הביאו את גופת שלטון החוק
שופט בית המשפט העליון לשעבר יצחק זמיר מתגאה בכך שבג"ץ ביסס את עקרון "הביאס קורפוס", כלומר הבאת הנאשם לבית המשפט, כבר בימים הראשונים למדינה. אבל בשנתיים האחרונות בג"ץ בחר שלא להחיל עיקרון זה על עצירים מעזה. דמוקרטיה זה לא
מזדרזים לדון בחולצות של אוהדי הפועל תל אביב, מאחרים לדון בפלסטינים שנמקים בכלא. שופטי בית המשפט העליון, אוגוסט 2018 (צילום: הדס פרוש / פלאש90)
כבר בפתח ספרו, "שלטון החוק בישראל נוכח האיום על הדמוקרטיה" (כנרת זמורה דביר, 2025), מבהיר שופט בית המשפט העליון בדימוס יצחק זמיר ש"הספר דן רק במצב הקיים במדינת ישראל, ולא במצב הקיים באזור יהודה ושומרון…". גם במאמריו הרבים שפורסמו בעיתון "הארץ" וקוראים להגן על בית המשפט העליון למען השמירה על הדמוקרטיה, נעדר כל עיסוק ביחסו של בג"ץ לפלסטינים בשטחים.
>> עכשיו הזמן לצקת תוכן למילה הזו, "דמוקרטיה"
ברוח דבריו של זמיר, בשנתיים האחרונות כתב בג"ץ תועפות של מילים על ההגנה על שלטון החוק בפסקי דין שונים, דוגמת זה שדחה את העתירה נגד מינוי השופט יצחק עמית לנשיא העליון, או פסילת חוק יסוד הסבירות, ביטול פיטורי ראש השב"כ וביטול מינויים של השופטים אשר קולה ויוסף בן-חמו כמפקחים על חקירת פרשת הפצ"רית. אך כל דברי היוהרה על שלטון החוק אינם יכולים להסתיר את המציאות העגומה של היעדר חוק, הנשקפת מאלפי ההחלטות ופסקי הדין של בג"ץ, שניתנו בשנתיים האחרונות ועוסקים – לאורך שניים-שלושה עמודים בלבד – בדרך בה נוהגת ישראל בנתינים הפלסטינים תושבי רצועת עזה.
אחת הדרכים להבחין היא באמצעות עיון במאות ההחלטות, שנתנו שופטי העליון בשנתיים האחרונות בעתירות "הַבּיאָס קורפוס". משמעות ביטוי זה בלטינית הוא "הבא את הגוף", ועתירות אלה, בהתאם, מבקשות לצוות על השלטון להביא בפני בית המשפט אדם שנכלא לבירור חוקיות הכליאה. צו הביאס קורפוס יצר במשפט האנגלי של ימי הביניים את הבסיס הראשוני לחירות האדם אל מול כוחה הבלתי מוגבל של המלוכה, ונחשב עד היום כצו הבסיסי ביותר של בתי משפט במדינות דמוקרטיות.
חשיבות הרעיון העומד מאחורי הביאס קורפוס היתה כה גדולה, עד כי בספרו מציין זמיר שאחד הצעדים הראשונים של בג"ץ בראשית המדינה היה לבצר את מעמדם של צווים אלה. הוא מספר כי עוד במהלך המלחמה ב-1948 הוגשה לבג"ץ עתירת הביאס קורפוס, ובתשובה לה הורה בית המשפט לשחרר פלסטיני שנחשד בשיתוף פעולה עם האויב מאחר שנשללה מהעצור היכולת לפנות בהשגה על המעצר. זמיר מציין שאף על פי שמדובר בפגם שנראה "שולי", בג"ץ ש"היה חסר ניסיון ומוניטין, היה נחוש, מתחילת הדרך להגן על שלטון החוק".
בדיון על הדמוקרטיה הוא שם בצד את המצב בשטחים. השופט בדימוס יצחק זמיר, ינואר 2023 (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש90)
אבל בשנתיים האחרונות המצב השתנה. קחו לדוגמה את העתירה בעניינו של הלאל אל-בשיתי, נער עזתי בן 16 שנעצר בסוף יוני השנה בתור לחלוקת האוכל ליד רפיח. אל-בשיתי נראה נלקח בידי חיילי צה"ל, וגורלו מאז לא נודע למשפחתו. כך קרה גם לאלפי עזתים אחרים במהלך המלחמה.
משפחתו פנתה לארגון "המוקד להגנת הפרט" וזה פנה לצבא שבירר ומצא שהנער עצור, אך נאסר עליו לפגוש עורך דין. "המוקד" עתר בעתירת הביאס קורפוס ובעקבותיה הורתה המדינה לשחרר את אל-בשיתי חזרה לעזה, ובג"ץ החליט למחוק את העתירה מבלי לדון בה מאחר שהתייתרה.
לפני כמה שבועות נפגשתי עם כמה מעורכי הדין של "המוקד". עורכת הדין אמינה קומבר סיפרה שהגישה יותר מ-60 עתירות הביאס קורפוס לבג"ץ בשם עצורים עזתים, אך לא זכתה להיפגש עם אף לא אחד מלקוחותיה. כולם שוחררו בטרם הדיון והעתירות נמחקו בעקבות השחרור.
עיון בעשרות פסקי דין והחלטות של בג"ץ מלמד שזהו הדפוס שהמדינה נקטה בו כדי למנוע דיון בבג"ץ בשאלת ההצדקה למדיניות המעצרים בעזה. הצבא עצר לתקופות שונות אלפי פלסטינים, שרבים מהם כלל לא נחשדו בפעילות חבלנית. במרבית המקרים הללו לא הוגשה כל עתירה לבג"ץ בשם העצור. אך במקרים המעטים, שבהם ארגוני זכויות אדם פנו בעתירות הביאס קורפוס בשם העצורים, דחה בג"ץ את העתירות לדיון בכמה שבועות. עצורים אלה שוחררו לעזה לפני הדיון, ובג"ץ מחק את העתירות מאחר שהן "התייתרו". כך נמנעה כל בחינה אם המעצר היה מוצדק.
בית המשפט מתחמק מדיון בחוקיות מעצרם. אסירים פלסטינים בכלא קציעות, 26 בפברואר 2025 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)
עתירות ציבוריות, שהגישו ארגוני זכויות אדם בסוגיה הכוללת של מדיניות המעצרים, ולא בשם עצור זה או אחר, גם הן לא זכו לבחינה במהלך המלחמה. בג"ץ דחה את מועד הדיון בהן פעם אחר פעם לבקשת פרקליטות המדינה. מהלך זה אפשר לכוחות הביטחון לעצור אלפי פלסטינים, מבלי שחוקיות מדיניות המעצרים נבחנה בבג"ץ.
בעתירות התנועה לאיכות השלטון בנושאים כמו מינוי נשיא לבית המשפט עליון, או בעתירת אוהדי הפועל תל אביב בנוגע לחולצות שילבשו במשחקי הכדורגל של קבוצתם, דן בג"ץ בדחיפות, והחלטות עם פסקי דין מלומדים פורסמו תוך ימים ספורים. אך כשמדובר במעצר עזתים, הדיונים פחות דחופים. אחרי הכל, מדובר בסך הכול בערבים בשר ודם ולא במושג מופשט, נקי ויפה כמו "דמוקרטיה", "חופש הביטוי" או "שלטון החוק".
לא תמיד עתירות הביאס קורפוס הסתיימו מבלי שבג"ץ בירר היכן הגוף. איהאב דיאב נעלם מהרצועה בחודש דצמבר 2023. בחודש ספטמבר 2024, השיב הצבא למשפחה, ש"מבדיקה שנערכה נמצא כי אין בידינו אינדיקציה למעצרו או החזקתו של האדם מושא הבקשה". לאחר שהמשפחה ערכה בירורים כושלים נוספים, הגישו אחיו ואשתו של דיאב במאי 2025 עתירה לבג"ץ.
ביולי 2025, כשנה וחצי אחרי היעלמותו, מסרה פרקליטות המדינה שדיאב "איננו עוד בחיים וכי גופתו מוחזקת בידי צה"ל". חקירת מצ"ח לבדיקת נסיבות מותו במעצר נפתחה. בתשובה לשאלה מדוע הצבא לא מסר למשפחה במשך שנתיים תשובה לשאלה לאן נעלם יקירם, השיב הצבא ש"הוחלט לדייק את נוסח המענה […] כך שתימנע מסירת תשובות שעשויות להעביר מסר שגוי".
שופטי בג"ץ עופר גרוסקופף, אלכס שטיין וח'אלד כבוב דחו את העתירה "משהיא מיצתה את עצמה", שהרי עתירת הביאס קורפוס משמעה שיש להביא את הגוף לבית המשפט, והנה הגופה אותרה. יוצרי צו הביאס קורפוס באנגליה התכוונו שאדם חי יובא בפני שופט לבחינת חוקיות כליאתו, אך שופטי בג"ץ תמיד התגאו שהם פיתחו את המשפט המנהלי הרבה מעבר למה שכיוונו יוצריו באנגליה.
שופטי העליון לדורותיהם מציבים עתירות דוגמת מינוי נשיא לבית המשפט עליון במרכז הוויכוח להצלת ה"דמוקרטיה" ו"שלטון החוק", ותוקעים בכל השופרות שהדמוקרטיה ושלטון החוק בסכנה. אך מהו שלטון החוק, אם לעתירות הביאס קורפוס אין משמעות?
ד"ר אור בסוק הוא חבר סגל בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת נוטינגהאם
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
