העבודה-גשר ומרצ: חיבור חמוץ עם פוטנציאל למקפצה לשמאל עממי

החיבור בין העבודה-גשר למרצ הוא חיבור חמוץ. ברור שאין ששון גדול בחיבור, שנעשה למטרות הישרדות. מצד שני, תזכרו בהתלהבות שהתקבל חיבור "המחנה הדמוקרטי" במחוזות "הארץ" (גילוי נאות: הייתי נגדו). אולי החמיצות הזו תתחלף באופטימיות מאוד זהירה.

לא שחר של יום חדש, אבל חיבור מחויב שאולי יפתיע לטובה. עמיר פרץ וניצן הורוביץ (צילום: המחנה הדמוקרטי)

לעמיר פרץ יש מצפן נכון. אין תוחלת לשמאל ללא הפריפריות בישראל. היהודיות והערביות. אין תוחלת לשמאל ללא נגיסה משמעותית באלקטורט הימני. המאגרים של הימין הבורגני הולכים ומתכלים. הרוב הימני נמצא ביישובי העשירונים 3 עד 6, ולשם צריך לכוון שמאל חפץ חיים ורלוונטיות.

התיקו שהשיגה כחול- לבן, מתעתע. הוא נשען על תמרון פוליטי של ליברמן, איבוד קולות בימין, ובעיקר שבירה חדה ימינה של מפלגת השלטון הפוטנציאלית, כולל שילוב אנשי ימין מובהקים ומוצהרים ברשימתה.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

המצפן של עמיר מכוון היטב, אבל לא הביא תוצאות מספקות בספטמבר 2019. היו רק ניצנים. עלייה מתונה בערי הפיתוח. האמת היא שלא היה אפשר להשיג הרבה יותר מזה. במערכת שעסוקה בבן אדם אחד ובשאלות חסינות וכתבי אישום, קשה לחולל מהפך עמוק, ודאי שלא בשלושה חודשים.

המצפן של עמיר מכוון. המצפן של מרצ כיוון אחרת, והשיב אותה למחוזות "הטבעיים" שלה. בורגנות של מרכז כלכלי וגיאוגרפי. בלי קצוות כלכליים או מדיניים. ואפילו בלי הדגש היהודי- ערבי, שאפיין את הרשימה באפריל 2019. המקום הפוליטי לשבט הזה הולך ומצטמצם, אבל עדיין קיים. מרצ נשארה במשבצת הנוחות, והכוח שלה הולך ונשחק.

החיבור בין החזון הכלכלי וההליכה לפריפריות של העבודה גשר, וההתחפרות של מרצ, יכולים לייצר בלוק טכני חמוץ. אבל יש להם גם פוטנציאל למקפצה לשמאל עממי. כראש מועצת שדרות בשנות השמונים, עמיר פרץ דיבר על שתי מדינות. כאשר אש"ף הוחרם וממשלות האחדות הקפידו על לאווים מדיניים. עמיר פרץ היה האחרון שהצליח להעביר מנדטים שלמים מהימין לשמאל, ב-2006, אחרי כהונה דומיננטית כיו"ר הסתדרות. הוא נטוע בערכי השמאל, ומזהה את עצמו כשמאלני. החיבור שלו לשמאל המובהק במערכת הפוליטית, יכול לייצר שותפות מעצימה ומזניקה.

ייתכן שעל הדרך יצטרכו אנשי שמאל בישראל להחליט האם הם בורגנות שרגישה לזכויות אדם בשטחים ומוכנה לחיות עם עמדות כלכליות סוציאליסטיות, או הפוך. הראשונים ימצאו את עצמם במשותפת הערבית-יהודית, שחולם איימן עודה. האחרונים בגוף המאוחד. משם נוכל לחלום על שיתוף פעולה עמוק בין השמאל הציוני הסוציאליסטי ובין רשימה משותפת. בין עמיר ואיימן, ובעיקר המנהיגות סביבם ויורשיהם.

שחר של יום חדש? בהחלט לא. חיבור מחויב, שיכול להפתיע לטובה? יש מצב.

אבי דבוש הוא מנכ"ל רבנים לזכויות אדם וחבר הנהלת מרצ.