צפו: יוסי צברי על הקרב בין ברווז נוני לברווז ביבי
צילום: אורן זיו
לסבתא של אפרים,
לסבתא ברווזיים.
אחד כסוף נוצה
שליט השלולית,
שני מו״ל עיתון
עם הילה מסתורית.
קרא הכסוף בקול נזעף:
״לא יהיה מצב שאני מותקף.
אתה מביא לי את כל הכוחות
כדי להוריד אותי לתהומות
ואני אשב בשקט מבלי למחות?
הרי אי אפשר לצפות
שלא אשיב מלחמה,
זאת מבחינתי תהיה המשימה.
לא אשאר אדיש
ואת כל חיי רק לה אקדיש.
זה אני שפה קובע
מי אויב לי ומי רֵע
לא אכפת לי שמאל ימין…״
כה אמר הברווז בנימין.
התרעם אז המו״ל
וענה בקול גדול:
״אני על יפי הנפש בשמאל,
סומך בערבון מוגבל.
אלה הכי גרועים!
ימנים אידאולוגיים אני פי אלף מעדיף
על פני עיגולדים שמביאים לי ת׳סעיף.
אני מביט לך בעיניים
ונשבע בשתי כנפיים,
אם תעשה אותי מרוצה –
תהיה פה כמה זמן שרק תרצה.
אתה תהיה הנבחר,
אני מבטיח,
לי חשוב רק כמה כסף ארוויח.
אבל כדי שלא לגרום רעידת אדמה
חובה עלינו לנהוג בחוכמה.
שכחת שהפכת למנהיג רק בזכותי?
חלק את הביביתון כל השבוע חופשי
אבל תשאיר לי פנוי לפחות את יום שישי!״
״זה לא בשליטתי,״
צווח בנימין בקול מלכותי,
״אם אתה מתכוון להביא למפלתי,
אני אפתח בכל הכלים שעומדים לרשותי.
אתה לא מכיר אותי.
בכל האמצעים!
זאת תהיה המשימה שלי בחיים.״
הזדעק שוב המו״ל:
״אל תטיח בי את הכול.
אם אתה חפץ חיים
דבר עם הפטרון…״
״תקשיב לי, חמודון –״
השיב בנימין,
״אתה משחק אותה מאפיונר
אבל אני טוני סופראנו ויותר!״
התקוטטו הברווזיים,
עלו הטונים עד שמיים,
עד שסבתא של אפרים
בישלה את שניהם לארוחת צהריים.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית









