צירוף אלי אוחנה: האם נפתלי בנט קולע בול או מקדים את זמנו?
במהירות מסחררת משנה נפתלי בנט את פניה של הבית היהודי והופך אותה למועמדת ריאלית לתפקיד מפלגת שלטון. השאלה היחידה היא האם המצביעים המסורתיים שלו יעמדו בקצב שהוא מכתיב או ינדדו ממנו הלאה, והאם זה מפריע לו
דבר ראשון צריך להגיד בבירור: המהלכים הפוליטיים של בנט הם לא פחות מגאוניים. צעד-צעד מכין בנט את הקרקע להפיכת המפד"ל הקטנה, מפלגת המתנחלים והכיפות הסרוגות, למפלגת שלטון.
ההתמקדות במסר ה"לא מתנצל" מהדהדת באופן מושלם חלק גדול מהשיח הציבורי בפוליטיקה היהודית בישראל כיום, נותנת תשובה בטוחה בעצמה עד כדי זחוחה ללחץ הבינלאומי, מפיקה את המקסימום מהקמפיינים של אם תרצו נגד כל מה שמריח משמאל מדיני או כלכלי-חברתי, ודוחקת לשוליים כל צורך לדון בפוליטיקה אמיתית.
הרי צריך לזכור, עם כל הרעש והצלצולים והזקפה הלאומית, מדובר במפלגה שלא מציעה שום פתרון ארוך טווח לסכסוך ודי מרוצה מהסטטוס קוו של כיבוש, פיגועים ומלחמות, שמתנגדת לוועדי עובדים, שלא מציעה שום דבר למעמדות הנמוכים (חוץ מדיור מוזל בהתנחלויות), שמקדמת חזון של מדינת הלכה שמרנית וקפיטליסטית. מפלגה אשכנזית ברמ"ח אבריה, אליטיסטית במובהק, שמאמינה בהסללת מזרחים ואתיופים בפריפריה לחינוך מקצועי, לתפקיד שואבי המים וחוטבי העצים, במקביל לחיסול הדיור הציבורי. זוהי הבית היהודי. אבל מי בכלל זוכר את כל אלה כשמרימים ראש ועם חיוך בטוח בעצמו אומרים: "לא מתנצלים"?
החלום האמריקאי גרסת המזה"ת
לתוך הקלחת הבלתי מתנצלת שמוביל בנט יד ביד עם זוכת הפריימריז שלו, איילת שקד הצפון תל אביבית, נוסף עכשיו שחקן החיזוק אלי אוחנה. בדבריו של אוחנה (בסרטון להלן) ובאלה של בנט עצמו, ברור שמבחינת בנט אוחנה ממלא כמה פונקציות ברשימה: הוא קודם כל מזרחי. סמל מזרחי, לא סתם. אוחנה ובנט הדגישו את ההיסטוריה המשפחתית שלו, ממרוקו ועד השכונות, באופן שוודאי לא יחזור על עצמו עם יתר מועמדי הרשימה. שנית, הוא סיפור הצלחה, החלום האמריקאי בשלוחת המזרח התיכון. מתאים בול למפלגה שמרנית כמו הבית היהודי. ושלישית, הוא החילוני מצביע הליכוד ותומך ההתנתקות שחזר בו. שמכה על חטא. שמתנצל על כך שפעם היה מתנצל, ועכשיו בלי התנצלות מדקלם בגאווה את תורת הרב קוק: ארץ ישראל, תורת ישראל, עם ישראל.
בנט יודע טוב מאוד שבדרך לתפיסת השלטון מפלגה לאומנית, חשוכה וקיצונית שבסיס הכוח שלה אליטיסטי במובהק חייבת להרחיב את השורות ולשוות לעצמה מראה עממי. מה שהתחיל בלגיטימציה החילונית של שקד ושל ינון מגל ורונן שובל מתרחב עכשיו לעבר הפריפריה באמצעות הסמל אלי אוחנה. זה לא מהלך חסר תקדים בהיסטוריה עבור מפלגות ממין זה.
השאלה האמיתית היא האם בנט מקדים את זמנו ביחס לבוחריו. האם המגזר שהוא מנהיג, שבחר בו כדי להוביל את הדרך לשלטון, יכול להבין את זה. ביממה האחרונה אנחנו עדים לגל של תדהמה, מבוכה ואכזבה בקרב מצביעי הבית היהודי. לב סולודקין, לשעבר ראש תא הסטודנטים של הבית היהודי באוניברסיטת תל אביב, כתב לבנט בזעזוע מצירופו של אלי אוחנה לרשימה, ואיים בפרישה מהמפלגה. יותם זמרי כותב ב-nrg, כיום אתר הבית של "מקור ראשון", שצירופו של אוחנה הוא זלזול בבוחרים. ידידי גדעון דוקוב, עורך במקור ראשון, מתאר תחושה נפוצה שבנט נוטש את הבסיס שלו, מה גורם לכך שכמה מחבריו של דוקוב מחליטים לעזוב את הבית היהודי.
במלים אחרות, המהפכה שבנט מוביל היא אולי המהפכה הדרושה בטווח הארוך כדי שהבית היהודי יתפוס את השלטון. היא אולי החיבור שהמפלגה הזאת צריכה כדי לפרוץ ולטפס יום אחד מעל לקו העשרים מנדטים. אבל האם היא מתרחשת מהר מדי? האם בנט רואה כל כך רחוק, שהוא שוכח את הציבור שלו, שנשאר אליטיסטי, מנותק ולא מבין את הפוליטיקה החדשה הזאת? אם קוראים את תיאורי הבוז של סולודקין וזמרי לכדורגל, למפורסמים ולריאליטי – תחומים "עממיים" ולא מספיק מכובדים ואידיאולוגיים עבור המצביעים הקלאסיים של הבית היהודי – אז נראה שכן.
הסכנה לבנט: ממשלת אחדות
אבל לא בטוח. יכול להיות שבנט יודע מה הוא עושה. יכול להיות שברור לו שבמצב הנוכחי אין לאנשיו יותר מדי לאן ללכת. אולי יהיו קולות שיעברו למפלגה משותפת של אלי ישי ועוצמה יהודית. אולי אפילו הרבה. אולי מספיק כדי להכניס לכנסת את מפלגת "כך" החדשה הזאת. אם ישי ובן ארי ייכנסו לכנסת זה יהיה נכס עצום לבנט. החסכון בקולות האבודים של הימין הפשיסטי יגדיל את מחנה הימין בכנסת, יגדיל את הסיכוי לממשלת, ועוד ימצב אותו בתור האח הלא-קיצוני והאחראי, בהשוואה. האם לשם הוא חותר? יכול להיות.
המשתנים שיכריעו במשוואת הבית היהודי אחרי צירופו של אלי אוחנה, אם כן, הם אלה: 1. עד כמה יבין בסיס הכוח של בנט את האסטרטגיה ארוכת הטווח שלו, ועד כמה יסכים לתמוך בה כבר עכשיו, למרות הדחייה האוטומטית שלהם מהכוכב המזרחי מהשכונות. 2. עד כמה יצליח מהלך שילובו של אוחנה לקנות קולות בקרב אנשים בפריפריה. 3. איחוד המפלגות של ישי ובן ארי והצלחתם, אולי בעזרת יוצאי הבית היהודי, להכנס לכנסת.
וחשוב מכל: 4. שילובו של בנט בממשלה. כל עוד שנתניהו מרכיב את הממשלה הבאה, דרכה של הבית היהודי מעלה תהיה סלולה. אם במקרה תוקם ממשלת אחדות, שבה נתניהו והרצוג חוברים יחד לטובת חיזוק המפלגות הגדולות על חשבון הבינוניות, כפי שכתב לאחרונה נועם שיזף, אז יצטרך בנט לעמוד מול בוחריו וחבריו – ולהסביר איך עם כל התמיכה והתנופה שהשיג, ואחרי כל הפשרות, הוא עדיין לא בשלטון.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
