"אנו נזדקק לסופרים שיזכרו חירות מהי": פרידה מהסופרת אורסולה לה גווין
"בני אדם יכולים להתנגד לכל כוח אנושי ולשנותו. ההתנגדות והשינוי מתחילים באמנות, ולעתים קרובות מאוד באמנות שלנו, אומנות המילים". דברים שנשאה לה גווין, סופרת, פמיניסטית ואנרכיסטית שהלכה שלשום לעולמה, בטקס זכייתה במדליית כבוד על תרומה לספרות האמריקאית
אורסולה לה גווין, מגדולות סופרי הפנטזיה והמדע הבדיוני במאה ה-20, אקטיביסטית פמיניסטית ואנרכיסטית, הלכה שלשום (שני) לעולמה בגיל 89. להלן נאום התודה שלה בעת זכייתה במדליית כבוד לכבוד תרומה לספרות האמריקאית מטעם קרן הספרים הלאומית האמריקאית, בשנת 2014:
אני מודה מעומק לבי על כך שהענקתם לי את הפרס. דעו לכם שאיני עומדת כאן רק בזכות פועלי, אלא לא פחות מכך בזכות העשייה של משפחתי, הסוכנים והעורכים שלי. הפרס היפה הזה שייך להם לא פחות מאשר לי.
אני שמחה לחלוק את הפרס ולקבל אותו בשם כל הסופרים אשר הודרו במשך זמן כה רב מעולם הספרות: עמיתי, סופרי פנטזיה ומדע-בדיוני; סופרים של הדמיון, אשר במשך חמישים שנה ראו כיצד מעניקים את הפרסים הנפלאים הללו לסופרים ה"ריאליסטים", כביכול.
אנו עומדים בפני ימים קשים. בימים אלו נרצה ונזדקק לשמוע את קולותיהם של מחברים שיודעים לראות בעיני רוחם אלטרנטיבות לדרך החיים הנוכחית שלנו. סופרות וסופרים שיכולים לראות מציאות מעבר לחברה מוכת הפחד, האובססיבית לטכנולוגיה שלנו; כאלה שביכולתם אפילו לדמיין שיש סיבות אמתיות לתקווה. אנו נזדקק לסופרים שיזכרו חירות מהי; משוררים, בעלי חזון; ריאליסטים של מציאות גדולה יותר.
כבר עכשיו אני חושבת שאנחנו זקוקים לסופרים שיודעים מה ההבדל בין ייצור ושיווק של סחורות ובין עשיית אומנות. כתיבת ספרים והוצאה לאור אחריות אינה זהה להפקת חומרים כתובים שכפופים לאסטרטגיית המכירות התאגידית, בשביל למקסם רווחים ולהגדיל את ההכנסות מפרסום.
[תודה לאמיצים מבינכם שמחאו לי כפיים!]
"שמו הוא חירות"
כן, אני רואה כיצד מחלקות המכירות מקבלות סמכות בתחום התוכן והעריכה. אני עדה לכך שהמו"לים שלי, בפאניקה מטופשת של בורות וחמדנות, גובים מספריות ציבוריות על ספרים אלקטרוניים פי ששה או שבעה יותר מהסכום שהם גובים מהלקוחות שלהם. לאחרונה ראינו ספסר שפועל להעניש הוצאה לאור על אי ציות לתכתיביו; שמענו שמטילים אימה על סופרים באמצעות פתווה תאגידית. ואני רואה שרבים מאיתנו, שמפיקים, כותבים ומכינים את הספרים – מקבלים את זה. אנו מאפשרים לרודפי הבצע למכור אותנו כמו דיאודורנט, להגיד לנו מה לפרסם ומה לכתוב.
ספרים אינם רק סחורה; לעיתים קרובות ישנו קונפליקט בין מניע הרווח ובין מטרות האמנות. אנחנו חיים תחת קפיטליזם, נדמה שכוחו בלתי נמנע ואין ממנו מפלט – אבל כך בדיוק ראו בעבר את הזכות של המלכים לשלוט בחסד האל. בני אדם יכולים להתנגד לכל כוח אנושי ולשנותו. ההתנגדות והשינוי מתחילים, לעתים קרובות, באמנות; ולעתים קרובות מאוד באמנות שלנו – אומנות המילים.
היתה לי קריירת כתיבה ארוכה ומוצלחת, ואני בחברה טובה. כעת, לקראת סופה, אני לא רוצה לחזות בבגידה בספרות האמריקנית. אנחנו, שמטה לחמנו תלוי בכתיבה ובהוצאה לאור, רוצים וצריכים לדרוש את חלקנו ההוגן בהכנסות.
אבל השם של הפרס היפה שלנו אינו רווח. שמו הוא חירות.
מאנגלית: רענן שמש-פורשנר
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
