הקרב על התורנויות מדגיש כמה חשוב שיהיה למתמחים ייצוג
המתמחים ברפואה נדחקו למאבק ציבורי ופוליטי שהעמיד במרכזו את קיצור התורנויות, לאחר שנחסמה בפניהם הדרך למאבק כללי על שיפור תנאי עבודתם. כדי לחזק את המערכת הציבורית נדרש מו"מ מקיף בין כל הגורמים הרלוונטיים, ולא היתר, כזה או אחר, של שרת הכלכלה
נדחקו למאבק ציבורי ופוליטי. הפגנה של המתמחים בתל אביב (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)
לפני כחודש, רגע לפני שנכנס לתוקף ההיתר שנתנה שרת הכלכלה, אורנה ברביבאי, להגבלת משך התורנויות של המתמחים ברפואה, פנתה קופת חולים כללית לבג"ץ כדי למנוע את יישומו.
המתווה שהיה אמור להיכנס לתוקף נוגע לעשרה בתי חולים בפריפריה, ומגביל את העסקת המתמחים למשמרות של 16 או 18 שעות, במקום 26. השרה הוציאה את ההיתר להגבלת התורנויות מכוח סמכותה לפי חוק שעות עבודה ומנוחה. בכללית טענו שקיצור המשמרות מצריך תוספת תקנים ותקציבים, ומשרד האוצר לא אישר כאלה.
בבג"ץ, לכאורה, לא קרה דבר. לפני כשבועיים דחו השופטים עוזי פוגלמן, יצחק עמית ונועם סולברג את העתירה, וגלגלו את התיק לבית הדין לעבודה. השופטים אף סירבו להצעת נציגי המדינה להוציא צו ארעי לדחיית המתווה עד לבירור המחלוקות על יישומו.
במהלך הדיון השופט פוגלמן אף עקץ את המדינה, שלא התנגדה להוצאת הצו, ותהה לאן נעלמה המשילות. "אתם בעלי הסמכות", אמר. "אם יש דבר שהמדינה חושבת שצריך לעשות אותו, לא צריך את בית המשפט כדי לעשות את זה". כצפוי, אם כן, לא רק סוגיות של שוק העבודה, הכלכלה והמשפט מעורבות כאן, אלא גם פוליטיקה.
אחרי הדיון בבג"ץ, ברביבאי אכן הודיעה על השהיית ההיתר בחודש. בינתיים, קופת חולים כללית פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.
ובכל זאת, בדיון הקצר בבג"ץ קרה דבר חשוב, שקשור קשר הדוק לדברי השופטים: לאחר שהשופטת התורנית בבג"ץ הורתה לצרף לעתירה את מרשם, הארגון שמייצג את המתמחים, מיהרה ההסתדרות הרפואית (הר"י), שכבר צורפה כצד, להשיב שהיא ורק היא מייצגת את המתמחים ברפואה. בסופו של דבר הדיון התחדש רק לאחר שמרשם צורפו לאחר כבוד כצד נוסף.
בין ההסתדרות הרפואית למרשם מתחולל מאבק איתנים, שבא לידי ביטוי גם כאן. ב-2019 ספגו מרשם מכה משפטית, בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין בית החולים אסותא אשדוד. בית הדין סירב אז להכיר במתמחים כיחידת מיקוח נפרדת, תוך שהוא נסמך על התפיסה של "מפעל אחד – יחידת מיקוח אחת", ומתעלם ממגוון של חריגים לכלל זה, כמו למשל האוניברסיטאות.
בית הדין פסק אז שפיצול של יחידת המיקוח (רופאים) לתתי קבוצות (מתמחים וכו') עלול להחליש את כוחם כקבוצה, וליצור יריבות מיותרת בין קבוצות עובדים. פסיקה שמבטאת לא הרבה יותר ממשאלת לב, בהינתן שהיריבות העזה בין ההסתדרות הרפואית למרשם נמשכת כבר יותר מעשור, כשהמתמחים טוענים כי הר"י, מסיבות מבניות שונות, מעדיפה באופן עקבי את האינטרסים של הרופאים הבכירים בכל משא ומתן קיבוצי שהיא מנהלת.
הפסיקה הזאת סגרה בפני המתמחים את הדרכים המשפטיות הפורמליות לקידום המאבק על תנאי עבודתם. הם נאלצו לפנות לערוצים חלופיים, ולהידחק למאבק ממוקד – על משך התורנויות – שספק אם היה עומד במרכז לו המתמחים היו יכולים לנהל משא ומתן קיבוצי כולל.
אין קיצורי דרך
מאבק זה התנהל מול גורמים פוליטיים-רגולטוריים, מחוץ לליבה של משפט העבודה הקיבוצי. ולאחר שהצליחה הנציגות האותנטית של המתמחים, במהלך ציבורי מבריק, לשכנע את הציבור הרחב בקשר בין משך המשמרות לאיכות הטיפול, הדרך לרתום את הגורמים הפוליטיים – שרי הבריאות והכלכלה של "ממשלת השינוי" – היתה קצרה.
אך מסתבר שאין קיצורי דרך בהסדרת נושא כה סבוך ורב פנים כמו תנאי העבודה בבתי חולים ציבוריים, והזזה של חתיכה אחת בפאזל עלולה לשבש את התמונה בכללותה.
שרת הכלכלה יכולה לקצר את משך המשמרות, אך אין לה סמכות לקבוע אם קיצור המשמרות יגרור גם קיצוץ בשכר. ואם לא יגרור קיצוץ בשכר, משמעות הדבר עלייה בשכר לשעה של המתמחים, דבר שעלול לגרור "אינפלציה מבנית" בתוך המוסדות הרפואיים, שכן רופאים בדרגות אחרות – שמיוצגים על ידי הר"י – ידרשו העלאה דומה, ולכך האוצר בוודאי לא יסכים.
וכך, חזרנו לנקודת ההתחלה. מאבק המתמחים הוא מאבק של איגוד מקצועי על תנאי העסקה. משך המשמרות הוא רכיב אחד בתוך מערך הזכויות, שמסיבות פרוזאיות הפך להיות הנושא המרכזי במאבק הציבורי של המתמחים.
משאלת הלב של בית הדין הארצי לעבודה, שרופאים בכירים יגנו על האינטרסים של רופאים זוטרים בארגון מאוחד, לא התגשמה. בנקודת הזמן הזו, עדיף להכיר במתמחים כיחידת מיקוח נפרדת, ולאפשר למדינה לנהל משא ומתן קיבוצי עם הר"י ועם מרשם על תנאי העבודה של הרופאים בישראל, לרבות בנושא התורנויות.
מגיפת הקורונה לימדה אותנו מה רבה חשיבותה של מערכת בריאות ציבורית איתנה. מאבק המתמחים הדגיש, ובצדק, את הקשר בין תנאי ההעסקה של הרופאים והרופאות לבין טיב השירות הרפואי.
לשם חיזוק המערכת הציבורית ושיפור מעמד הרופאים, אין די בתיקון של היתר זה או אחר של שרת הכלכלה. יש צורך במשא ומתן מקיף בין הגורמים הרלוונטיים: המדינה (על זרועותיה), מנהלי בתי החולים וציבור הרופאים, לרבות הכרה בייצוג "מלמטה" של המתמחים עצמם.
ד"ר יובל לבנת הוא מנכ"ל מרכז אדוה
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
