newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אפרוח שלא גידל נוצות: ממשלת בנט היתה כל מה שהזהירה מפניו

בהיסטוריה של ישראל יש שלושה טיפוסים של ראשי ממשלה: משני מציאות, שמרנים, וכאלה שלא מצליחים להשתחרר מדמות האב שתחתיו צמחו. בנט שייך לסוג השלישי. הוא וממשלת השינוי שלו לא הצילו את ישראל מהכיוון שאליו הוביל נתניהו, אלא רק סייעו להמשיכו

מאת:
ראש הממשלה, נפתלי בנט, ויו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, במליאת הכנסת, ב-4 בנובמבר 2021 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

לא השתחרר מצילה של דמות האב שתחתיה צמח. ראש הממשלה, נפתלי בנט, ויו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, במליאת הכנסת, ב-4 בנובמבר 2021 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ראש הממשלה אריאל שרון אמר על מחמוד עבאס שהוא אפרוח שלא גידל נוצות. אפיון זה מתמצת יפה את תפקודו של נפתלי בנט כראש ממשלה.

בהיסטוריה של מדינת ישראל יש שלושה טיפוסים של ראשי ממשלה. הטיפוס הראשון כלל את דוד בן גוריון, מנחם בגין, יצחק רבין בקדנציה השנייה ואריאל שרון – ראשי ממשלה יזמים ומשני מציאות. הטיפוס השני, שבו נכללו יצחק שמיר, גולדה מאיר, שמעון פרס ובנימין נתניהו, היה ראשי ממשלה משמרים, שהעדיפו את הסטטוס קוו המוכר, או התקדמות בצעדים קטנים ומדודים על פני פריצת דרך דרמטית. גם לוי אשכול נמנה על המשמרים. מלחמת 1967 נכפתה עליו והשינוי שחוללה לא קרה ביוזמתו.

אהוד אולמרט ואהוד ברק היססו ומעדו באמצע הדרך, בין נקודת המוצא השמרנית שלהם לבין שאיפתם הגלויה להצטרף לרשימת ראשי הממשלה משני מציאות. בנט ומשה שרת מאיישים את הטיפוס השלישי. הם היו ראשי ממשלה שלא הצליחו להשתחרר מדמות האב שתחתיו צמחו. בחוסר יכולתם להצמיח כנפיים ולעוף הרחק מקודמם יש לא מעט מן הטראגי. הם קיוו מאוד לעשות זאת, אך נותרו כבולים.

בין השניים, שרת הוא דמות טראגית יותר מבנט. שרת קיבל לידיו, בראשית שנות ה-50, ממסד פוליטי וביטחוני שנותר נאמן לבן גוריון וסגד לו. הממסד הביט בחשדנות על שרת, שאותו ראה בטעות כיונה. לא אחת יצאו לפועל פעולות צבאיות וביטחוניות ללא אישורו של שרת. ממקום מושבו החדש בשדה בוקר, המשיך בן גוריון לתדרך את בכירי הצבא ומערכת הביטחון נגד ראש הממשלה, ולחתור תחת יורשו.

שם גם חל מהפך בתפיסתו של בן גוריון, והוא עבר לתמוך במלחמה יזומה נגד מצרים – שבה תמך הרמטכ"ל משה דיין. בשלב מסוים נאלץ שרת לכלול את בן גוריון בממשלתו כשר ביטחון. החתרן הבלתי נלאה לא עצר, עד שהדיח את שרת והשפיל אותו.

הסגנון של בנט ושל שרת אחר מזה של קודמיהם, אבל המדיניות נשארה של מי שקדם להם בתפקיד. השוני בסגנון בינם לבין קודמם הקנה לשרת את דימוי היונה, ולבנט את הכינוי "שמאלן".

האתגר של בנט היה קל יותר מזה של שרת. הוא לא היה צריך להשתחרר מצלו של מייסד המדינה, ומרכיבי הקואליציה שלו התנערו מפולחן האישיות של נתניהו. בניגוד לנתניהו, בן גוריון לא עמד לדין על שוחד. ובכל זאת, כמו שרת, בנט לא השתחרר מצילו של נתניהו. למרות מסע דה לגיטימציה מכוער ומלא תאוות שלטון לא פחות מזה של בן גוריון, בנט לא תקף חזיתית את נתניהו בתגובה, אלא התכנס פנימה והתגונן.

בנט הצליח לשווק לאגף מרכז-שמאל בממשלתו את סדר היום המשמר של נתניהו. לא היה סיפוח, ולא היתה גם נסיגה. הוא קנה את הסחורה המשומשת של מיכה גודמן על צמצום הסכסוך, באמצעות העלאת רמת החיים וגידול בהכנסות הפלסטינים תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה, כמוטו שישמר את השלטון הישראלי עליהם בלי לספחם רשמית, וגם ישמר את הקואליציה השברירית שלו. תפיסה זו עשתה בשנות ה-70 ובראשית ה-80 קריירה מרשימה במפלגת העבודה, והתרסקה יחד איתה.

מנהיגים משמרים מתאפיינים בקוצר ראייה קיצוני. הם לא מסוגלים להבחין שהמרשם המשמר שלהם רק מאט תהליכים, אך לא מקפיא אותם. צמצום הסכסוך לא יכול להתבצע אם לא מצמצמים את עילות הסכסוך. למשל, אם לא מפנים התנחלויות, או מאפשרים בחירות לרשות הפלסטינית או מרשים למזרח ירושלמים לכונן מוסדות פוליטיים משל עצמם. בקצרה, אם לא מתחילים לפרק את המשטר האחד שממשלות נתניהו וקודמיו כוננו כאן בין הירדן לים, לא מתמודדים חזיתית עם מתנחלים אלימים, ולא משנים את דפוסי הפעולה של הצבא ברחבי הגדה.

הוא הדין בתחום החברתי. ממשלת בנט לא סובבה את ההגה הניאו-ליברלי לכיוון מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית. למרבה הבושה, פוליטיקאים מהמרכז-שמאל שיש להם מחשבות הפוכות מאלו של נתניהו ובנט, הפכו לשבויים של הסיפור שסיפרו לעצמם אודות ממשלת שינוי. החלופה היחידה שעמדה לנגד עיניהם היתה זו של נתניהו, לא זו שלהם. מהותית, הם לא הצילו את ישראל מכל מה שהזהירו מפניו ומהכיוון שאליו נתניהו הוביל, אלא סייעו לקדמם.

מנחם קליין הוא פרופסור אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה על מובילי יוזמת ז'נבה

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
עשויים למצוא את עצמם מתמודדים אחת מול השני על המקום השני בחד"ש. עאידה תומא-סלימאן ויוסף ג'בארין (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

עשויים למצוא את עצמם מתמודדים אחת מול השני על המקום השני בחד"ש. עאידה תומא-סלימאן ויוסף ג'בארין (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

ביקורת פנימית בחד"ש: ההנהגה התרחקה מהחברים בשטח

בכירים בחד"ש טוענים שהמפלגה לא למדה לקח מהכישלון בבחירות הקודמות. "צריך לשנות כיוון", אומרים שם. בבחירות לרשימה לכנסת שייערכו בשבת הקרובה, איימן עודה צפוי להיבחר מחדש, קרב על המקום השני ועל המקום השלישי, ה"יהודי"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf