"אם פתאום נקבל חשמל 24 שעות ביממה, זה יהיה הלם תרבותי מוחלט"
סופו של משבר החשמל ברצועת עזה לא נראה באופק. תושבת הרצועה, ע'אדה אל-חדאד, מזכירה שהמצב העגום של עזה אינו עניין זמני, אלא מציאות שהוחמרה לאורך עשר שנות סגר
כותבת אורחת: ע'אדה אל-חדאד
ילדים שנולדו ברצועת עזה אחרי 2006 מקשיבים לסיפורים על אספקת חשמל 24 שעות ביום כמו היו אגדות על פיות וגמדים, פנטזיות שמעבר למימוש. הילדים האלה נולדו לתוך מציאות שמוכתבת על ידי חלוקת חשמל מגומגמת בלוחות זמנים הפכפכים. שעות החשמל המועטות שזמינות לבתים פרטיים לא תמיד מאפשרות לצפות בפרק מלא של תכנית טלוויזיה אהובה, למשל. מיסק סעיד בת התשע שואלת את הוריה בתדהמה כנה: "באמת נכון שפעם היה דבר כזה, יום שלם בלי אף הפסקת חשמל"?
"זאת לא חוויה חדשה עבורנו, לעבור יום שלם, או לילה מלא, או גם וגם, בלי חשמל. זה חלק מהשגרה שלנו כבר עשור", אומר אביה של מיסק, מוחמד סעיד. אנחנו צועדים יחד ברחובות החשוכים של מחנה אל-שאטי, ממערב לעיר עזה. התאורה היחידה בסמטאות הצרות מסתננת עמומות מחלונות הבתים הצפופים. הבלחות החשמל הכמעט אקראיות דורשות שימוש מוגבר בגנרטורים. "אם פתאום נקבל חשמל ל-24 שעות, זה יהיה הלם תרבותי מוחלט", מוסיף סעיד.
> הם לא יתנו לנו את הזכויות שלנו. אנחנו הלהט"ב ניקח אותן בעצמנו
גם לפני שהוטל הסגר הישראלי, ב-2007, אנשים בעזה סבלו מהפסקות חשמל בלתי צפויות בשעות שונות, אבל הצליחו להסתדר. אחרי 2007, הבעיות החמירו: הפסקות החשמל נעשו תכופות יותר ונמשכו הרבה יותר זמן. בשנה שלאחר מכן תושבי עזה החלו להתרגל לחיות על פי לוח זמנים לאספקת חשמל, שקצב שתי פעימות לא רצופות של אספקה ביום, כל אחת בת שמונה שעות. עכשיו זמני האספקה משתנים בהתאם לנסיבות. לפעמים שש שעות, לפעמים ארבע, לפעמים רק שעתיים, ולפעמים אפס.
מאז אפריל, אספקת החשמל עוד קוצצה, לפעמים ללא יותר משלוש או ארבע שעות ביום. פתרון למשבר הנוכחי לא נראה באופק, אבל אפילו אם יימצא פתרון, הדבר יבטיח לכל היותר חזרה למעגלים של שמונה שעות חשמל ושמונה שעות נתק. "כרגע, אני מוכנה לחזור לזמני האספקה של שמונה שעות ולהסתפק בזה", אומרת חיטאם, אמה של מיסק.
> בישראל של 2017 החלפת השלטון וסיום הכיבוש זה אוקסימורון
ילדים וצעירים פלסטינים מתחממים מסביב למדורה ברפיח. ינואר 2014 (עבד רחים חטיב/פלאש90)
ברגע שהזרם מתחדש, נשים וגברים בעזה מזנקים לפעולה: רצים לכבס, לאפות לחם, לשאוב מים למכלים לצריכה ביתית, לגהץ בגדים ולטעון מחשבים ניידים, טלפונים סלולריים ומכשירי חשמל. "יש תחושת הישג כשאני מצליחה לסיים את כל המשימות לפני שהזרם שוב מתנתק", חיטאם סעיד אומרת.
הרשות הפלסטינית בגדה המערבית וחמאס בעזה מאשימים זה את זה במחסור בחשמל. בראשית השנה, כשהמצוקה שנגרמה על ידי המחסור הקבוע הזה העיקה במיוחד, אנשים בעזה יצאו לרחובות במספרים חסרי תקדים כדי למחות על המצב הבלתי נסבל. הם קראו: "אנחנו צריכים חשמל". אבל השאלה נותרה בעינה: למי מהצדדים האחראים הם פנו? לחמאס, הממשלה בפועל ששולטת בטריטוריה מאז 2007, לפתח', שכבר אין לו שום כוח פוליטי ברצועה, לרשויות הישראליות, שאחראיות לסגר בן העשור, או לחברה לחלוקת חשמל בעזה ולמנהגה המגונה לגבות סכומים גבוהים באופן לא סביר?
האשמים במשבר רבים, ויחד עם החשמל ההולך ומתמעט, זה גורם לתושבי הרצועה לקהות חושים. בקיץ הזה המצב מידרדר עוד יותר ונראה שאנשים מותשים מכדי למחות, או שאולי איבדו תקווה. "אנחנו כל כך רגילים למצב החשמל בעזה שכבר זנחנו את הכעס ועברנו לייאוש", אומר מוחמד סעיד.
ע'אדה אל-חדאד, 22, היא עיתונאית עצמאית מרצועת עזה ובוגרת החוג לשפה וספרות אנגלית באוניברסיטה האיסלאמית בעזה. היא כתבה את הדיווח הזה עבור ארגון גישה. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
