"הערבים כבר לא מדברים עלי, אלא איתי"

"הערבים כבר לא מדברים עלי אלא מדברים איתי", אומרת נועם שוסטר-אליאסי, הקומיקאית היהודיה-ישראלית ממוצא איראני, ששיר סאטירי שלה, הלועג להסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות, מבעיר בימים אלה את העולם הערבי.

שוסטר-אליאסי, בת 34, גדלה בנווה שלום, מקום שבו גרים יהודים ופלסטינים אזרחי המדינה זה לצד זה – נשמע אידילי, אך קשה לומר שמייצג את המצב במדינה. היא דיברה ערבית ועברית מגיל צעיר, וחיה בשותפות אמיתית עם הפלסטינים, אך כשגדלה הבינה שהמציאות בשאר המדינה שונה.

לנוכח ההבנה הזאת, בעבע בה הרצון לקרב את המציאות למה שהכירה בילדותה. לאחר שסיימה את לימודי התואר ביחסים בינלאומיים בחו"ל, עבדה באו"ם, בתקווה לשנות משהו, לעורר משהו שפוי.

כשסיימה את התקופה באו"ם חזרה שוסטר-אליאסי לישראל ושינתה כיוון, לפחות לכאורה. בפועל, השינוי היה בעיקר בעטיפה. במקום לפעול לקידום שלום או לדו-קיום במוסד הבינלאומי, החליטה לעשות את אותו הדבר דרך מופעי סטנד-אפ. ההבדל העיקרי, לדבריה, הוא ש"באו"ם בקושי הגעתי לעשרות אנשים, וכאן אני מגיעה למיליונים".

מופעי הסטנד-אפ של שוסטר-אליאסי, שאף זכתה בתחרות הבינלאומית של הקומיקאית היהודיה החדשה של השנה בבריטניה ב-2018, הם בערבית, עברית ואנגלית. היא נוגעת בהם בסכסוך הישראלי-פלסטיני וביחסים עם מדינות ערב.

ההומור שלה משובח ומתוחכם. כפלסטינית, אחרי שאני צוחקת ונהנית, בא לי לבכות – כי זו המציאות שלי, אבל אני שמחה שהיא משתמשת בפריווילגיות שלה כיהודיה ומביאה את הדברים שבוערים בי, ובנו הפלסטינים, וגם בה כאזרחית וכמזרחית, אל לב השיח הציבורי. הרי כולנו יודעים שכאשר אנחנו, הפלסטינים, מותחים ביקורת על המדינה דרך האמנות שלנו אנחנו נחקרים במשטרה, כמו הזמר פרג', ואף לעתים יושבים בכלא, כמו המשוררת דארין טאטור.

את שנת 2022 פתחה שוסטר-אליאסי בשיר על הסכמי השלום עם דובאי, שאותו שרה בשילוב של ערבית ועברית. בין השאר, היא אומרת בשיר: "הלוואי שכל הערבים כמו בדובאי, אוהבים עם ישראל חי ולא יזרקו אותנו לים. אין דבר יפה יותר מערבים מיליונרים ששכחו את הנכבה של הפלסטינים ושכחו את המצור על עזה". והיא מסיימת את השיר באמירה: "כולאים אתכם במחסומים ומצטלמים במגדלים, דובאי".

מרגע שעלה השיר בערוץ "מכאן", במסגרת תוכנית סאטירית בשם "אל שו איסמו" (המה שמו) ביום חמישי בערב לפני שבועיים, הרשת געשה. תגובות רבות הגיעו מכלי תקשורת פלסטיניים וערביים, כמו אל ג'זירה, אלמיאדין מביירות, רמאללה ניוז וגם מהאמירויות. שוסטר-אליאסי התרגשה במיוחד מההתייחסות של "חדשות עזה" בדף הפייסבוק שלהם. "הכי הרבה כתבו לי מעזה. צחקו, ושלחו לי כל הכבוד. הם הכי מכירים ומבינים, זה באמת היה מדהים".

הסרטון הפך ויראלי גם מחוץ לעולם הערבי, וקיבל תגובות גם מצרפת, גרמניה, שווייץ ואנגליה. וגם בתקשורת הישראלית התייחסו אליו. בראיון עם גואל פינטו בכאן תרבות, הוא פתח את השיחה עם שוסטר-אליאסי בציטוט של השר לשעבר איוב קרא, שלא אהב את השיר, בלשון המעטה, וטען שהיא עושה קריירה על שנאת ישראל ושדבריה הם "פיגוע קשה נגד הסכמי השלום הכלכליים".

שוסטר-אליאסי ענתה: "פיגועים קשים אני לא עושה. פוליטיקאים שקרנים ומושחתים שלא עושים פה שלום עם הפלסטינים הם אלה שעושים לנו פיגועים. אני קומיקאית, שמשתמשת בכלי מאוד רלוונטי – סאטירה".

כששאלתי את שוסטר-אליאסי אם ציפתה לפרסום כל כך רחב, היא השיבה: "לא. חשבתי שזה יהיה ויראלי פנימי. ידענו שהחומר נפיץ ושהשיר טוב, אבל לומר שציפינו לדבר כזה, שהשיר יגיע למיליונים – ולא רק בצפיות, אלא גם בתגובות, כתבות, ציוצים, תיוגים, שיתופים – לא".

לדבריה, "השיר יצא בעבודת צוות. חשוב להבין שזו לא רק אני, יש איתי הרבה אנשים, כמו ראזי נג'אר, שכתב את המילים ועורך את התוכנית שו איסמו, הנרי, מריה, מייסא ועוד, ההפקה 'סי ג'ניק' ובכלל 'מכאן'. זה לא מובן מאליו. אין צנזורה. אף שאני אומרת את מה שאתם (הפלסטינים; אא"ש) כבר אומרים הרבה זמן, זה היה שונה כשיהודיה אומרת את זה".

זאת לא הפעם הראשונה ששוסטר-אליאסי מותחת ביקורת חריפה על המדינה, וגם לא הביקורת הראשונה שלה על ההסכם עם דובאי. לפני שנה העלתה סרטון "מדריך לתייר האמירתי", שבו מתחה ביקורת על הבידוק הביטחוני, על הדמוקרטיה הישראלית, על סתימת פיות ויחס לא שוויוני למיעוטים כמו הסודנים, וסיימה אותו בצורה שהכי משקפת את ישראל ומחדדת את התפיסה שהמדינה הזאת שייכת ליהודים בלבד: "תרגישו בנוח בבית – בבית שלנו".

עוד קודם לכן, בתקופת הבחירות ב-2019, הופיעה שוסטר-אליאסי בערוץ הטלוויזיה i24 News, וכחלק מבדיחה הציעה להקים מפלגה שתביא את השלום, ופנתה לנסיך הסעודי מוחמד בן סלמן בבקשת תמיכה. הסרטון רץ בכל העולם הערבי, והיו גם כלי תקשורת שחשבו ששוסטר-אליאסי מציעה נישואים לנסיך הסעודי.

הסרטון ההוא היה כל כך ויראלי, עד שהגיע לאוזני אוניברסיטת הרווארד היוקרתית, שהציעה לה מלגה כדי לכתוב מופע על דו-קיום. המופע שכתבה נקרא "דו-קיום בתחת שלי", והיא הופיעה איתו בחו"ל, עד שהקורונה החזירה אותה הביתה.

שוסטר-אליאסי אומרת כי הפעם, בניגוד לעבר, היא מרגישה שיש יותר הבנה. "הרוב המוחלט מבינים. יש כאלה שבהתחלה לא מבינים ואז מבינים, ויש מי שלא סומכים לגמרי – אפשר ללקט את זה קצת מהתגובות לפוסטים שונים שפורסמו, בעיקר בעולם הערבי, למשל מישהו שאמר, 'אם היא אכן נגד הכיבוש, מה היא עושה בפלסטין הכבושה?' לרוב מדובר באנשים ממדינות ערב שמתקשים להאמין שיש יהודיה שמתנגדת לכיבוש ובאמת מדברת ממקום אמיתי".

שוסטר-אליאסי לא מתעלמת מהתגובות או בורחת למקומות שנוחים לה. להיפך, היא מגיבה בחזרה, מנהלת שיח, מדברת בגובה העיניים, בצורה טבעית ולא מאולצת. היא נאמנה לחזון שלה לגבי מי שהיא והיותה חלק מהמרחב.

היא מצליחה לגעת בנו, הפלסטינים והערבים, ללא ניכוס תרבותי. היא מדברת ערבית במבטא שלה ובדרך שלה, בלי הצגות. היא מציגה את עצמה כיהודיה-איראנית שלמדה ערבית מגיל צעיר. לפעמים, כשהיא מול קהל, היא מקפידה להתחיל את המופע באמירה: אני לא מהמוסד, או בציניות – אני מהמוסד, משהו שנותן לקהל להבין שהערבית שלה אינה ביטחונית.

היא מזכירה שהיא לא המציאה את זה שיהודים מדברים ערבית. "זה בכלל לא חדש. התפקיד שלנו היום הוא מה שהיה פעם, שערבים-יהודים יהיו חלק מהתרבות הערבית". פשוט הערבית בישראל עברה ביטחוניזציה, ושוסטר-אליאסי מנסה לבער את הביטחוניזציה הזאת. "כשיהודי מדבר ערבית ולא לצורך הסברה אלא לצורך ביקורת על הממסד, יש אוזניים מקשיבות".