newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"איחרנו. היינו צריכים לבחון את סוגיית האפרטהייד מוקדם יותר"

סאלח חיג'אזי מצוות אמנסטי אינטרנשיונל לא הופתע מהתגובה הישראלית החריפה לדו"ח הארגון, המאשים את ישראל בפשע האפרטהייד. בשיחה לאחר השקת הדו"ח הוא מדבר על הבחירה להתחיל את הבחינה ב-48', על עיתוי פרסום הדו"ח, ועל אפשרויות הפעולה שהוא מזמן   

מאת:
"אנחנו כבר לא מתעסקים בסימפטומים, אלא בשורש העניין". סאלח חיג'אזי במסיבת העיתונאים להשקת דו"ח אמנסטי אינטרנשיונל, 1 בפברואר 2022 (אורן זיו)

"אנחנו כבר לא מתעסקים בסימפטומים, אלא בשורש העניין". סאלח חיג'אזי במסיבת העיתונאים להשקת דו"ח אמנסטי אינטרנשיונל, 1 בפברואר 2022 (אורן זיו)

עוד בטרם התפרסם הדו"ח הנפיץ של אמנסטי אינטרנשיונל על ישראל-פלסטין ביום שלישי בבוקר, ממשלת ישראל וארגונים פרו-ישראליים בעולם כבר יצאו למתקפה. הדו"ח, שכותרתו "האפרטהייד הישראלי נגד הפלסטינים: מערכת אכזרית של שליטה ופשע נגד האנושות", הודלף לממשלת ישראל, כמו גם לוועד שליחי הקהילות הבריטי ולליגה נגד השמצה האמריקאית, וכל אחד מהם בתורו האשים את אמנסטי באנטישמיות גלויה.

לא קשה להבין מדוע ישראל ותומכיה חשים שנדחקו בגבם אל הקיר. הדו"ח בן 280 העמודים של ארגון זכויות האדם המוביל בעולם הוא כתב אישום חריף נגד מה שאמנסטי מכנה "מערכת של שליטה ודיכוי נגד העם הפלסטיני בכל מקום שבו יש לישראל שליטה על זכויותיהם", כולל בשטחים הכבושים, בישראל ובכל מקום שבו חיים פליטים פלסטינים. התחקיר כולל פרטים על הכיבוש הצבאי של ישראל, מערכות ההפרדה, העינויים, הפקעת האדמות, המגבלות על חופש התנועה, אי-מתן אזרחות והפרות נוספות.

אך הדו"ח של אמנסטי אינו תיאורי גרידא; בדומה לדו"חות אחרים שהתפרסמו בשנים האחרונות על ידי ארגוני זכויות אדם, כגון "בצלם" ו-HRW, אמנסטי תובע את פירוק האפרטהייד הישראלי, וקורא לבית הדין הפלילי הבינלאומי להביא בחשבון את פשעי האפרטהייד כשהוא חוקר חשדות לביצוע פשעי מלחמה בשטחים הכבושים. זאת בדיוק הסיבה שהדו"ח הזה מעורר בישראל ובתומכיה אימה גדולה כל כך.

> דו"ח אמנסטי: ישראל הקימה משטר אפרטהייד בגדה, בעזה ובתוך ישראל

שוחחתי עם סאלח חיג'אזי, סגן המנהל האזורי של המזרח התיכון וצפון אפריקה באמנסטי אינטרנשיונל, לאחר מסיבת העיתונאים שהתקיימה אתמול (שלישי) בירושלים להשקת הדו"ח. שוחחנו, בין היתר, על המתקפה הישראלית על ארגונו, על השאלה מדוע ארגון אמנסטי מדבר במכוון על 1948 כעל נקודת ההתחלה של משטר האפרטהייד, ועל הביקורת מצד בני ברית ישראלים ופלסטינים.

אנחנו משוחחים שעות ספורות לאחר השקת הדו"ח של אמנסטי, שזכה לתגובה חריפה ביותר מצד ישראל וארגונים שונים בעולם, אשר כינו את הדו"ח "מסמך אנטישמי שמפיץ שקרים של ארגוני טרור". האם התגובות האלה הפתיעו אותך?

"לצערי הרב, התשובה היא לא. השימוש באנטישמיות כנשק במטרה לתקוף את מי שמבקר את המדיניות הישראלית, במיוחד ביחס לפלסטינים, הוא טקטיקה שמשתמשים בה הרבה מאוד שנים, כולל נגד אמנסטי אינטרנשיונל. מתקפות שקריות וחסרות שחר כאלה צפויות מצד ממשלות ומדינות שמפרות זכויות אדם דרך קבע, או – כמו במקרה הזה – מתחזקות מערכת של דיכוי ושליטה, שמגיעה לכדי פשע אפרטהייד. כאשר אתה מציג ניתוח מבוסס המוכיח כי אכן מתבצע פשע נגד האנושות, זה באופן טבעי מדאיג את המדינה הנאשמת".

האם ממשלת ישראל ניסתה להפעיל עליכם לחץ כלשהו במהלך העבודה על הדו"ח?

"לא. ממשלת ישראל החליטה שלא לנהל איתנו כל מגע קונסטרוקטיבי, למרות שחזרנו וביקשנו מהם במשך שנים להיפגש ולמסור לנו מידע. מאז שהתחלתי לעבוד באמנסטי, ב-2011, היתה לנו פגישה אחת בלבד עם משרד החוץ הישראלי, שהתקיימה ב-2012. מאז ועד היום, כל מכתב ששלחנו בבקשה להיפגש או לקבל מידע מהממשלה או הצבא נותר ללא מענה.

"חשוב להזכיר בהקשר זה כי ממשלת ישראל ממשיכה גם להתעלם מהבקשות החוזרות ונשנות שלנו לבקר ברצועת עזה. אנחנו רוצים להיכנס לרצועה כדי לבחון את מצב זכויות האדם בעקבות המצור הלא חוקי, המהווה ענישה קולקטיבית, ובעקבות המתקפות הצבאיות של ישראל, כמו גם כדי לבחון את הפרת זכויות האדם מצד הרשויות הפלסטיניות בעזה, במיוחד מצד ממשלת החמאס ומספר קבוצות חמושות".

הכל התמוטט. בית הרוס בשכונת רימאל בעזה אחרי הפצצה ישראלית במבצע "שומר חומות" (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

"אנחנו רוצים להיכנס לרצועה כדי לבחון את מצב זכויות האדם בעקבות המצור הלא חוקי, המהווה ענישה קולקטיבית". בית הרוס בשכונת רימאל בעזה אחרי הפצצה ישראלית במבצע "שומר חומות" (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

אילו לקחים הפקתם מהדו"ח שפרסם ארגון HRW באפריל 2021 על האפרטהייד הישראלי? כיצד הוא השפיע על העבודה שלכם?

"לדו"ח של HRW היתה בהחלט השפעה גדולה. מדובר בארגון זכויות אדם משמעותי, המספק תיעוד וניתוח משפטי מדוקדקים ביותר, והיינו צריכים לבחון אותם ולחשוב עליהם בהקשר של המחקר והניתוח שלנו, ולחשוב איך ניתן לשתף פעולה. לאחר השקת הדו"ח שלנו, אנחנו מקווים להקים קואליציית אנטי-אפרטהייד ביחד עם HRW וארגוני זכויות אדם פלסטיניים וישראליים אחרים.

"אני כן מרגיש שהתגובה לדו"ח של אמנסטי הרבה יותר קולנית וחריפה מאשר לדו"ח של HRW. אמנסטי מכניסה לתמונה את העוצמה של תנועה שלמה. חלק נכבד מההשקה איננו נוגע רק לדו"ח או לקמפיין הנלווה, אלא למהלך חינוכי לערכי זכויות אדם. העלינו לרשת קורס מקוון על האפרטהייד הישראלי שיהיה נגיש לכל מי שמתעניין בנושא במספר שפות, כולל בעברית. השקענו בקורס הזה עבודה רבה והרבה מאוד אנרגיות, כי רצינו לנצל את העובדה שיש לנו חברי תנועה שיכולים לפעול ולחולל שינוי. לשם כך, הם צריכים להבין איך האפרטהייד בישראל-פלסטין עובד, כדי שיוכלו לאחר מכן ללכת ולדבר עם הנציגים הפוליטיים שלהם".

הדו"ח שלכם מצביע על 1948 כשורש האפרטהייד הישראלי, דבר שארגוני זכויות רבים נמנעים ממנו. תוכל להרחיב על הבחירה ב-1948 כנקודת המוצא?

"כתיבת הדו"ח הזה נמשכה ארבע שנים, אבל הסיפור הרבה יותר ארוך. אחרי שבית הדין הפלילי אמר שיש לו המנדט לחקור את המתחולל בשטחים הכבושים, התחלנו לחשוב על דרכים שבהן נוכל להפוך את המשפט הבינלאומי לחלק מרכזי בעבודה של אמנסטי בתחום זכויות האדם בישראל-פלסטין. מרגע שהתחלנו לבחון את הפרות זכויות האדם דרך הפריזמה הזו, פשע האפרטהייד התגבש מאליו כמשהו שאנחנו, כארגון זכויות אדם, צריכים לחקור. הצעד הבא היה לגבש מדיניות גלובלית לגבי האופן שבו אמנסטי אינטרנשיונל מבין את פשע האפרטהייד כפי שהוא מנוסח בחוק הבינלאומי, כמו גם להכריע בשאלה מה נחשב או לא נחשב לפשע אפרטהייד. המהלך לגיבוש הקריטריונים הללו הסתיים ב-2017.

"מה שהדו"ח עושה הוא להסתכל על 20 השנים האחרונות, אבל כדי להבין את המצב כיום לאשורו אתה חייב לעקוב אחר כמה מהרכיבים המרכזיים של המערכת עד לשורשים שלהם. אלה כוללים פיצול טריטוריאלי, הפרדה ושליטה, נישול אדמות ורכוש, ושלילת זכויות כלכליות וחברתיות. אלה האלמנטים שמרכיבים את האפרטהייד הישראלי היום, אבל הם לא מתחילים כאן.

"לכן אנחנו חוזרים ל-1948 ורואים כיצד כבר עם קום המדינה, ישראל העבירה חוקים הנוגעים לאזרחות ולמעמד, כך שפלסטינים שנשארו בישראל אחרי הנכבה קיבלו אזרחות אך לא נחשבו לקולקטיב לאומי, בניגוד לישראלים היהודים. חוק השבות מאפשר רק ליהודים לשוב לישראל ולקבל אזרחות באופן אוטומטי, בעוד שפלסטינים שגלו כתוצאה מהטיהור האתני לא הורשו לשוב. באשר לשאלות של רכוש, 'חוק נכסי נפקדים' ושלל החוקים האחרים שמגבשים יחדיו את מדיניות הקרקעות הנוכחית של ישראל, אושרו כולם בשנות החמישים. אסטרטגיית השלטון הצבאי של ישראל בשטחים הכבושים היא אותה אסטרטגיה ששימשה את ישראל נגד אזרחיה הפלסטינים בין השנים 1949-1966. אז אתה מתחיל לראות איך האלמנטים שמרכיבים את המערכת כיום החלו כולם מיד עם הקמתה של ישראל. לכן הניתוח חייב להתחיל שם ולא בתחילת הכיבוש של 1967".

הדו"ח גם קורא לשיבת הפליטים הפלסטינים, דבר שארגוני זכויות אדם גדולים לא נוהגים לעשות.

"מדיניות הפרגמנטציה של הפלסטינים החלה עם הטיהור האתני שהתבצע במהלך הנכבה ב-1948, שהביא לעקירתם של מאות אלפי פלסטינים מבתיהם מבלי להתיר את שיבתם, זכות המעוגנת בחוק הבינלאומי וכן בהחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם. מניעת זכות השיבה חיונית לשימור השיטה שמטרתה לוודא את קיומה של הגמוניה דמוגרפית יהודית ושליטה במרבית על האדמות. אם אתה רוצה לשמר את ההגמוניה הזו, אתה פשוט לא תאפשר למיליוני הפליטים הפלסטינים שחיים במחנות ברחבי מזרח התיכון לשוב למולדתם. לכן זה הפך לנקודה מרכזית בניתוח האפרטהייד שלנו".

פליטים פלסטינים במלחמת 1948. יזהר ראה אותם יוצאים, וחשב על גולי ירושלים וספרד

"מניעת זכות השיבה חיונית לשימור השיטה שמטרתה לוודא את קיומה של הגמוניה דמוגרפית יהודית ושליטה במרבית על האדמות". פליטים פלסטינים במלחמת 1948

פעילים פלסטינים משתמשים מזה שנים במונחים כמו אפרטהייד או קולוניאליזם התיישבותי כדי לתאר את המשטר שבין הים לנהר. כיצד העבודה של הפעילים הללו השפיעה על החשיבה שלכם במהלך העבודה על הדו"ח?

"לארגון זכויות אדם בינלאומי ישנה אחריות להגיב כאשר ארגונים מקומיים משמיעים טענה כלשהי. אנחנו מודים שאיחרנו לעשות זאת ושהיינו צריכים לבחון את זה מוקדם יותר. אבל ישנן שתי סיבות מדוע אנחנו עושים זאת כעת: ראשית, והדבר אינו קשור לישראל-פלסטין, נוכחנו לראות שמערכות של אפליה ממוסדת וגזענות אלימה – כאשר האפרטהייד הוא ביטוי הקיצוני ביותר שלהן – פושות למרבה הצער ברחבי העולם, והחלטנו שאנחנו צריכים לתקוף אותן ישירות.

"עלו גם בקשות מצד ארגונים פלסטיניים, כמו גם מצד חברי הארגון עצמו, לבחון האם מתבצע פה פשע האפרטהייד. כשהתחלנו בכך, בדקנו את גוף הידע שגובש על ידי פעילים, אקדמאים ואינטלקטואלים פלסטינים במשך שנים, כולל קריאת ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים ב-2005 להטלת חרם, סנקציות ומשיכת השקעות, שהתבססה על פרדיגמת האפרטהייד. השיח, הידע והניתוח המשפטי שהציגו הפלסטינים היו חלק אינטגרלי מהמחקר שלנו".

כאיש צוות פלסטיני באמנסטי אינטרנשיונל, התקשית להכליל את מה שנתפס לעתים קרובות כסוגייה נפיצה מאוד באג'נדה של הארגון? היה צריך להפעיל לחץ על הממונים?

"הופתעתי מאוד לטובה מכך שהמהלך הזה לא הובל בכלל על ידי הפלסטינים בארגון. יש לנו חברים רבים בסקרטריאט הבינלאומי (הגוף האחראי על רוב המחקרים של אמנסטי אינטרנשיונל ואשר מוביל את עבודת הקמפיין של הארגון, ע"ק) ובאגפים השונים שלקחו על עצמם להוביל את המהלך, ואשר עבדנו איתם שכם לשכם. ב-2011, אמנסטי יוון שלח לסקרטריאט הבינלאומי בקשה לבחון את המצב בישראל-פלסטין. כתנועה דמוקרטית, אנחנו מחוייבים לענות לבקשות כאלה. לאחר מכן הגיעה בקשה נוספת מאמנסטי ספרד, והיו עוד כמה בקשות לא רשמיות מסניפים ברחבי העולם.

"האם היו שיחות לא פשוטות עם אמנסטי ישראל לאורך התהליך? כן. זה היה קשה במיוחד לפלסטינים ולישראלים בתנועה. השיחות האלה היו חשובות מאוד, וכעת, משהדו"ח התפרסם, הן פותחות אפשרויות רבות. בסופו של דבר הסניף הישראלי החליט שהאנשים בו עלולים לשאת בהשלכות משפטיות על עבודה כזו. כמה מההמלצות בדו"ח יכולות להתפרש כקריאה לחרם או הטלת סנקציות על ישראל, וישראל יכולה להפעיל את חוק החרם נגדם. לכן הם החליטו לא להיות מעורבים בדו"ח בצורה יזומה, אבל ישתמשו בו כדי ליצור הזדמנויות לפתוח בשיח סביב הנושא. אם הם יחליטו להיות מעורבים באופן אקטיבי יותר, כמובן שרשת חברי הארגון תהיה שם כדי לתמוך בהם.

"אבל לא כולם חוגגים. אורלי נוי, שהנחתה את מסיבת העיתונאים, פתחה את דבריה באמירה שכיהודייה ישראלית, זה איננו יום שמח עבורה. ראינו גם פלסטינים רבים שאמרו לנו 'נזכרתם מאוחר מדי', או שאלו 'איפה הייתם עד עכשיו?', או 'למה אתם לא מדברים על קולוניאליזם התיישבותי?'. ברור שכולנו חיים בתוך המציאות כאן והפלסטינים חווים את הדיכוי באופן יום-יומי. זה לא קל, וגם לא היתה לי כל ציפייה שזה יהיה קל עבור מי שיש לו מה לסכן ומעורב באופן מקצועי ואישי".

"משפחת סאלחייה ואחרים לא יראו שינוי מידי". בית משפחת סאלחייה בשייח' ג'ראח אחרי ההריסה (צילום: ג'מאל עווד / פלאש 90)

מה אתה אומר לפלסטינים שמביעים סקפטיות לגבי הסיוע הממשי שהדו"חות האלה יכולים להעניק להם? במהלך מסיבת העיתונאים, בני משפחת סאלחייה שגורשו רק לאחרונה מביתם בשייח' ג'ראח נעמדו ושאלו אותך מה אתה יכול לעשות בעניין הגירוש שלהם ומה שמתחולל בשכונה שלהם.

"קשה לענות על השאלה הזו. אתה מסתכל על המציאות פה – זאת מדינה יחסית קטנה, הפלסטינים והישראלים ביחד הם פחות מאוכלוסיית סאו פאולו. במשך עשורים שלמים נכתבו דו"חות, הוקמו ועדות ונערכו חקירות על ידי האו"ם וארגוני זכויות אדם. ישנם ארגוני חברה אזרחית מקצועיים לעילא, גם פלסטיניים וגם ישראליים, שמתעדים הפרות זכויות אדם באופן מדוקדק. ועם כל זאת, המצב רק מידרדר. בדיוק בגלל ההבנה הזו, הדו"ח הזה רלוונטי כל כך.

"האם הוא יביא לשינוי הנדרש באופן מידי? ודאי שלא. לשם כך יש צורך בחשיבה אסטרטגית, עבודה משותפת, ושותפויות. אנחנו רואים שזה קורה, גם בין ארגונים פלסטיניים וישראליים, באופן שלא ראינו בעבר. זה מעורר תקווה.

"משפחת סאלחייה ואחרים לא יראו שינוי מידי. למרבה הצער, הפינויים והריסות הבתים יימשכו, והמצב בנגב יילך ויחמיר. אבל אני מרגיש שניתוח האפרטהייד יאפשר לנו לחבר את כל הנקודות, כך שלא נמשיך לנוע מהתמקדות במעצרים מנהליים, לפשעי הריגה, להריסות בנגב. עכשיו אנחנו יכולים לחבר את הנקודות. כשאתה עושה את זה, אתה יכול לראות את משטר האפרטהייד. הדבר הזה מאפשר לתקוף את הפרות זכויות האדם בצורה אסטרטגית יותר. אנחנו כבר לא מתעסקים בסימפטומים, אלא בשורש העניין".

עדו קונרד הוא העורך הראשי של מגזין +972 שם התפרסם הריאיון במקור. מאנגלית: אורלי נוי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf