והתקדם לדרגה בכירה.

מה השינוי הכי גדול שאתה רואה מאז אוסלו ושנות התשעים בחברה הפלסטינית?

"אז היתה לנו תקווה שתקום מדינה פלסטינית. היה אופק פוליטי בהיר יותר, וגם הקשר עם הישראלים היה יותר טוב. ישראל והרשות הבינו אחת את השנייה ועמדו בהסכמים שנחתמו.

"זה התחיל להשתנות בהסכם וואי, ולאחר-מכן בקמפ דייוויד ב-2000. נעשה ברור שהצד הישראלי לא מוכן לתת פתרון שעולה בקנה אחד עם הדרישות הפלסטיניות. ממצב של תקווה בעם למדינה עצמאית ועיר בירה, כל האופק הפוליטי נעלם. כשזה קרה, תופי המלחמה החלו להלום. הייתה אלימות הדדית. העם שלנו לא ירים דגל לבן לכיבוש. ככה הידרדרנו, עד שהגענו למצב היום".

איך היית מגדיר את המצב היום?

"העם הפלסטיני איבד את התקווה בעתיד. אין דבר גרוע יותר, מלגרום לאדם לאבד את התקווה בעתיד".

"לא הפסקנו לפעול במחנה הפלטים ג'נין". חמושים בהלוויה של הרוג פלסטיני במחנה ג'נין בתחילת החודש (צילום: נאסר אשתאיה / פלאש 90)

"לא הפסקנו לפעול במחנה הפלטים ג'נין". חמושים בהלוויה של הרוג פלסטיני במחנה ג'נין בתחילת החודש (צילום: נאסר אשתאיה / פלאש 90)

מה ישראל רוצה מאיתנו?

בתקשורת בישראל נכתב לא מעט על זה שהרשות לא מתפקדת בג'נין. נאמר שישראל רוצה לחזק את הרשות, כדי שהמנגנונים יפעלו ביעילות נגד חמושים פלסטינים. מה אתה חושב?

"זה שקר שמהדהדים בתקשורת הישראלית. ישראל לא פועלת לחזק את הרשות הפלסטינית אלא כדי להחליש אותה.

"אם אתה מסרב להעניק לי את הזכות הכי בסיסית להיות אדון לגורלי ולהקים מדינה, אז מה אתה רוצה ממני? אתה מצפה שאני אמשיך לשמור על הביטחון שלך, בלי תמורה? איך אתם רוצים לחזק אותנו, כל עוד אתם פולשים לערים שלנו, הורגים כאן אנשים, מרחיבים התנחלויות, הורסים בתים, ומחרימים לנו את הכסף?

"כאשר הכיבוש הישראלי יחליט לתת לעם הפלסטיני מדינה בגבולות 1967, באותו רגע ממש, בישראל יגלו שהרשות הפלסטינית יכולה לפתור את כל הבעיות הפנימיות שלה. אבל אתם לא רוצים. ואם מישהו אומר: 'אוקיי, בואו נחיה במדינה אחת, דו-לאומית עם אותן זכויות וחובות', אתם גם לא רוצים. אז מה אתם רוצים?"

"למה לישראל מותר לפרנס את משפחת רוצח ראש הממשלה, ולרשות הפלסטינית אסור לפרנס את משפחות האסירים והשהידים"

מה ישראל רוצה?

"ביטחון שישרת אתכם ורשות פלסטינית שתשרת אתכם".

קיבלתם החלטה להפסיק לפעול במחנה הפליטים ג'נין, כל עוד אין תמורה פוליטית מהצד הישראלי והכיבוש נמשך?

"לא. לא אמרתי את זה. הבעיה היא שבלילה ישראל פולשת למחנה, הורגת אנשים, ובשעות היום מבקשת מאיתנו לעבוד שם. אנחנו לא יכולים לעבוד על אותה משבצת ביחד עם הישראלים".

ישראל יכולה לחייב אתכם לעבוד במהלך היום?

"לא. אם אני לא רוצה לעשות משהו, אני לא עושה".

הם מודיעים לכם כשהם נכנסים?

"הם מודיעים רק אחרי שהם בפנים. קודם נכנסת יחידה מיוחדת, משתלטת על האזור, ואז הם מודיעים. זה טיב העבודה שלהם. יש לנו יותר משלושים שהידים בג'נין, בפחות משנה. זה השפיע על הביטחון ועל כל האנשים".

שוטרים פלסטינים חוסמים מפגינים בזמן הגעתו של נשיא ארה"ב ברק אובמה לביקור ברמאללה. 21 במרץ 2013. (קרן מנור/אקטיבסטילס)

לא יכולים לשלם משכורות. שוטרים פלסטינים חוסמים מפגינים בזמן ביקורו של נשיא ארה"ב ברק אובמה ברמאללה. 21 במרץ 2013. (קרן מנור/אקטיבסטילס)

מתקרבים לקו האדום

אם אין לרשות ריבונות אמיתית, למה לא להחזיר את המפתחות לישראל?

"כי העם שלנו מפיק תועלת מזה שיש לו שליטה על נושאים פנימיים. למרות כל השפעות הכיבוש, יש לנו דרכון, שאנחנו מנפיקים. תעודות זהות, שאנחנו מוציאים. מסגרות לימודים, שאנחנו מנהלים, ומוסדות בריאות ובתי חולים. בנינו את הרשות הפלסטינית בדם, לא נוותר עליה, זאת תהיה טעות. אלא אם נגיע לשלב שאנחנו לא יכולים לשאת יותר את המצב".

מה זה השלב הזה? מה הקו האדום?

"אלוהים יודע. קשה לי לענות לך על זה".

יש לרשות אסטרטגיה או תוכנית עבודה כדי להגשים את המטרות הלאומיות ולהקים מדינה פלסטינית?

"להישאר באדמות ובבתים שלנו, לעבוד בכל הכוח הדיפלומטי כדי לגרום לעולם לתמוך בסוגייה הפלסטינית, וכך לדחוף את הממשלה הישראלית להכיר בזכות שלנו להקים מדינה".

אבל הדבר הזה לא קורה.

"הוא יקרה. אם לא השנה, אז בשנה הבאה. לזמן אין משמעות בימי העמים".

לפי כל הסקרים, שיעורי התמיכה ברשות הפלסטינית ובנשיא עבאס נמוכים, והולכים ומידרדרים. זאת תוצאה של שחיתות שלטונית, מעצר של מתנגדים, ובעיקר הכישלון להשיג מדינה פלסטינית בדרך המשא ומתן, שהנשיא עבאס בחר בה.

למה הרשות לא תומכת, נגיד, בהתנגדות עממית? משהו מונע מכם לעשות את זה?

"אין משהו שמונע את זה. אבל לאור המצב של הרשות, אין לנו את המשאבים לתמוך בהתנגדות עממית. אין משאבים לשלם לעובדי הרשות, אז איך יהיה משהו עבור התנגדות עממית? באופן אישי, אני חושב שהתנגדות עממית עדיפה על פני חמושה".

ההפגנה השבועית בביתא נגד המאחז אביתר, 5 בפברואר 2022 (צילום: אורן זיו)

אין לנו כסף לתמוך בהתנגדות עממית. ההפגנה השבועית בביתא נגד המאחז אביתר, 5 בפברואר 2022 (צילום: אורן זיו)

יש הרבה טענות על שחיתות, כסף שנשאר אצל הבכירים ולא מגיע לעם.

"זו טענה ריקה מתוכן. כמו כל ממשל, בכל מדינה, יכולות להיות לנו בעיות, אבל בדרגה שמציגים את זה, לא, זה לא נכון. איזה כספים יש לרשות שלא מגיעים לאנשים? את המשכורות של העובדים אנחנו לא מצליחים לשלם. אנחנו תלויים במיסים שישראל אוספת בשמנו, ומחרימה כל חודש חלק מהם".

מייבשים את הרשות, מעשירים את חמאס

למרות התנערותו של רג'וב, העדויות לשחיתות הפושה במסדרונות הרשות, רבות. סביר שהיא נובעת מהמשבר הכלכלי, לצד כמובן הבעיה המובנת מאליה: אי אפשר לקיים כלכלה מתפקדת תחת משטר צבאי, כאשר לפלסטינים אין שדה תעופה, אפשרות לפתח את שטחי C, גישה לירושלים, ושליטה על גבולות ומשאבי טבע.

נוסף על כך, ישראל "קונסת" את הרשות בכ-50 מיליון שקלים מדי חודש, שנלקחים מכספי משלם המיסים הפלסטיני. על כל שקל שהרשות מעבירה למשפחות של אסירים ביטחוניים, היא מאבדת מכספי המיסים שישראל גובה עבורה במעברי הגבול.

מדובר בסכום גדול. ישראל קיזזה לפחות שני מיליארד שקלים מכספי הרשות מאז יישום החוק ב-2019. בערך רבע מהסכום שנלקח נמסר לרשות כהלוואה בשתי פעימות בשנה שעברה. ראשי מערכת הביטחון הביעו בעבר התנגדות לצעדי הענישה האלו, אך הדרג המדיני התעקש.

איך קיזוז הכספים משפיע עליכם?

"אין לנו איך לשלם משכורות. עובדי הרשות לא מקבלים משכורות מלאות. הרשות לא מצליחה לספק שירותים כמו שצריך. זה משפיע על הכלכלה הפלסטינית מאוד. וזה מהלך מכוון של ישראל להחליש את הרשות. וההוכחה: למה אתה מחרים את הכסף שלי, ובמקביל הולך לקטאר, מביא כסף במזוודות, דרך נתניהו והמוסד, באופן גלוי, ומעביר את הכסף לחמאס בעזה? כי אתה מעוניין להחליש את הרשות פה, ולחזק את החמאס שם.

"הכסף נלקח בתירוץ שהוא הולך למשפחות האסירים והשהידים. בהיגיון הישראלי, זה מעודד את הטרור. אבל זו תפיסה מגוחכת ולא נכונה. מה עשיתם עם הרוצח של יצחק רבין? המחבל מספר אחת, יגאל עמיר? הוא נמצא בכלא, אבל אשתו וילדיו מקבלים ביטוח לאומי. משכורת מהממשלה. למה לישראל מותר לפרנס את משפחת רוצח ראש הממשלה, ולרשות הפלסטינית אסור לפרנס את משפחות האסירים והשהידים, שבראייה שלנו הם גיבורים ולוחמי חופש?"

בוא נעבור לנושא אחר. טענה מרכזית ברחוב הפלסטיני היא שאנשי הרשות, האליטה הפוליטית, קיבלו מישראל הטבות, והיתרי VIP, ולכן הם לא פועלים לשנות את המצב. הפרד ומשול. וזה נותן לישראל אמצעי לחץ.

"חופש תנועה לא מבטיח חופש לבן אדם. אז מה אם נותנים להיכנס לישראל? מה אני כבר יכול לעשות שם? זאת לא פריווילגיה שאפשר להיאחז בה?".

אני יודע. ברור לי שכולם תחת כיבוש – מהנשיא ועד לאחרון הפועלים. אבל למה שלא תסרבו? כל עוד יש כיבוש, תדחו את מערכת ה-VIP הזאת, שנותנת קצת יותר לקבוצה מצומצמת, ופחות לאחרים.

"אני לא רואה שזאת בעיה. אם למישהו יש VIP, והוא רוצה להיכנס לישראל. מה יש לו לעשות, לאכול דג במסעדה? אולי. אני לא חושב שהמצב הזה נותן לישראלים אפשרות ללחוץ עלינו. נגיד שייקחו את כל ההיתרים מהבכירים. שייקחו. ארה"ב, עם כל הכוח שלה, וטראמפ, לא שינו את העמדה הפלסטינית, אז הלחץ הישראלי הזה ישנה את העמדה של ההנהגה? לא. ההיתרים מקלים על התנועה שלנו. אבל בסוף, גם אם יש לך אחד כזה, עוצרים אותך בבידוק במחסום. כמו כל אחד אחר. זה לא אמצעי לחץ נגדנו. חד וחלק".

יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן), ברמאללה, ב-5 במאי 2020 (צילום: פלאש90)

מקבל פטור במחסומים. יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן), ברמאללה, מאי 2020 (צילום: פלאש 90)

היתרי VIP מחולקים לשלוש רמות, לפי חשיבות התפקיד, כך מופיע במסמך של המנהל האזרחי שעודכן השנה.

היתר VIP1 מיועד לבכירים ברשות ו-"מקורבים אחרים" של יו"ר הרשות, כלומר אבו מאזן. הם יכולים לטוס דרך נתב"ג, לעבור במחסומי הגדה בלי בידוק, ולנוע בישראל ברכב עם לוחית רישוי פלסטינית. ל-VIP2, בכירים קצת פחות, אסור לטוס דרך נתב"ג, אבל מותר להיכנס לישראל, בתנאי שלא יישנו בה. VIP3, אלו "סמנכ"לים, ראשי ערים, מפקדי מנגנונים". להם מותר להיכנס לישראל, אבל בלי הקלה בבידוק במחסום.

תחזרו למו"מ

מה הצעדים המידיים שישראל יכולה לעשות כדי לשפר את המצב של הרשות הפלסטינית?

"צעד ראשון והכי חשוב: להניח שוב את הנושא הפוליטי על השולחן בין הצדדים. בואו נדבר על העתיד הפוליטי. תכירו בזכויות שלנו באדמה שלנו. זה הצעד הכי חשוב. זה ייתן תקווה לעם הפלסטיני. תקווה לעתיד. תקווה שאנחנו הולכים לכיוון של הבנה עם הישראלים וזכויות לאומיות".

מה עוד?

"דבר שני, שהישראלים יצמצמו את הכניסות שלהם, או שיפסיקו לחלוטין, לאיזורים שלנו. ודבר שלישי, לשחרר את הכסף שנלקח מאיתנו מדי חודש".

יש מי שיגיד לך: הרכבת חלפה. פיצול בין פתח לחמאס, הרשות בקושי נתמכת על ידי העם הפלסטיני, שלא מרגיש מיוצג בה, רבים מאמינים כיום במאבק חמוש. אולי אפשר היה להגיע לפתרון מדיני כזה לפני עשר שנים עם הרשות, ועכשיו כבר לא?

"שאלת אותי מה אפשר לעשות. ואמרתי לך, זה מה שאפשר לעשות. אם זה לא יקרה, הציבור הפלסטיני לא יסכים לפתרון ביניים. אם הנושא הזה, של מדינה על 1967, לא קיים יותר אצל הישראלים. אז מה נותר?"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מחאת סטודנטים של אוניברסיטת SOAS בלונדון, ב-15 במאי 2024 (צילום: Alisdare Hickson, CC BY-NC-SA 2.0)

מאחר שאילוז אינה יכולה להכחיש את המוסר של תנועת הסטודנטים, היא טוענת שהיא מושפעת מהיבטים אנטישמיים הטמונים ברבדים תרבותיים עמוקים של הלא מודע. מחאת סטודנטים של אוניברסיטת SOAS בלונדון, ב-15 במאי 2024 (צילום: Alisdare Hickson, CC BY-NC-SA 2.0)

כשחוקרת ממירה מדע בעיסוק בלא מודע: תגובה לאווה אילוז

אילוז מקדישה מאמר שלם להוכחת הטענה כי מחאות הסטודנטים במערב הן אנטישמיות. אך כיוון שטענה זו משוללת כל בסיס עובדתי, היא גולשת לפסאודו-מדע ואף ממציאה הגדרה מוזרה משלה לאנטישמיות. זה מה שקורה כשמתעקשים לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf