ברגע הגורלי הזה, איחוד פוליטי אינו מותרות. הוא תנאי להישרדות
על רקע רצח העם בעזה וזחילת הכיבוש לתוך הקו הירוק, חשיבות חזרתה הרשימה המשותפת גדולה בהרבה מתוכנית פוליטית משותפת או ממספר המנדטים. זו הזדמנות עבור פעילי המפלגות לעבוד ביחד ולהכין את הקרקע למאבקים עתידיים
הפעם לא מדובר בעוד דיון פוליטי רגיל. חברי הרשימה המשותפת בכנסת ב-2019 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)
אם נרצה ואם לא – הספירה לאחור כבר החלה. הבחירות מתקרבות, והרחוב הערבי מוצא את עצמו שוב מול אותה שאלה בוערת: האם הרשימות הערביות יתאחדו, או שירוצו מפוצלות ויאבדו את שארית כוחן? הפעם, השאלה הזו אינה עוד דיון פוליטי רגיל; היא נוגעת להישרדותנו הפוליטית והחברתית בשעה שבה הממשלה הקיצונית ביותר בתולדות המדינה מממשת שלב אחר שלב את הצהרותיה – בעזה, בגדה ובתוך הקו הירוק.
>> הסיכוי לחזרת המשותפת מפיח חיים חדשים ברחוב הערבי
עם התקרבות מועד הבחירות והלחץ הציבורי הגובר למען איחוד הרשימות הערביות והחזרת הרשימה המשותפת, נפגשו לפני כשבוע ימים ראשי המפלגות הערביות לדיון על ריצה משותפת. לראשונה מזה תקופה, ניכר שוב שיח פוליטי ער ברשתות החברתיות הערביות סביב הנושא. כצפוי, היו תומכים ומתנגדים, במיוחד לאור המחלוקות שהחלו מאז הפר מנסור עבאס את הקונצנזוס הערבי בנושא ההצטרפות לקואליציה. עם זאת, עצם התעוררות השיח הפוליטי ממחישה את הכוח הטמון בחזרת הרשימה המשותפת – כוח שמחזיר את הרלוונטיות של המפלגות הערביות הן ברחוב הערבי, הן בזירה היהודית, עד כדי כך שהשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מיהר לצייץ ולהסית נגדן.
אף שמדובר בפגישה ראשונה ודבר עוד לא הוכרע, הנחת היסוד היא הצורך בהסכמה על פרויקט פוליטי משותף לקראת הריצה. אני מבקש לחלוק על הגישה הזו: ברגע ההיסטורי שבו אנו מצויים אין טעם לדון על פרויקט משותף, אלא על התנגדות משותפת. מה גם שבנקודת זמן זו, עיקר הוויכוח סביב שאלת ההצטרפות לקואליציה ממילא חסר כל טעם, שהרי אין שום מפלגה ציונית שיכולה להרשות לעצמה להכניס מפלגה ערבית לקואליציה ולהכריע את הוויכוח בתוך החברה הישראלית בעזרת מפלגה ערבית, לא כל שכן מפלגה אסלאמית.
החלטות הקבינט מאז תחילת המלחמה, וביתר שאת בחצי השנה האחרונה, מאז הפרה ישראל את הסכם הפסקת האש, מצביעות על שינוי אסטרטגי מהותי בקבלת ההחלטות בכל החזיתות. ישראל, לאחר הריסת עזה עד היסוד, רצח העם וההרעבה ההמונית, מאותתת על חוסר כוונה להגיע לעסקה לשחרור חטופים, תוך יצירת קרע חברתי עמוק בתוך החברה היהודית. נראה כי הפעם, ממשלת נתניהו מממשת את הצהרותיה: גירוש הפלסטינים מעזה; כיבוש והשתלטות על מרבית הרצועה עד למציאת מדינות שיקלטו את הפליטים; סיפוח שטחים נרחבים בגדה המערבית; גירוש קהילות וכפרים שלמים מאזור C והקרסת הרשות הפלסטינית.
במקביל, מאז תחילת רצח העם אנו עדים לשורת הצעות חוק שמטרתן פגיעה במעמד האזרחי של הפלסטינים אזרחי ישראל, במעין זחילה של הכיבוש לתוך הקו הירוק. מעצרים מנהליים, הריסות בתים, תקיפות פיזיות של מנהיגים ערבים ורדיפת רופאים, עורכי דין, נהגי אוטובוסים וסטודנטים – הפכו לשגרה.
לכך מצטרפת ההבנה שהקהילה הבינלאומית היא אשליה. אף שעשרות מיליונים ברחבי העולם יצאו להפגנות נגד רצח העם ונוכח התמונות הקשות של ילדים מורעבים במחנות פליטים מופגזים, לא ננקט צעד משמעותי שיבלום את ישראל. מדינות ערביות ומערביות ממשיכות לנהל עימה עסקים, והיעדר המעש נמשך.
לא ננקט צעד משמעותי שיבלום את ישראל. ילדים ממתינים לחלוקת מזון בח'אן יונס, ב-26 בדצמבר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)
מהמציאות הזו עלינו להסיק שישראל היא מדינה שהחוק הבינלאומי אינו חל עליה, הלכה למעשה. פרט לארה"ב, אין מדינה אחרת בעולם שהיתה זוכה לחסינות דומה כדי לבצע את אשר עשתה ישראל, כמעט ללא סנקציות.
על כן, במצב הנוכחי אין למפלגות הערביות את הפריבילגיה להישאר מפוצלות בשל אי-הסכמה על פרויקטים פוליטיים. אין כל ערובה שהבחירות הקרובות יתנהלו כפי שהתנהלו בעבר; ממשלת הימין, מתוך מטרה להקטין את שיעור ההצבעה הערבי, תפעל ככל יכולתה להקשות על הערבים להגיע לקלפי. נוסף על כך, לאור השינויים במערכת המשפט, במקרה של פסילת רשימה או מועמד, בית המשפט שלאחר 7 באוקטובר לא ימהר להתערב, כדי לשמר את האיזונים עם הממשלה ולרצות את דעת הקהל הישראלית.
אנו לבד במערכה. ומשום שאנו לבד, חובה עלינו להתאחד – לא כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות הישראליים, אלא כדי לעצור את האסון המתקרב. כעת עלינו לחזק את המרקם החברתי בתוך קהילותינו, כדי שבעתיד נוכל להתמודד יחד מול האתגרים הבאים.
בנקודת זמן זו, הכוח החברתי והפוליטי הטמון בהחזרת הרשימה המשותפת הרבה יותר גדול ומשמעותי מהייצוג בכנסת. זו הזדמנות היסטורית עבור פעילי המפלגות ברמה הקהילתית לעבוד ביחד ולהכין את הקרקע הארגונית והחברתית למאבקים עתידיים. הבחירות מטבען מקבצות פעילים יחדיו; כעת הן יוכלו להביא פעילים מכל הקשת הרעיונית הערבית לעבוד זה עם זה.
ייתכן בהחלט שבעתיד נחזור לא להסכים, וייתכן גם שלא נצטרך עוד את המשותפת ונרשה לעצמנו לתמוך בריצה עצמאית של כל מפלגה. אך ההיסטוריה לא תזכור את הוויכוחים על מספר המנדטים או על סדר השמות ברשימה. היא תזכור אם עמדנו יחד ברגע שבו הסכנה היתה מוחשית ומיידית – או אם התפצלנו ונעלמנו מן המפה. השעה היא שעת חירום. האיחוד אינו מותרות פוליטיות – הוא תנאי להישרדות.
עבד אבו שחאדה הוא פעיל פוליטי מיפו. כיהן כחבר מועצה בעיריית תל אביב-יפו כנציג הקהילה הפלסטינית בין השנים 2018-2024. כיום מארח את הפודקאסט אל-מידאן באתר ערב48
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
