שאיפותיה האזוריות של טורקיה אחרי אסד: בין הזדמנות לסיכון
שני מאמרים שהתפרסמו לאחרונה מנתחים את המדיניות הטורקית, המבקשת לתרגם את השינוי בדמשק להעמקת השפעתה האזורית אך ניצבת מול אתגרים משמעותיים – בראשם מתחים עם ישראל ושבריריות המערכת הסורית
טורקיה הפכה לאחת המרוויחות העיקריות מן השינוי הדרמטי בדמשק. נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, עם נשיא סוריה, אחמד א-שרע, באנקרה, ב-4 בפברואר 2025 (AP Photo/Francisco Seco)
שינויים מרחיקי לכת במזרח התיכון בשנתיים האחרונות השפיעו על מעמדה של טורקיה באזור ועל שאיפותיה להשפעה אזורית. שני מאמרים שהתפרסמו לאחרונה עוסקים בכך: האחד, מאת סעיד אל-חאג', שפורסם במרכז אל-ג'זירה למחקרים, דן ביחסים בין טורקיה לסוריה תחת המשטר החדש; והשני, מאת מוהנד חאג' עלי, שפורסם בבלוג Diwan של מכון קרנגי, בחן את חדירת ההשפעה הטורקית בלבנון וביקש לענות על השאלה: האם טורקיה תהפוך לאיראן החדשה בלבנון, קרי המעצמה האזורית בעלת ההשפעה המרכזית במדינה?
אל-חאג' תיאר את נפילת משטר אסד בדצמבר 2024 כרגע מכונן, שבו טורקיה הפכה לאחת המרוויחות העיקריות מן השינוי הדרמטי בדמשק. לדבריו, סוריה החדשה אינה רק שכנה שהשתחררה ממשטר מדכא ואלים, אלא שדה ניסוי לפרויקט אזורי רחב של אנקרה, המבקש לתרגם את נפילת אסד למארג של רווחים אסטרטגיים, ביטחוניים וכלכליים, וכן להשבת יוקרה פוליטית לנשיא רג'פ טאיפ ארדואן בזירה הפנימית.
אל-חאג' מצביע על ארבעת הרווחים העיקריים של טורקיה מנפילת משטר אסד ועליית א-שרע:
יצירת שותף מדינתי החולק עם אנקרה אותם קווים אדומים סביב שלמות הטריטוריה הסורית ומניעת פעילות של ארגונים חמושים, בעיקר כורדיים, באזורים הסמוכים לגבול; הלבנה ואף העמקה של הנוכחות הצבאית-ביטחונית הטורקית בצפון סוריה, שהחלה כעובדה מוגמרת בשנות מלחמת האזרחים והפכה למסגרת שיתופית עם המשטר החדש; התעצמות מעמדה האזורי של טורקיה בהשוואה למתחרות כגון איראן ורוסיה, ובפרט שיפור תנאי המיקוח של אנקרה בשאלת כוחות סוריה הדמוקרטיים (SDF), הנתפסים כשלוחה כורדית מאיימת; והפחתת לחץ פנימי סביב סוגיית הפליטים: שינוי המשטר בדמשק מאפשר לארדואן להציג הישג מדיני וביטחוני ולהפחית את החרדה הציבורית מהתבססות קבע של פליטים סורים בשטח טורקיה.
המאמר של חאג' עלי מחזק את הדימוי של טורקיה כגורם החיצוני המרכזי במפלת משטר אסד. טראמפ, כותב חאג' עלי, נוטה להדגיש את תפקידה של טורקיה כשחקן החיצוני העיקרי שהביא לנפילת המשטר, יותר מאשר כוחות הג'יהאד הסוריים, בשעה שישראל הפציצה בסיסים צבאיים שנטען כי טורקיה סייעה באיתורם. כך הופך הסיפור הסורי למרכזי להבנת אופן הצטיירותה של אנקרה בעיני שחקניות אחרות: לא שותפה בלבד אלא כוח המפרק ומעצב סדר אזורי חדש.
בין דמשק לאנקרה ובין דמשק לביירות
אל-חאג' משרטט בפירוט את המדיניות הטורקית מול ההנהגה החדשה בדמשק. ראש המודיעין הטורקי, אבראהים קאלין, היה מהראשונים שביקרו בבירה הסורית ימים ספורים לאחר נפילת אסד; אחריו הגיע שר החוץ האקן פידאן. ביקור הנשיא החדש, אחמד א-שרע, באנקרה, השתתפותו בפורום הדיפלומטי באנטליה וכן מפגשים משולשים ברמת שרי חוץ בין ארה"ב, טורקיה וסוריה, ממחישים כיצד טורקיה טווה רשת צפופה של צינורות מדיניים-ביטחוניים סביב המשטר החדש.
במקביל לכך, שתי המדינות חתמו על מזכרי הבנה בתחום הצבאי, העוסקים בתכנון, אימון והעברת אמצעי לחימה, וכן בתרגילים משותפים לשני הצבאות בשטח טורקיה. אנקרה גם מבקשת להקים בסיסים צבאיים קבועים בסוריה, והמשטר הסורי החדש רואה בכך נכס ביטחוני אפשרי במאבק נגד SDF. לכך מצטרפת חזית כלכלית-מסחרית: החל בחידוש התובלה היבשתית וסדרת הסכמים כלכליים, וכלה בהקמת מועצת עסקים סורית-טורקית ודיון על תיחום גבול ימי בים התיכון, שיסייע לאנקרה מול יוון בעימות על משאבי הגז במזרח הים התיכון.
על רקע דעיכת החוליה המרכזית בציר ההתנגדות, איראן, חאג' עלי מדגיש את המשקל הגאו-פוליטי של ביירות עבור ארדואן כזירה המחברת בין פרויקט ההשפעה האיראני לבין בלוק יוון-קפריסין-ישראל במזרח הים התיכון. המשטר החדש בדמשק, הנתמך בעוצמה על ידי אנקרה ושואף להסרת הסנקציות ולהפסקת ההפצצות הישראליות, הופך לערוץ שדרכו טורקיה מבקשת לעצב מחדש גם את הזירה הלבנונית.
על רקע דעיכת החוליה המרכזית בציר ההתנגדות, איראן, עולה המשקל הגאו-פוליטי של ביירות עבור ארדואן. עלי ח'אמנהאי עם מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה באוקטובר 2019
חאג' עלי מדגיש כי אנקרה משתמשת בהשפעתה בדמשק ובביירות כדי לבלום מהלך לבנוני של נרמול היחסים עם ישראל וביסוס הסדר ימי עם קפריסין, הממקם את לבנון במחנה היווני-קפריסאי-ישראלי.
אחד החידושים המרכזיים במאמרו של חאג' עלי הוא ההצעה לראות בלבנון מרחב שבו טורקיה בוחנת דגם השפעה חדש, המקביל במובנים מסוימים לזה שבנתה איראן באמצעות חזבאללה. בשעה שאצל אל-חאג' טורקיה היא בראש ובראשונה שחקן הגמוני ובת ברית הדואגת לסוריה חדשה, אצל חאג' עלי היא מתוארת כשחקן הפועל במודע בתוך ואקום בייצוג הסוני בלבנון, שנוצר עם פרישת סעד אל-חרירי מהפוליטיקה ב-2022 ובהיעדר חסות סעודית רציפה.
במצב זה, לפי מקורות טורקיים המצוטטים בעיתון אל-אח'באר המזוהה עם חזבאללה, אנקרה חוששת הן מעליית דמויות סוניות התומכות בנרמול עם ישראל והן מפעילות פוליטית של SDF הכורדי בתוך לבנון. תגובתה היא בניית רשתות השפעה בכמה שכבות:
חיזוק קשרים עם ארגון אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה, סניף האחים המוסלמים המקומי בלבנון, השואף להרחיב את ייצוגו הפרלמנטרי באמצעות תמיכה טורקית-קטרית-סורית; הישענות על רשתות סלפיות ועמותות אסלאמיות מקומיות שהתארגנו גם סביב חגיגות לציון שנה לנפילת אסד בערי החוף הלבנוניות, וסומנו כמהלך המבטא את "הריבונות" הטורקית גם מעבר לאחים המוסלמים; גיוס אוכלוסייה טורקמנית ובני מהגרים בעלי אזרחות טורקית, בעיקר בצפון לבנון ובבקעת הליטני, הנתמכים בעמותות סיוע המזוהות עם מוסדות הפיתוח הטורקיים.
חאג' עלי מציין כי על רקע חוק הבחירות הנוכחי, המבוסס על ייצוג יחסי, אפילו גידול מתון בכוחן של קבוצות אלו יכול להשפיע על הרכב הייצוג הסוני בפרלמנט. במובן זה, המאמר מציע קריאה של טורקיה כמי שמנסה לבנות רשתות השפעה סוניות, מבלי להסתמך על חסות של מדינה ערבית או בית מלוכה זה או אחר, אלא באמצעות רשתות אסלאמיות-מקומיות ומעמד ביניים טורקמני-לבנוני.
גבולות הכוח: בין ישראל לסעודיה ובין הימור ארוך טווח לסיכון
שני המאמרים עוסקים בשאלת גבולות ההשפעה הטורקית, אך עושים זאת באופנים שונים. אצל אל-חאג', ישראל היא מקור האיום המרכזי: ביטול חד-צדדי של הסכם הפרדת הכוחות משנת 1974, התרחבות הכיבוש לדרום סוריה, תקיפות של תשתיות צבאיות חיוניות, חדירות וחיסולים בעומק השטח הסורי, ואפילו תקיפה סביב הארמון הנשיאותי. ישראל, לפי אל-חאג', אינה מסתפקת בבלימת סוריה, אלא מסמנת בגלוי את טורקיה כאויב פוטנציאלי ומכוונת תקיפות נגד מטרות המקושרות לנוכחותה בסוריה.
זוהי תמונה מורכבת: אנקרה מבינה שהאינטרסים שלה ושל ישראל בסוריה סותרים, ומפנימה את לקחי מלחמת 12 הימים בין ישראל לאיראן כאפשרות לעימות עתידי דומה. למרות זאת, היא נוקטת קו מדורג: חיזוק יכולת עצמית, תמיכה ארוכת טווח בדמשק והישענות על תיווך אמריקאי כדי לרסן את ממשלת נתניהו, בשילוב עידוד מגעים בין דמשק לישראל – הכול כדי למנוע או לפחות לדחות התנגשות ישירה.
האיום אצל חאג' עלי תחום יותר לזירה הלבנונית: ציר ישראל-קפריסין-יוון במזרח הים התיכון ותהליך פירוק חזבאללה מנשקו במסגרת הסדר בתיווך אמריקאי. חאג' עלי טוען כי בעצם תמיכתה של טורקיה בזרוע הצבאית של אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה – כוח אל-פג'ר – היא למעשה מאמצת את הקו של איראן, המתנגדת לפירוק המיליציות הלא-מדינתיות בלבנון.
עם זאת, חאג' עלי מציג שתי הסתייגויות. ראשית, סעודיה, שנותרה שחקן מרכזי בפוליטיקה הסונית בלבנון ותומכת בהנהגה הסורית הנוכחית, מחזיקה ביכולת להגיב אם טורקיה תרחיק לכת. שנית, הוא מצביע על שבריריות המעבר הפוליטי בדמשק. שליטתו של הנשיא אחמד א-שרע אינה מובטחת, וכל הידרדרות מחודשת בסוריה עלולה לשאוב את טורקיה לעומק הביצה ולהגביל את יכולת ההשפעה שלה.
בשני המאמרים, התלות של אנקרה ביציבות סוריה מוצגת בעת ובעונה אחת הן כמקור כוח הן כמקור סיכון.
שני הכותבים מסכימים כי עד כה טורקיה היא מהמנצחים הגדולים של סדר היום החדש שלאחר אסד, אך חלוקים באשר למידת יציבות הישגיה. אל-חאג' מדבר על הימור טורקי שהצליח עד כה: סוריה החדשה מופיעה כאחת מבעלות הברית הקרובות ביותר של אנקרה, עם דינמיקה של שיפור מתמשך ביחסים ואופק להתאוששות כלכלית לאחר הסרה מלאה של הסנקציות האמריקאיות. הוא מתאר פרויקט לטווח ארוך: תיחום גבולות ימיים, הרחבת הסכמי הביטחון, הקמת בסיסים ושדרוג שיתופי הפעולה בתחום ההצטיידות הצבאית.
עם זאת, הוא מדגיש כי ההישגים הללו טרם התגבשו למעמד אסטרטגי קבוע. המתח מול ישראל והמבנה הפנימי השברירי של סוריה יוצרים מצב שבו טורקיה אומנם צוברת נקודות בזירה הסורית, אך אינה חתומה על ניצחון היסטורי. אנקרה נאלצת להמשיך להשקיע, להמתין ולהשאיר על השולחן גם אופציות קשות, בהן גם שימוש בכוח, כדי להבטיח ששאלות הליבה, ובראשן עתידו של השלטון הכורדי בצפון, יוכרעו בהתאם לאינטרס הטורקי.
חאג' עלי, לעומתו, מציע תמונה מסויגת יותר של ההישג הטורקי בלבנון. לדבריו, אומנם השפעתה של טורקיה התרחבה מעבר לשורות האחים המוסלמים והגיעה גם לדמויות סלפיות, לעמותות מקומיות ולקבוצות טורקמניות, אך עדיין לא ברור אם כל זה יתורגם לעוצמה פרלמנטרית, והאם היעד הוא רק בלימה של ההסכם הימי עם קפריסין, או בניית השפעה ארוכת טווח שתקביל למודל האיראני.
מעבר לכך, הוא מדגיש את העמימות סביב המטרות הטורקיות באשר לפירוק ארגונים חמושים לא-מדינתיים. אם אנקרה מצטרפת בפועל לדפוס האיראני של חיזוק המיליציות כהמשך למדיניות החוץ באמצעים אחרים, יש יסוד לדאגה עמוקה בביירות. לעומת זאת, אם תעדיף מודל רך יותר, המתמקד בייצוג פרלמנטרי, השפעתה תאיים פחות על מונופול הנשק בידי המדינה.
שני המאמרים מסכימים כי העתיד הטורקי באזור תלוי במידת ייצובו של ההסדר הפוליטי בסוריה. אם ההנהגה החדשה בדמשק תצליח להתבסס, להפחית את מוקדי האלימות הפנימיים ולמצוא פתרון או משוואת כוח יציבה מול ארגונים כורדיים ומול ישראל, תוכל אנקרה להמשיך במגמת מיסוד נוכחותה ולהקרין אותה גם ללבנון ולמזרח הים התיכון. לעומת זאת, אם תשקע סוריה מחדש באי-יציבות רחבה, טורקיה תמצא את עצמה שקועה בזירה אחת, ללא מרחב פעולה מספק ליצוא כוח והשפעה מול שכנותיה.
ע'אזי אבו ג'יאב ונטע תלמוד כותבים בפורום לחשיבה אזורית מבית מכון ון ליר
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
