הגיע הזמן להפסיק להשחיר מתמודדים עם הפרעות אישיות

 

בשבוע שעבר התקיימה "אחת ועוד אחת", ועידה לאומית לתעסוקת נשים חרדיות שארגן האתר "כיכר השבת".

במסגרת הוועידה התראיינה ל"כיכר השבת" רחל פרייר, האשה החרדית הראשונה שהגיעה לתפקיד של שופטת בארצות הברית. פרייר סיפרה על הדרך שעשתה עד שהגיעה לתפקידה ותיארה את החסמים שחוותה כאישה חרדית לאורך כל חייה.

אולם דברי הסיום של הראיון היו מוזרים. "אני חושבת שאנשים שיש להם הפרעות אישיות מנסים לנצל נשים לפעמים", אמרה פרייר, "אבל אל תאפשרי לאנשים שינצלו אותך". כאילו המחסום המונע מנשים להתקדם הוא אנשים עם "הפרעות אישיות".

אולם בניגוד לטענת פרייר, בהתאם למדדי אבחון פסיכיאטריים, אנשים המאובחנים עם הפרעת אישיות אינם נחשבים לאנשים נצלנים. להיפך, הם כנים וישרים בצורה נוקשה וקיצונית, ומסרבים להשלים עם כל הפרת נורמה קלה כחמורה. זאת אם נוציא מחשבון אנשים עם הפרעת אישיות אנטי סוציאלית, שהחוקרים חלוקים לגבי תוקפה של אבחנה זו, כיון שלרוב אבחנה זו מתקבלת אחרי שהאדם פגע קשות בחברה, ומכאן שהמעשים של אותם אנשים הם אלה שעומדים מאחורי האבחנה ולא בהכרח מדדים רפואיים.

מעבר לכך, ניתן לתהות, האם הפטריארכיה החרדית, המציבה לא מעט חסמים בפני נשים חרדיות, בנויה על אנשים עם הפרעות אישיות? האם פרייר מתכוונת לטעון שכל ההנהגה החרדית (הגברית והפטריארכית) סובלת מהפרעות אישיות? האם פרייר היא מומחית לבריאות הנפש, שראוי לצטט את אבחנותיה בתחום?

האמירה זו, שהופיעה בראיון ל"כיכר השבת", משקפת מצב בעייתי: לתקשורת יש נטייה להפיץ מסרים בנוגע למסוכנות של אנשים המאובחנים עם מחלות נפש והנטייה הזו נמצאת בעלייה עם השנים.

אחד ההסברים לתופעה הוא כי לאנשים יש צורך להבין אירועים קשים ולהפיק מהם משמעות. כאן העיתונות נכנסת לתמונה ועושה לנו סדר בחיים. היא מחלקת את העולם לטובים ולרעים. בהקשר הזה, המאובחנים עם הפרעה נפשית הם בצד של "הרעים", והתקשורת מרגיעה אותנו שאם נסתובב בין אנשים "טובים", נהיה מוגנים ובטוחים. אין זה מפתיע שהדברים הופיעו דווקא בעיתונות חרדית, שכן הסטיגמה בחברה החרדית כלפי אנשים עם מגבלה נפשית חמורה באופן יחסי.

בהקשר זה "כיכר השבת" השתמש בשיטה של "בידול אידאולוגי", ועשה הבחנה בין אנשים  עם הפרעות אישיות לאלה שבלי. כמו כן השתמש "כיכר השבת" בהבלטת סמכות, שכן הכותב הדגיש את ההשכלה, הניסיון, המקצועיות והתפקיד הציבורי של המרואיינת, וכך העלים מהקורא את העובדה שהידע של פרייר בבריאות הנפש, כפי הנראה, אינו עולה על הידע של אדם מן השורה.

המשך הפצתה של הדעה, כי אנשים עם מחלת נפש מסוכנים במהותם, גורמת לכך שאנשים עם מוגבלות ממשיכים להיתקל במחסומים המונעים את השתתפותם בחברה כשווים, בהפרות של זכויות האדם שלהם, והם חשופים לצורות הפליה מרובות וחמורות.

בתוך קהילה, שבה האחדות החברתית גבוהה, כמו החברה החרדית, עובדה זו עשויה לפגוע עוד יותר. זאת למרות התרומות של אנשים עם מוגבלות לרווחת הכלל ולגיוון בקהילותיהם, והעובדה שקידום ההנאה המלאה שלהם מזכויות האדם ומחירויות יסוד, והשתתפותם המלאה, יטפחו בהם תחושת שייכות ויקדמו מאוד את התפתחות החברה מבחינה אנושית, חברתית וכלכלית.

הכותב הוא בעל תואר שני בקרימינולוגיה, מחקריו עוסקים בתרומת התקשורת להבניית תפיסת מסוכנות כלפי המאובחנים כחולי נפש וביחס הממסד הישראלי לאנשים עם מגבלה בקהילה החרדית. הכותב מאובחן עם הפרעת אישיות מורכבת