newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מתי וכיצד, וגם מדוע, הומצא הגיור היהודי

ח"כ פינדרוס, גדעון לוי וכמעט כל הספקטרום ביניהם חולקים אי הבנה משותפת ורואים את העבר דרך הקשית של ההווה. ההלכה - ומוסד הגיור שנשען עליה – נועדה דווקא להתגבר על חסם "טוהר הגזע", ולא להיות חסם בפני עצמה

מאת:

בתגובה להתבטאות השיקסע של ח"כ יצחק פינדרוס (יהדות התורה) כתב גדעון לוי (אם כי זה היה יכול להיות כל כותב גנרי אחר) שפינדרוס "מראה לנו איך נראית היהדות: דורסנית, מתנשאת, גזענית ומנבלת את פיה. כך שימרה היהדות את קיומה במשך אלפי שנים, בשמירה על טוהר הגזע".

שלא במפתיע, גם פינדרוס וגם לוי מגדירים "יהדות" באותה דרך, אם כי יחסם ל"יהדות" הזו שונה. קטונתי מלהכניס את ראשי בין שני הרים גדולים אלה, שבקיאותם בהלכה ובאגדה, בהיסטוריה יהודית ובהיסטוריה כללית ראויה לכמה פרסי ישראל ועוד פרס ספיר או שניים. אך כיוון ששניהם לוקים בטעות האופטית של ראיית העבר דרך הקשית של ההווה, הנה הערת שוליים קטנה.

הפגנה מול משרדי הרבנות בירושלים, ב-20 בנובמבר 2016 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

הפגנה מול משרדי הרבנות בירושלים, ב-20 בנובמבר 2016 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

בסיפורי המקרא העוסקים בתקופה שקדמה לגלות בבל אין זכר לשמירת מצוות של הפרט, מה שבימינו נתפס גם אצל חילונים גמורים כ"יהדות". גיבורי הספרים יהושע, שופטים, מלכים א' ומלכים ב' מתפללים, זובחים, נלחמים, אוהבים, מקימים מקדשים לאלוהי ישראל ו/ או במות לבעל, חוגגים את חג הפסח (פעם בכמה מאות שנים), אבל לא מניחים תפילין או מברכים "אשר יצר".

השאלה "מיהו יהודי", שהפכה ברבות השנים לסוג של אובססיה שהולידה גם את סאגת הגיור, פשוט לא היתה רלוונטית אז. "יהודים" היו בני שבט יהודה ושאר המתגוררים בממלכת יהודה. הפולחן היה קהילתי. סימנים רבים מעידים שלא היה קודקס חוקים או הלכות שמחייב את האדם, בין אם הוא איש ממלכת יהודה ובין אם הוא איש ממלכת ישראל.

מה שיהפוך לימים לחמישה חומשי תורה היה עדיין באותם ימים כמה מקורות נפרדים, מקודשים כל אחד בפני עצמו. לימוד תורה נתפס כחובתו של המנהיג, לא של היחיד. השופט, המלך, הכהן והנביא תיווכו בין הפרט והציבור לריבונו של עולם. אולי אפילו לא ריבונו של העולם כולו – זה היה האל של בני ישראל, כשם שלעמים אחרים היו אלים משלהם. רבים באותם ימים השתעשעו בלי יסורי מצפון בסינקרטיזם – שילוב פולחנים של אלים שונים – למורת רוחם של נביאים מונותיאיסטים טהרנים.

תהליך התגבשות התורה שבכתב, ולצדו חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל, יצרו שני תהליכים מנוגדים. הראשון, בדלנות: התורה מדגישה את ייחודיותו של עם ישראל כעם סגולה, אוסרת על "עמוני ומואבי" לבוא בקהל ישראל, ומציינת במפורש "כי עם קדוש אתה", או "ואבדל אתכם מכל העמים להיות לי".

הרקע המקראי הוא אומנם הסתייגות מאלילות וקונפליקטים עם עמי האזור בתקופת בית ראשון ולפניה, אבל עם שיבת ציון שימשו כתובים אלה תשתית לאידיאולוגיה בדלנית קיצונית נגד "התערבות זרע קודש בעמי הארצות" (אם לצטט בכירים בזרם הזה שפנו לעזרא הסופר).

הקדושה הדתית-לאומית הפכה איפוא לקדושה ביולוגית. בית דין מיוחד הוקם לגירוש הנשים הנוכריות שהיו בנות הזוג של רבים מהעם (אף שספק אם הגירוש יצא אל הפועל). האפשרות של גיור לא הוזכרה – המושג כלל לא היה קיים.

במקביל צמחה מגמה הפוכה, אוניברסליסטית. זו ראתה באלוהי ישראל את אלוהי העולם כולו, ובחירת ישראל, מבחינתה, היתה בחירתם כאמצעי שיביא את הבשורה הזאת לכלל האנושות.

אידיאולוגיה זו מתבטאת למשל אצל הנביאים ישעיהו השני (למשל, "ואל יאמר בן הנכר הנלווה אל ה' הבדל יבדילני ה' מעל עמו"), זכריה ("ונלוו גויים רבים אל ה'"), ועוד (גם מגילת רות נכתבה ככל הנראה בתקופה זו, כמענה לאידיאולוגיה הבדלנית). נבואות לא מעטות קוראות לכל העמים להשתתף בבניין המקדש ובעבודה בו.

גם שורשי מגמה זו הם קדומים, אבל התחזקו בזמן הגלות: נראה שהפזורה היהודית השפיעה על סביבתה במידה כזו, שנוצרה תנועה של התקרבות ליהדות (במגילת אסתר למשל מוזכרים "היהודים ו[…] כל הנלווים עליהם"). שכן הגולים מיהודה היו האליטות המקומיות; הן השתלבו באליטות הבבליות והפרסיות, ואלו מצאו קסם במונותיאיזם, שאליו נחשפו לראשונה. אוניברסליזם – עד כדי מיסיונריות – היה המענה החיובי למשיכה הזו. בדלנות – עד כדי שמירה על טוהר הגזע – היתה המענה השלילי.

העמדות המנוגדות מתוארות בהרחבה בספרות המקראית בת הזמן. מה שלא מתועד הוא כיצד נפתר הקונפליקט. יחזקאל קויפמן ומשה וינפלד, מגדולי חוקרי המקרא, סבורים שמהפער הזה נולד הגיור הדתי: הקטבים האידיאולוגיים התקרבו, או לפחות התפשרו – הבדלנים השלימו עם קבלת נוכרים לעם ישראל, והאוניברסליסטים השלימו עם הצבת תנאי קבלה. תנאים אלו היו כמובן מצוות היהדות.

אלא שבאותו זמן, מערכת מצוות אישית מחייבת טרם גובשה. ייתכן (וזו כבר השערה שלי) שהצורך בסטנדרטיזציה של תנאי הקבלה האיץ את תהליך החקיקה של ההלכה תוך קנוניזציה של חמישה חומשי תורה: הגדרת הקולקטיב היהודי סביב קורפוס של מצוות קונקרטיות, שמחייבות את הפרט, היא שאיפשרה מבחני כניסה אליו.

במילים אחרות, בניגוד לדרך שבה היא נתפסת כיום על ידי פינדרוס, לוי וכמעט כל הספקטרום שביניהם, ההלכה – ומוסד הגיור שנשען עליה – שימשה בשעתו (ובמידת מה נוצרה) דווקא כשער הכניסה ליהדות, לצורך התגברות על חסם "טוהר הגזע", ולא נועדה להיות חסם בפני עצמה.

כך שירתה איפוא הפרטיקולריזציה – שלא על בסיס אתני אלא על בסיס מערכת חוקים שמחייבת כל פרט בקולקטיב – את האוניברסליזציה. עורמת ההיסטוריה היא שלימים ביטול המצוות יהפוך לשער היציאה של הנצרות הפאולינית מהיהדות, ויהפוך דווקא אותה לדת אוניברסלית. בנוגע ליהדות, כמו שאמר סיני חכם אחד, מוקדם עדיין לקבוע.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf