התורה ניתנה גם לי, אישה חרדית. השנה קיבלתי אותה בחזרה
בחג השבועות השנה אני אלך ללמוד את הגמרא שלא זכיתי להכיר, כי אני אישה. אהבתה של אישה חרדית לתורה דומה לאהבה נכזבת: כמי שמאד אוהבת, אך לא אוהבים אותה בחזרה
יום חמישי
ויכולו עבודות המשרד למיניהם
ותחל האישה לקראת יום השביעי
לחרוש קבוצות הבישול שאהבה
ותברך האישה את היום השישי
ותחבב אותו
כי בו תוכל בכל בישוליה
להתגאות
ברוך אתה ה'
מקדש השבת
השיר הזה שכתבה אחותי אמנם לא נכתב על חג השבועות, אך הוא הדבר הראשון שנזכרתי בו כשניסיתי לחשוב מה הוא חג השבועות בשביל האישה החרדית. נכון, היו שנים מתישהו בין הילדות לנישואין שבהן למדתי בלילה עם חברות, ואחר כך הלכתי לכותל להתפלל – כמו הבנים – אבל בגדול, ברוב השנים, החג סבב כולו סביב ההכנות: קניות בישולים וניקיונות.
> המאבק שלנו להכניס חרדיות לכנסת זקוק לתמיכת שוחרי השוויון
פאות נשים יחד עם הגמרא בשיעור לנשים בירושלים
השנה אני סוף סוף אנצל את העובדה שמקום מגוריי הוא בשכונת נחלאות. בשנים קודמות הזמנתי אלי אנשים ללמוד, כי הבנות הלכו לישון ולא רציתי להשאיר אותן לבד, חוץ משנה אחת חריגה שבה אחותי התארחה אצלי (ההיא מהשיר). גיסי, שתורתו אומנותו באמת, במקום להתעניין בהרצאות נוסח "תורה ועבודה הילכו שניהם יחדיו?" או "רות ונעמי, פמיניזם או שובניזם?" – נשאר בבית ללמוד את הסוגיה שלו, ואנחנו יצאנו.
שבועות נחשב לחג מתן תורה. התורה שניתנה לכולנו. שמונחת בקרן זווית וכל הרוצה יבוא וייטול. חוץ ממי שמעמידים בפניה גדרות בשם אותה תורה עצמה – האישה החרדית. בשנה האחרונה אני מארחת בביתי בית מדרש לנשים חרדיות. יחד עם הרב מנחם נאבת, אנחנו צולחות את מסכת קידושין.
הקמתי את הקבוצה בלי יומרות למהפכה חברתית. ממניעים אישיים לגמרי – כל חיי גדלתי על אתוס לימוד התורה, וזכיתי באבא שמאמין ביכולת של הבנות שלו ללמוד גמרא, ואף מעודד לזה. אך גם בכזו אווירה אין תחליף לשנים של יגיעה ורכישת כלים ושפה. ואני מודה בצער שאני לעולם כבר לא אשלים את הפער. אני אמשיך ללמוד, ובעיקר אמשיך להילחם כדי לשנות את התדמית של האישה שרוצה ללמוד תורה כאילו היא מרדנית שיש לפקפק במניעיה.
כמי שיש לה כמה עצמות מרדניות בגוף, דווקא הלימוד הזה, לו שותפה גם אחותי (עדיין אותה אחות) הוא המקום הילדותי הפשוט שרק רוצה להיות יותר כמו אבא. לשמח אותו. להיות חלק מהעולם המופלא שלו.
חברה שלי פעם תיארה את החוויה הדתית שלה כאהבה נכזבת. כמי שמאד אוהבת – אבל לא אוהבים אותה בחזרה. נשים חרדיות מקדישות את עצמן ללימוד תורה, ומוותרות על דברים – שאני מפונקת מדי מכדי לחלום לוותר עליהם – בשם אהבת התורה, אך של הגבר. מהתורה עצמה הן מורחקות.
הטור הזה מוקדש לכל הנשים שעומדות עכשיו במטבח ומכינות בלינצ'ס. שאין סיכוי שיפתחו הערב ספר או ישמעו הרצאה. בתקווה שלמי מהן שחולמת על מציאות אחרת – התקווה תתגשם.
פנינה פויפר היא פעילה פוליטית ירושלמית וחרדית.
> כך נראית מהפכה: מנהיגות המאבקים שמטלטלים את סדר היום החרדי
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
