המשילות מעניינת את בן גביר כקליפת השום. הוא רוצה כאוס

עד כה הוא נכשל בהשגת מטרתו. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בכפר תראבין, 31 בדצמבר 2025 (צילום: דודו גרינשפן / פלאש90)

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מתהדר לאחרונה במה שהוא מכנה "מבצע להחזרת המשילות", שעורכת המשטרה תחת אחריותו בכפר תראבין בנגב. המבצע הוצג כתגובה למה שהשר תיאר כפעולות "תג מחיר" שביצעו, לטענת המשטרה, צעירים מהכפר ביישובים יהודיים סמוכים – כביכול כתגובה לפשיטה משטרתית קודמת בכפר. זאת אף שהמשטרה עצמה הודתה בהמשך כי שריפת כלי הרכב בלהבים לא היתה בהכרח פעולת "תג מחיר", וכי ייתכן שמדובר באירוע על רקע פלילי, הודאה שלא מנעה את היציאה למבצע האגרסיבי בכפר.

בפועל, במהלך המבצע לא נתפסו אמצעי לחימה או חומרים אסורים בהיקפים גדולים, כפי שציפו במשטרה וכפי שניתן היה להבין מהודעותיה ומהצהרות השר. תחת זאת, המשטרה והכוחות המלווים חילקו עשרות דו"חות תנועה, הוציאו צווי הריסה למבנים ועצרו עשרות צעירים שחלקם שוחררו בהמשך. ואולם האירוע הקשה והחמור ביותר במסגרת המבצע היה הריגתו של מוחמד חוסיין אל-תראבין מירי שוטרים.

>> ה"הצלחה" של בן גביר בתראבין: כפר שקט שהפך לזירת קרב מדממת 

השר בן גביר ממשיך להגיע לכפר, המונה כ-2,200 תושבים בלבד, בכל שעות היממה, מוקף באנשי ביטחון רעולי פנים. הוא אף שכנע את ראש הממשלה בנימין נתניהו להגיע לאזור. בביקורו בנגב המערבי אתמול (רביעי), בליווי בן גביר ושר הביטחון ישראל כ"ץ, הצהיר נתניהו על כוונתו "להחזיר את הנגב למדינת ישראל" באמצעות פעילות חסרת תקדים להתיישבות יהודית, הסדרת מצבם של הבדואים והשבת החוק והסדר. התהליך הזה, לדבריו, החל במבצע בכפר תראבין, תוך רמיזה ברורה לכך שהאיום הביטחוני והפשע הפלילי שלובים זה בזה.

הביקורים המרובים בנגב, ההצהרות על "משילות" והאיומים שבן גביר מרבה להפריח נועדו כולם לאותה מטרה: לעורר פרובוקציה, ליצור תגובת נגד אלימה ולהצית עימותים ממשיים בכפר. עד כה הוא נכשל בהשגת מטרה זו. ייתכן שדווקא משום כך המבצע נמשך.

אילו בן גביר היה באמת מעוניין במשילות, במובנה המקובל, לא היינו עדים ל-12 נרצחים בחברה הערבית מאז תחילת השנה, האחרון שבהם צעיר בשנות העשרים לחייו משפרעם, שגופתו נמצאה הבוקר, ולא ל-252 מקרי רצח בשנה החולפת. גם שיעור הפענוח של מקרי רצח בחברה הערבית בשנים האחרונות לא היה עומד על כרבע מהמקרים. כיום קיימת בחברה הערבית משילות, אך לא של המדינה אלא של ארגוני הפשיעה. המדינה אפילו אינה מתחרה בהם.

הסיורים שבן גביר מקיים בכפר תראבין מזכירים מאוד את סיוריו כחבר כנסת בלוד ובאזורים נוספים במהלך אירועי מאי 2021. בן גביר נערך עכשיו לבחירות, וההיערכות הזו מחייבת שני מהלכים: הראשון, הגברת הפרובוקציות באמצעות מדיניות כוחנית כלפי אזרחים ערבים, במטרה לחזק את מעמדו בקרב בסיס תומכיו. השני הוא מימוש התרחיש שהוא מפנטז עליו כבר יותר משנתיים ומזכיר אותו שוב – "שומר החומות 2".

האירועים האלה והשלכותיהם היו מהגורמים לירידה בשיעור ההצבעה בחברה הערבית בבחירות 2022. מכונית עולה באש במהלך עימותים בעכו, ב-12 במאי 2021 (צילום: רוני עופר / פלאש90)

את מה שהחל ביפו ונבלם בזכות מאבק ערבי-יהודי משותף, הוא מנסה להצית כעת בתראבין ובנגב בכלל. התפרצות מחודשת של אירועים בדומה לאלה של 2021, תחת הממשלה הנוכחית, נראית כתסריט אידיאלי עבור הימין: יצירת הקצנה בקרב תומכיו והכשרת גל דיכוי נרחב נגד האזרחים הערבים – יותר שימוש בכוח, יותר מעצרים וכתבי אישום חמורים. יש לזכור כי חלק מעצורי מאי 2021 נידונו לעונשי מאסר כבדים מאוד, וכי אותם אירועים והשלכותיהם היו, בין היתר, מהגורמים לירידה בשיעור ההצבעה בחברה הערבית בבחירות 2022. הם גם תרמו לדעיכת המחאות בשנתיים האחרונות, הן נגד המלחמה בעזה והן נגד תופעת האלימות והפשיעה, שחוצה מדי יום קווים אדומים חדשים. במציאות כזו, אווירת הפחד בקרב האזרחים הפלסטינים עלולה להניא חלקים מהציבור לצאת ולהצביע בבחירות הבאות.

הקמפיין נגד תראבין נכשל. הוא לא הוביל לעימותים ולא להתפרצות אלימות – לא בתראבין עצמה, לא בנגב, ודאי שלא בחברה הערבית בכללותה. אומנם ועדת המעקב קראה לצאת להפגנה ביום ראשון הקרוב בירושלים, אך ספק אם זו תחרוג מהדפוסים המוכרים של מחאות שארגנה הוועדה בשנים האחרונות.

הבחירה בתראבין לא היתה מוצלחת מבחינת בן גביר. מדובר בכפר ששמו לא נמצא בכותרות באופן תדיר, לא בהקשר של אלימות ולא בהקשרים אחרים. הנתון הבולט היחיד שנקשר בו בשנים האחרונות הוא שבבחירות האחרונות זכה הליכוד לשיעור תמיכה חריג – כ-40% מקולות המצביעים בכפר.

האמת, יש לומר בצער, היא שריבוי מקרי הרצח, בצירוף גורמים כמו תחושת ייאוש, חוסר אמון ביעילות המחאה ואווירת ההרתעה השוררת, הובילו לשחיקה במידת העניין שהציבור מגלה בנושא. מה שקורה בנגב מתקשה כיום להניע תושבים בגליל, או אפילו במשולש. מקבלי ההחלטות יודעים את זה, ולכן קרוב לוודאי שכישלון הניסוי בתראבין אינו סוף הדרך אלא תחילתה.

לאחרונה היו דיווחים ברשתות החברתיות על תקיפת רב המזוהה עם הגרעין התורני ביפו, והופצו תמונות של הסרת מזוזות מדלתות בתים של אזרחים יהודים – אירועים שנראים כהכנה אפשרית להסלמה בעיר. יפו אינה המוקד היחיד. סביר להניח שמה שנוסה בתראבין יחזור על עצמו במקומות נוספים, שבהם פוטנציאל ההסלמה גבוה יותר: למשל, מבצע הריסות נרחב במשולש או בגליל; מצור על יישובים באזורים שונים בדומה למתרחש בתראבין, באמתלה של מאבק בפשיעה המאורגנת או בטענות אחרות; או ניסיונות לדכא כל פעילות מחאה נגד גל הרציחות.

המפלגות הערביות מודעות היטב לכך שהן צפויות להתמודד עם ניסיון לפסול את השתתפותן בבחירות הקרובות, ושהפעם סיכויי ההצלחה גבוהים. אך גם אם המהלך לא יצלח, הוא ישמש ניסיון נוסף להטלת פחד, לשלילת לגיטימציה ולפגיעה לא רק בנבחרים אלא גם בבוחרים עצמם, כחלק ממכלול רחב של צעדי הרתעה.

12 נרצחים בתוך שמונה ימים בלבד – זה כשלעצמו כותרת לשנה כולה. מחאת אזרחים פלסטינים נגד הפשיעה המאורגנת, כיכר הבימה, 6 באוגוסט 2023 (צילום: אבשלום ששוני / פלשא90)

אנו פותחים שנה רוויה במשברים ובעימותים. 12 נרצחים בתוך שמונה ימים בלבד – זה כשלעצמו כותרת לשנה כולה. מה שמתרחש בתראבין צפוי רק להחריף ככל שנתקרב לבחירות. יש שיראו בכך מבחן לחברה הערבית, האם הפרובוקציות יצליחו להצית חזית פנימית חדשה. השאלה מתחדדת במיוחד לנוכח העובדה שהחברה הערבית שמרה בשנתיים האחרונות על שקט יחסי. יש המכנים זאת אחריות, אחרים – שתיקה מבישה מול טבח מתמשך.

אולם הפעם זהו קודם כול מבחן לחברה היהודית – לאותם חוגים שעדיין ניתן לתארם כדמוקרטיים, שטרם שקעו כליל בפשיזם וגזענות, ושעוד מעזים לחשוב, ולו במעט, על עתיד המקום הזה. האם יבינו שחיים מהסלמה להסלמה וניהול משברים במקום פתרונם אינם משרתים איש ואינם מבטיחים עתיד טוב יותר לנו ולילדינו, פלסטינים ויהודים כאחד?

וישנה גם אמת נוספת: החברה הערבית שרויה כיום בתחושת ייאוש עמוקה, הנובעת בראש ובראשונה מהתפשטות הפשיעה המאורגנת ומהוודאות המוחלטת שהממשלה לא תעשה דבר כדי לעצור אותה, ואולי אף מרוצה ממנה. לנוכח מציאות זו, נותרה בפני החברה הערבית אפשרות אחת בלבד: ניסיון להחליף את הממשלה. לא מתוך אשליה שממשלת "שינוי" חדשה תפתור את כל הבעיות, אלא מתוך הבנה ברורה שכל ממשלה אחרת שאינה זו הנוכחית, ושאינה כוללת את בן גביר כשר הממונה על המשטרה, תהיה לכל הפחות כתובת לדו-שיח. ייתכן שלא תהיה טובה יותר, אך ודאי תהיה פחות גרועה. הדבר מסביר גם את ממצאי הסקרים, שלפיהם שיעור ההצבעה בחברה הערבית צפוי לעלות – מגמה שכצפוי מדאיגה את הימין.