newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המאבק לשחרור האסי יכול להיות גם מאבק לשחרור השמאל

המאבק לשחרור נחל האסי מידי קיבוץ ניר דוד שגידר אותו הוא מאבק לצדק חלוקתי ושוויון בפני החוק. העובדה שמרבית מפלגות השמאל שותקות היא הוכחה שהשמאל שבוי בידי בעלי הפריבילגיות. עד שלא ינותק הקשר הזה, הוא לא יהיה שמאל

מאת:

בשבועות האחרונים המאבק לשחרור נחל האסי הלך ותפס תאוצה, והתעצב כזירה מבעבעת של מחלוקות, אלימות, ושנאה. באופן מעניין (שככל הנראה לא יפתיע רבים), השחקנים המסורתים במגרש הפוליטי מתחלפים סביב המאבק הזה, ושמאלנים בולטים נעמדים בו לצד קהילות מגודרות ונגד צדק חלוקתי ושוויון בפני החוק. בסיכון של מחזור קלישאה שחוקה, מהמאבק על האסי אפשר ללמוד את כל מה שצריך לדעת על הפוליטיקה בישראל, ועל המלכוד שהיא כלואה בו מיום הקמת המדינה.

כידוע, על פי החוק בישראל, מקורות מים הם קניין הציבור ולכל אדם זכות גישה חופשית אליהם. למרות זאת, תושבי הקיבוץ החליטו שהגישה אל הנחל שעובר בתחומם היא לא חופשית, הקימו גדרות מכל צידי הקיבוץ וחסימות משני צדדיו. בשנים האחרונות קבוצה של תושבים מהאזור החלה לנהל מאבק על הגישה החופשית לנחל. תביעה הוגשה כנגד הקיבוץ כבר ב-2015, בעקבותיה התחייב הקיבוץ בפני בית המשפט לאפשר גישה חופשית אל הנחל, התחייבות שלא מומשה. מעבר לכך, כשנתיים לאחר הגשת התביעה אושרה לקיבוץ ניר דוד תכנית הרחבה במסגרתה הופשרו קרקעות נוספות מהקיבוץ לצורך בנייתן של כ-200 וילות נוספות על גדות חלקים נוספים מהנחל.

הפעילים למען שחרור האסי רוחצים בנחל בתוך שטח הקיבוץ (צילום: מתי מילשטיין)

הפעילים למען שחרור האסי רוחצים בנחל בתוך שטח הקיבוץ (צילום: מתי מילשטיין)

כדי להבין קצת מהרקע שעל בסיסו התלהט המאבק על נחל האסי יש לחזור קצת אחורה. קיבוץ ניר דוד עצמו הוקם ב-1936, הראשון בסדרת יישובי חומה ומגדל שהוקמו באישור המנדט הבריטי כחלק ממאמץ היישוב הציוני לדחוק את הפלסטינים מנקודות אסטרטגיות. כתבה שפורסמה בשנות ה-60 בעיתון "השומר הצעיר" תיארה כיצד: "באותו בוקר, לפני 25 שנים, נעורו שוכני האוהלים והבקתות – ערבי 'תל שוק' והסחנה – ושפשפו בתדהמה את עיניהם: בין לילה שונו סדרי בראשית – הוקמה נקודה גיאוגרפית חדשה על מפת הארץ!".

להשאיר את הפלסטינים בחוץ

ההצדקה ההיסטורית להקמה של חומות וגדרות מסביב לקיבוצים – שהוקמו בראשיתם כמבצרים אסטרטגיים – היתה להשאיר את הפלסטינים בחוץ. אותן גדרות וחומות משמשות היום כדי להשאיר מחוץ לשערי הקיבוץ גם מזרחים וגם פלסטינים, כמו גם את רוב רובו של הציבור הישראלי המבקש ליהנות ממי הנחל.

מלבד התפקיד ההיסטורי שמילאו הקיבוצים  בדחיקת האחיזה הפלסטינית באזוריה השונים של המדינה המתהווה, לקיבוצים—ובהם ניר דוד—היה תפקיד מכריע בעיצובם פערים חברתיים קיצוניים שבמסגרתם נהנים אשכנזים מזכויות יתר בקרקע ובמשאבים. כך, בעוד שבקיבוצים ובמושבים קיבלו קבוצות קטנות של אזרחים גישה לשטחים גדולים, שהניבו בתורם אפשרויות כלכליות משמעותיות, מסביבם הלכו וקמו עוד ועוד עיירות פיתוח וערים צפופות שאכלסו עשרות אלפי אזרחים על שטחים קטנים ומכווצים, המניבים הכנסות מועטות.

לשם ההשוואה, במועצה האזורית שאליה שייך קיבוץ ניר דוד כ-21 אלף מ"ר פר תושב, בעוד שבבית שאן הסמוכה כל תושב נהנה מכ-400 מ"ר בממוצע. בפשטות, המשמעות היא שתושבי ניר דוד נהנים מבערך פי 48 יותר שטח פר אדם. על עתודות הקרקע הנרחבות שהוקצו בין היתר לקיבוץ ניר דוד אלו בנו לאורך השנים וילות נרחבות הסמוכות לנחל. עוד שימשה הקרקע הנרחבת שלה זכה קיבוץ ניר דוד לשם הקמתו של מפעל תיירות משגשג ומכניס. ראוי להזכיר כי כמעט בלתי אפשרי להפוך לתושב קיבוץ ניר דוד ולהשתלב באורח החיים הפסטורלי שהוא מנת חלקם של התושבים. במקרים הנדירים שבהם הקיבוץ מאפשר קליטה של חברים חדשים, הקליטה הזו תלויה באישור של ועדות קבלה ובאבחון אישיותי על ידי מכון הערכה.

מול הפעילים שרצו להגיע לנחל, הקיבוץ העמיד שער סגור (צילום: מתי מילשטיין)

מול הפעילים שרצו להגיע לנחל, הקיבוץ העמיד שער סגור (צילום: מתי מילשטיין)

הקיבוץ מסרב למלא אחרי החוק

על הרקע הזה, ונוכח סירובם של תושבי הקיבוץ למלא אחר ההתחייבויות שלהם לבית המשפט, המאבק על האסי החל להעלות הילוך. בחודשים האחרונים, תושבי האזור יחד עם פעילים מכל הארץ החלו להגיע מדי יום לשער הקיבוץ בניסיון להגיע אל הנחל. בתגובה הם נתקלו בשער נעול ובשומרים, וכן באלימות שכללה תקיפות אלימות בחגורה, איומים במכוש, בעיטות ונגיחות.

ביום שישי שעבר, בסיומה של ההפגנה הגדולה ביותר עד כה מחוץ לשערי ניר דוד, כלאו תושבים מניר דוד את אחד המוחים בתוך תחומי הקיבוץ, שם בעטו בו בעודו שוכב על הרצפה, תקיפה אלימה שבעקבותיה הוא אושפז בבית החולים עם זעזוע מוח ופגיעה בכליה. מפגינים אחרים מצאו את הצמיגים שלהם חתוכים.

על פניו, המאבק לשחרור האסי לא היה אמור כמעט להיות שנוי במחלוקת. כל כולו מכוון להבטחת הגישה החופשית למשאבים ציבוריים. הצדק לצד המוחים וגם החוק. מאבק דומה שהתנהל כזכור כנגד עפולה זכה לתמיכה רחבה ולא מסויגת מהשמאל ומארגוני זכויות האדם. ובכל זאת, התגובות למאבק הזה נשמעו אחרת לחלוטין.

אחד אחרי השני, אנשים שלרוב תומכים בערכים של שוויון וצדק שלפו סדרה של תירוצים לא לתמוך במאבק. חלק טענו שפתיחת הנחל תוביל לזיהום שלו וללכלוך שלו, טענה לא מנומקת שנשענת ברובה על הנחות ביחס לרמת הניקיון של תושבי האזור, ומתעלמת מהעובדה שמפעל התיירות בניר דוד מאפשר כבר כיום למאות אנשים גישה אל הנחל, כל עוד הם מוכנים לשלם. הטענה הזו נשמעת רק יותר אבסורדית אם לוקחים בחשבון את העובדה שקיבוץ ניר דוד בעצמו שופך פסולת חקלאית לנחל חרוד שעובר בתוך בית שאן.

אחרים טענו שעבור תושבי ניר דוד הנחל מהווה חלק מ"הבית שלהם", והכניסה אליו היא פלישה אלימה של ממש. חלק מתומכי הקיבוץ אף התלבטו ברשתות החברתיות בשאלה אם מותר להם לירות במוחים בהתאם לחוק דרומי. חלי יעקבס, נציגת הקיבוץ וחברת הוועד המנהל בשדולת הנשים, הקבילה את המאבק לתקיפה מינית. אישיות שמאל מוכרת אחרת רמזה שהמאבק פשוט לא כל כך חשוב, ואחר דירג את המאבק בנימה הומוריסטית במקום ה-43 מתוך 42 המאבקים החשובים היום בישראל.

בעלות של אליטות אשכנזיות

התגובה של פעילי שמאל בולטים למאבק על האסי, ולצידה של מרבית מפלגות השמאל וארגוני הזכויות האדם מדהימה אולי, אבל לא באמת מפתיעה.

היא יכולה ללמד אותנו לא רק על אי הרלוונטיות ההולכת וגוברת של השמאל הציוני בישראל, אלא גם על תחושת הזכאות והבעלות של אליטות אשכנזיות – גם על הקרקעות בישראל וגם על עצם הרעיון של צדק. אותה תחושת זכאות, שמאפשרת לתושבי ניר דוד להיות שומרי הסף של נחל האסי, מאפשרת להם וגם לרבים בשמאל להיות שומרי הסף של השיח על צדק, שוויון וזכויות. רק מתוך תחושת הזכאות הזו אפשר להבין את המתקפות על המאבק ואת הגיחוך על חוסר חשיבותו.

החוק עומד לצדם של מי שמבקש לשחרר את האסי (צילום: מתי מילשטיין)

החוק עומד לצדם של מי שמבקש לשחרר את האסי (צילום: מתי מילשטיין)

כשפעילי שמאל מזרחי מתעקשים לשוב להזכיר את ההיסטוריה של מפא"י, ואת עוולות השמאל כסיבות רלוונטיות לחלוקה הפוליטית בין שמאל לימין בארץ, אנו נענים לא אחת שמדובר בטינה ישנה כלפי מפלגה שבינה לבין השמאל הנוכחי אין הרבה דמיון ושמזרחים היום מצביעים בניגוד לאינטרסים שלהם בשל איבה היסטורית לגוף פוליטי שכבר לא קיים.

הסיפור של נחל האסי והתגובות למאבק מוכיחות יותר מכל עד כמה הטענות הללו לא מדויקות כלל. לא מעט מאנשי השמאל פשוט לא מתעניינים באחד המאבקים המעניינים החשובים שמתרחשים כיום, או חוטאים בגזענות ישירה כלפי המוחים.

שמאל אמיץ ועקבי היה נעמד באופן בלתי מתפשר לצד המוחים שנלחמים כנגד אי שוויון, וכנגד הממשלה שמשמרת ומקדמת אותו. שמאל עקבי היה ניצב באופן מתפשר ולא מסויג לצד מי שנאבקים כיום למען צדק, חלוקה שווה של משאבים ושוויון בפני החוק. במקום, השמאל הציוני כיום מתחבא מאחורי תירוצים גזעניים. המאבק על האסי חשף את ערוות השמאל למי שעוד התעקש לעצום עיניים.

בקיבוץ ניר דוד רוצים לבנות וילות חדשות על גדות הנחל. נחל האסי והבתים לגדותיו (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

בקיבוץ ניר דוד רוצים לבנות וילות חדשות על גדות הנחל. נחל האסי והבתים לגדותיו (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

תלויים באלקטורט של הקיבוצים

ההתחמקות הזו כמעט מובנת. מפלגות השמאל עדיין תלויות באלקטורט של הקיבוצים והמושבים. התלות הזו גורמת להם לשתוק נוכח אי השוויון הנוראי שמתקיים כבר עשורים בין עיירות הפיתוח לקיבוצים.

אין ספק ששמאל שיבחר לנקוט עמדה באומץ לצד המפגינים על האסי יהיה בסכנה פוליטית ממשית. במובנים רבים, האלקטורט הקיבוצי הוא קרש ההצלה האחרון של השמאל. קשה לדמיין את הקיבוצים, הנהנים מזכויות יתר, מצביעים למפלגות המבקשות לצאת נגד הפריבילגיות האלו. קשה גם לדמיין את הוואקום הפוליטי הזה מתמלא בהרף עין במצביעים מהימין אחרי שנים של משברי אמון מתמשכים. אבל אין דרך אחרת. שמאל ששותק למול העוול באסי, למול עוולות הקיבוצים (והציונות עצמה), לא יוכל לדבר מחר על אי צדק במקום אחר עם יושרה. הוא בוודאי שלא יוכל להציב אלטרנטיבה אידיאולוגית ממשית לימין.

גם אם התמיכה במאבק על האסי תגרום לשמאל לאבד את קרש ההצלה שלו ולטבוע, זהו הדבר שנכון לעשותו. ואם זו המשמעות – אז השמאל הציוני בישראל צריך למות. לסיים את דרכו. אולי על חורבותיו יוכל לקום כאן סוג אחר של שמאל יהודי, שלא משוקע בהגנה על פריבילגיות אלא בסולידריות בין קבוצות שהיסטורית נשארו מחוץ לגדרות. אולי שמאל כזה לא ייראה או ישמע כמו השמאל שאליו התרגלנו, אלא יותר כמו הקואליציה הרחבה שנאבקת היום לשחרר את האסי: צעירים שחלקם כנראה לא מזדהים כשמאלנים, אבל מובילים נכון להיום את אחת התנועות המרגשות ביותר לצדק חלוקתי בישראל. אולם רק שמאל שישתחרר מהמחויבויות ההיסטוריות שלו לאליטות אשכנזיות ולקיבוצים יוכל להתפנות לייצר בריתות חדשות וטרנספורמטיביות, בריתות שיכולות למוטט בבת אחת גדרות פיזיות ואידיאולוגיות.

ליהי יונה היא דוקטורנטית למשפטים ופעילה חברתית. המאמר הופיע במקור במגזין 972+

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf