"אנו נזדקק לסופרים שיזכרו חירות מהי": פרידה מהסופרת אורסולה לה גווין
"בני אדם יכולים להתנגד לכל כוח אנושי ולשנותו. ההתנגדות והשינוי מתחילים באמנות, ולעתים קרובות מאוד באמנות שלנו, אומנות המילים". דברים שנשאה לה גווין, סופרת, פמיניסטית ואנרכיסטית שהלכה שלשום לעולמה, בטקס זכייתה במדליית כבוד על תרומה לספרות האמריקאית
אורסולה לה גווין, מגדולות סופרי הפנטזיה והמדע הבדיוני במאה ה-20, אקטיביסטית פמיניסטית ואנרכיסטית, הלכה שלשום (שני) לעולמה בגיל 89. להלן נאום התודה שלה בעת זכייתה במדליית כבוד לכבוד תרומה לספרות האמריקאית מטעם קרן הספרים הלאומית האמריקאית, בשנת 2014:
אני מודה מעומק לבי על כך שהענקתם לי את הפרס. דעו לכם שאיני עומדת כאן רק בזכות פועלי, אלא לא פחות מכך בזכות העשייה של משפחתי, הסוכנים והעורכים שלי. הפרס היפה הזה שייך להם לא פחות מאשר לי.
אני שמחה לחלוק את הפרס ולקבל אותו בשם כל הסופרים אשר הודרו במשך זמן כה רב מעולם הספרות: עמיתי, סופרי פנטזיה ומדע-בדיוני; סופרים של הדמיון, אשר במשך חמישים שנה ראו כיצד מעניקים את הפרסים הנפלאים הללו לסופרים ה"ריאליסטים", כביכול.
אנו עומדים בפני ימים קשים. בימים אלו נרצה ונזדקק לשמוע את קולותיהם של מחברים שיודעים לראות בעיני רוחם אלטרנטיבות לדרך החיים הנוכחית שלנו. סופרות וסופרים שיכולים לראות מציאות מעבר לחברה מוכת הפחד, האובססיבית לטכנולוגיה שלנו; כאלה שביכולתם אפילו לדמיין שיש סיבות אמתיות לתקווה. אנו נזדקק לסופרים שיזכרו חירות מהי; משוררים, בעלי חזון; ריאליסטים של מציאות גדולה יותר.
כבר עכשיו אני חושבת שאנחנו זקוקים לסופרים שיודעים מה ההבדל בין ייצור ושיווק של סחורות ובין עשיית אומנות. כתיבת ספרים והוצאה לאור אחריות אינה זהה להפקת חומרים כתובים שכפופים לאסטרטגיית המכירות התאגידית, בשביל למקסם רווחים ולהגדיל את ההכנסות מפרסום.
[תודה לאמיצים מבינכם שמחאו לי כפיים!]
"שמו הוא חירות"
כן, אני רואה כיצד מחלקות המכירות מקבלות סמכות בתחום התוכן והעריכה. אני עדה לכך שהמו"לים שלי, בפאניקה מטופשת של בורות וחמדנות, גובים מספריות ציבוריות על ספרים אלקטרוניים פי ששה או שבעה יותר מהסכום שהם גובים מהלקוחות שלהם. לאחרונה ראינו ספסר שפועל להעניש הוצאה לאור על אי ציות לתכתיביו; שמענו שמטילים אימה על סופרים באמצעות פתווה תאגידית. ואני רואה שרבים מאיתנו, שמפיקים, כותבים ומכינים את הספרים – מקבלים את זה. אנו מאפשרים לרודפי הבצע למכור אותנו כמו דיאודורנט, להגיד לנו מה לפרסם ומה לכתוב.
ספרים אינם רק סחורה; לעיתים קרובות ישנו קונפליקט בין מניע הרווח ובין מטרות האמנות. אנחנו חיים תחת קפיטליזם, נדמה שכוחו בלתי נמנע ואין ממנו מפלט – אבל כך בדיוק ראו בעבר את הזכות של המלכים לשלוט בחסד האל. בני אדם יכולים להתנגד לכל כוח אנושי ולשנותו. ההתנגדות והשינוי מתחילים, לעתים קרובות, באמנות; ולעתים קרובות מאוד באמנות שלנו – אומנות המילים.
היתה לי קריירת כתיבה ארוכה ומוצלחת, ואני בחברה טובה. כעת, לקראת סופה, אני לא רוצה לחזות בבגידה בספרות האמריקנית. אנחנו, שמטה לחמנו תלוי בכתיבה ובהוצאה לאור, רוצים וצריכים לדרוש את חלקנו ההוגן בהכנסות.
אבל השם של הפרס היפה שלנו אינו רווח. שמו הוא חירות.
מאנגלית: רענן שמש-פורשנר
הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.
כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.
אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.
הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית
