מדיניות המחסומים בגדה הפכה למלכודת מוות עבור הפלסטינים

התנאים הקשים שנוצרו מאז אוקטובר 2023 שינו גם את מערכת השיקולים של נשים הרות בנוגע לפנייה לטיפול רפואי. חייל עומד ליד אמבולנס בחברון, ב-21 בינואר 2026 (צילום: מוסעב שאוור / אקטיבסטילס)

"האישה הזאת עומדת למות!" צרח מישהו שוב ושוב, בעוד האמבולנס שהוביל את סוג'וד פוקהא בת ה-30 לבית חולים ברמאללה עומד תקוע בשער שבשליטת ישראל. פוקהא סבלה מדום לב ונזקקה לטיפול רפואי דחוף. אמבולנס הגיע במהירות לביתה בסינג'יל, כ-16 קילומטרים צפונית-מזרחית לרמאללה; משם, "הנסיעה [לבית החולים] היתה אמורה להימשך 10 דקות, אבל השער היה סגור", הסביר בעלה, מאג'ד.

האירוע התרחש ב-17 ביולי. האמבולנס עוכב יותר מחצי שעה, ובינתיים מצבה של פוקהא המשיך להידרדר. בהקלטת שמע שפרסמה המועצה המקומית של הכפר, נשמעים הנוכחים במקום מתחננים לאפשר לאמבולנס לעבור.

>> כך מגבילים 21 מתנחלים תנועה של כמיליון איש

אסלאם קראקרה, הפרמדיק שנהג באמבולנס, מספר שהצוות ניסה לבצע החייאה. "אחרי דום לב, בדרך כלל יש לך כ-40 דקות", הוא אומר. עד שהגיעו לבית החולים, נקבע מותה של פוקהא (בדוברות הצבא הכחישו את הדיווחים על העיכוב וטענו כי "הזמן שלקח לפתיחת השער היה קצר מהנטען ולא עלה על הממוצע").

מותה של פוקהא, שהותירה אחריה שני ילדים קטנים, ממחיש דפוס חוזר של מניעת טיפול רפואי ברחבי הגדה המערבית. מאז אוקטובר 2023 מפעילה שם ישראל מערכת הולכת ומתרחבת של חסימות ומכשולי תנועה. יותר מ-930 שערים, מחסומים ומכשולים אחרים משבשים כיום את התנועה בכבישים ובין קהילות ברחבי השטח הכבוש, ומגבילים את גישתם של הפלסטינים לערים מרכזיות ולשירותים חיוניים.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

לדברי עיד דוויכאת, דובר הסהר האדום הפלסטיני, אמבולנסים מתעכבים יותר ויותר או נאלצים לנסוע בדרכים עוקפות בדרכם לחולים ולנפגעים. "העיכובים האלה פוגעים ביכולת שלנו להגיע במהירות למי שזקוק לסיוע רפואי", הוא אומר.

בששת החודשים הראשונים של השנה בלבד תיעד ארגון הבריאות העולמי 50 מקרים של עיכוב במתן טיפול רפואי לפלסטינים בגדה המערבית. הסהר האדום הפלסטיני הציב יותר מ-2,000 יחידות למתן עזרה ראשונה בקהילות כפריות, ומפעיל צוותי חירום רפואיים באזורים שאמבולנסים מתקשים להגיע אליהם. כך ניתן להגיש טיפול ראשוני דחוף בזמן שצוותי האמבולנס מנווטים בכבישים חסומים או מוגבלים. אולם כאשר חולים זקוקים לטיפול מורכב יותר או לפינוי לבית חולים, אומר דוויכאת, לעיכובים במחסומים עלולות להיות תוצאות טרגיות.

מאג'ד, בעלה של פוקהא, אומר שהוא עדיין מתקשה להאמין שאשתו איננה. "אני לא יודע איך לתאר את זה. החיים נגמרו עכשיו".

כשהאמבולנס הופך למטרה

"כל דקה יכולה להיות ההבדל בין חיים למוות", אומר בשאר אל-קריותי, פרמדיק מהכפר קריות, דרומית לשכם. "בין היתר, אנחנו מוזעקים במקרים של התקפי לב, דימומים קשים, פציעות חמורות ולידות חירום. אלה מקרים שלא יכולים לחכות".

מאז 7 באוקטובר 2023, אומר אל-קריותי, הנסיעה ברחבי הגדה הפכה ל"קשה מאוד". נסיעה שבעבר ארכה 20 דקות יכולה להימשך כיום שעה, והאמבולנסים נאלצים לנסוע בדרכים עוקפות – לפעמים דרך מחסומים כמו חווארה, שבכניסה הדרומית לשכם, על הכביש המחבר את העיר לרמאללה ולירושלים. "הבעיה אינה רק המחסומים", הוא מסביר. "במחסום לפעמים אפשר לתאם מעבר של אמבולנס. אבל כשהשערים האלה סגורים ואין עם מי לתאם, הם הופכים את המרחב לכלא. במובנים מסוימים הם אפילו מקשים יותר מהמחסומים כי אין עם מי לדבר".

גם כאשר אמבולנסים מגיעים למחסום, לא מובטח שיוכלו לעבור. לדברי אל-קריותי, החיילים "לא מכבדים אמבולנסים ולא מאפשרים להם לעבור בקלות". למרות הסירנות, חיילים עוצרים לעיתים קרובות את האמבולנס, בודקים את זהות אנשי הצוות, המטופלים והקרובים המלווים, ועורכים חיפוש ברכב. "השימוש בחלק מהמכשור הרפואי מחייב שהרכב יהיה מותנע כל הזמן", הוא אומר. "הבדיקות האלה גוזלות זמן שהיה יכול לשמש אותנו להצלת חיים".

צוותי אמבולנס מתמודדים גם עם אלימות מצד מתנחלים. ב-7 באוגוסט הגיעו שני חובשים של הסהר האדום הפלסטיני לח'לאיל אל-לוז, דרומית לבית לחם, כדי לפנות אדם שנפצע בתקיפת מתנחלים. במהלך הפינוי תקפו מתנחלים את האמבולנס, והשניים נפצעו. (בדוברות הצבא טענו כי לא ידוע להם על תקיפת האמבולנס).

ב-2024 נורה למוות מוחמד מוסא, נהג אמבולנס בן 50 ועמית של אל-קריותי, בעת שנהג באמבולנס  בא-סאוויה, ליד שכם. לטענת הסהר האדום הפלסטיני, מתנחלים ירו בו. אל-קריותי תיאר מקרים נוספים שבהם צוותו הותקף. אירועים כאלה מתועדים לעיתים קרובות בדף הפייסבוק של מרכז החירום. באחד האירועים השחיתו מתנחלים את האמבולנס וניסו להציתו.

"באירוע אחר, ליד זעתרה, מתנחלים תקפו אותנו ויידו לעברנו בקבוק תבערה. בכל פעם שאני נוסע לאזור שכם או רמאללה, מתנחלים דוהרים לכיווננו ומטרידים אותנו. הם רואים בנו אויבים. אנחנו מרגישים שאנחנו עלולים להפוך למטרה רק מפני שאנחנו באמבולנס".

לדברי אל-קריותי, הסכנות הנשקפות לצוותים הרפואיים בדרך מסכנות גם את המטופלים. "מבחינתנו, הבעיה העיקרית אינה הסכנה לצוותי האמבולנס אלא מה שקורה למטופל כאשר אמבולנס לא יכול להגיע אליו במהירות או לפנות אותו לבית החולים. אמבולנס אמור לאפשר לנו להגיע בבטחה למטופל. הוא לא אמור להפוך בעצמו למטרה. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לעשות את עבודתנו מבלי שיתקפו אותנו, יפריעו לנו או יעכבו אותנו".

לידה שקטה במחסום

ב-27 ביולי הועברה באמבולנס מקריות לבית החולים רפידיה בשכם אישה בת 28, שהיתה בחודש השישי להריונה וסבלה מדימום. חיילים ישראלים עצרו את האמבולנס במחסום עוורתא. לדברי אל-קריותי, החיילים אילצו את הצוות לדומם את המנוע ולכבות את המכשור הרפואי, אף שנאמר להם שמדובר במקרה חירום רפואי.

כיוון שהעיכוב התארך ומצבה של האם הידרדר, אחות נאלצה ליילד אותה בתוך האמבולנס. התינוק נולד ללא רוח חיים. האם פונתה בהמשך לבית החולים, שם עברה ניתוח חירום.

"אלמלא רחמי האל, היינו עלולים לאבד גם אותה במחסום", אומר אל-קריותי. (בתגובה לפניית 972+, מדוברות הצבא נמסר כי "האמבולנס לא ביצע את התיאום הנדרש לפני שהגיע למעבר, ולכן הכוח הצבאי שפעל בנקודה נדרש לבצע בדיקה שנמשכה מספר דקות. לאחר מכן האמבולנס המשיך את נסיעתו לעיר שכם").

כאשר חולים זקוקים לטיפול דחוף בבית חולים, ממשיך אל-קריותי, חסימות כבישים מותירות לצוותי האמבולנס מעט מאוד אפשרויות. לפעמים אין ברירה אלא להעביר חולים דרך השער ולהכניסם לאמבולנס אחר הממתין בצד השני.

הקושי להגיע לבתי החולים בשכם החריף באותו סוף שבוע. כמה ימים קודם לכן, ב-24 ביולי, תקפו מתנחלים חמושים בתים פלסטיניים בכפר תל. בעימות שהתפתח במקום נהרגו ארבעה פלסטינים, חייל ישראלי ומתנחל. לאחר מכן פתח הצבא בגל פשיטות ומעצרים והטיל הגבלות תנועה נרחבות ברחבי האזור.

בשל סגירת הכבישים המובילים לשכם, נבצר מיולדות להגיע לבתי החולים בעיר. כמה מהן ילדו באמבולנסים ואחרות במרפאות מקומיות. הגינקולוגית יוסרה דוויכאת מספרת שיילדה שני תינוקות במרפאה הקטנה והלא מאובזרת שבה היא עובדת בעקרבה, דרומית לשכם. "עקרבה נמצאת תחת מצור. כשהכניסות סגורות, איש אינו יכול לצאת, ולפעמים אי אפשר להגיע למתקנים רפואיים", היא אומרת. "וישנה גם הסכנה מצד מתנחלים".

המרפאה של דוויכאת אינה ערוכה לטפל בלידות מורכבות יותר. "אין לנו בנק דם, כי אנחנו רק מרפאה מקומית. אין לנו אפשרות להתמודד עם סיבוכי לידה שדורשים טיפול בבית חולים". עקב הקושי לדעת מראש אילו כבישים יהיו פתוחים, דוויכאת אומרת שהיא ואנשי רפואה נוספים נוסעים לבתיהן של נשים הרות כדי לבדוק אותן, במקום שהנשים יסתכנו בנסיעה דרך מחסומים וכבישים חסומים.

התנאים הקשים שנוצרו מאז אוקטובר 2023 שינו גם את מערכת השיקולים של נשים הרות בנוגע לפנייה לטיפול רפואי. "לעיתים קרובות הן מחכות עד שהן בטוחות לחלוטין שהן בלידה לפני שהן יוצאות מהבית", אומרת דוויכאת. "והדבר מגביר את הסיכון הנשקף לנשים בעקרבה ובכפרים הסמוכים".

מדוברות הצבא נמסר בתגובה: "צה"ל פועל לאפשר תנועת צוותים רפואיים, כולל מעבר ללא בדיקה של אמבולנסים המתאמים את תנועתם מראש. אי תיאום מראש מעכב את תנועת האמבולנסים".

שדה יעיש היא עיתונאית המסקרת את מזרח ירושלים ואת הגדה המערבית. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: אורלי נוי