בורות, יוהרה וגסות רוח: טראמפ ממליץ לא לקחת פרצטמול בהריון

תהליך הרסני. נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, מוסר הודעה בנוגע לאוטיזם ופרצטמול בבית הלבן, ב-22 בספטמבר 2025 (צילום: ג'וייס נ' בוגהוסיאן / הבית הלבן)

מאז שהמהפכה המדעית חדרה לפרקטיקה הרפואית, ניתן להצביע על הישגים מרשימים אשר הורידו את התחלואה והתמותה ממחלות זיהומיות, מחלות לב וסרטן; והביאו לשיפור ניכר באיכות חייהם של חולים במחלות כרוניות כמו אסתמה וסוכרת.

למרות הביקורת הנמתחת לאחרונה על המדענים, שנוגעת בין השאר לתחרות בלתי מרוסנת וחוסר יושרה ושיש בה ממש, אין ספק כי על התיקון הנדרש להיות כירורגי ולהתבצע באופן שלא יפגע במפעל המדעי כולו. אך ממשל הנשיא דונלד טראמפ החליט להרוס את כל המפעל המדעי עד היסוד, ולא להותיר ממנו שריד. פרשת הפרצטמול בהיריון היא דוגמה בולטת אחרונה לתהליך הרסני זה.

לפני כשבוע פרסמה דוברת הבית הלבן את ההודעה הבאה: "ממשל טראמפ אינו מאמין שנטילת תרופות רבות היא תמיד התשובה לשיפור מצב הבריאות. הולכות ונערמות ראיות המצביעות על קשר בין צריכת פרצטמול (שם מסחרי בישראל אקמול ודקסמול ובארה"ב טיילנול; ב"מ) בעת ההיריון לבין אוטיזם – ומשום כך הממשל באומץ רב מפרסם הנחיה בריאותית חדשה (שמשנה את ההמלצות לנשים בהיריון; ב"מ)". ובלשונו העילגת של טראמפ בתשובות לעיתונאים: "אל תקחו טיילנול. אל תקחו את זה למען השם. תלחמו עד חורמה ואל תקחו את התרופה".

האמת העובדתית: במחקר שהתפרסם ב-JAMA ב-2024, נכללו 2.5 מיליון ילדים שנולדו בשבדיה בין 1995 ל-2019. המעקב אחריהם נמשך עד 2021. נתונים על צריכת תרופות על ידי האם בהיריון, אבחנת אוטיזם אצל הילדים ושורה ארוכה של משתנים שעשויים להשפיע על התפתחות אוטיזם נלקחו ממסדי נתונים לאומיים הנאספים בקביעות בשבדיה על ידי גופים שונים. באנליזה שמטרתה לאתר קשר בין נטילת פרצטמול בהיריון לבין לידת ילדים אוטיסטים, תוך נטרול שאר המשתנים העלולים להשפיע על לידת ילד אוטיסט, נמצא שיחס הסיכון (Hazard Ratio) לאוטיזם בין נשים בהיריון שנטלו פרצטמול לבין אלה שלא נטלו פרצטמול הוא 1.05.

ובתרגום לפרקטיקה: הסיכון של ילדים בני 10 שאימותיהם נטלו פרצטמול בהיריון לפתח אוטיזם גבוה ב-0.09% מילדים שאימותיהם לא נטלו פרצטמול.

כדי לנטרל מערפלים (משתנים המשפיעים על התוצאה) שאינם נכללים בנתונים הקיימים במסדי הנתונים שהיו הבסיס למחקר כמו גנטיקה וסביבה, עשו עיבוד נפרד ל-1,773,747 אחים שיש להם הורים ביולוגיים זהים. בעיבוד זה לא נמצא כל הבדל ברמת הסיכון לפתח אוטיזם בין אלה שאימותיהם קיבלו פרצטמול בהיריון לאלה שלא.

תוצאות המחקר הזה דומות למרבית המחקרים שנעשו באירופה, ללא השוואות בין אחים, שהראו על עלייה קטנה מאד בסיכון לאוטיזם בילדים שאימותיהן נטלו פרצטמול בעת ההיריון. אך גם במחקר תצפיתי זה, שמצטיין בגודל המדגם ובאנליזה הסטטיסטית המדוקדקת, יש גורמים לא מעטים שעלולים להטות את התוצאה. לדוגמה: לחוקרים לא היה מידע מהימן על כמות הפרצטמול שלקחה האם, משך הזמן ועיתוי נטילת התרופה ביחס לגיל העובר. וחמור מכך, במחקר לא נכלל דיווח מהימן על פרצטמול שהאם קנתה בבית המרקחת ללא מרשם רופא כדי להקל על כאבים שלא דרשו השגחה רפואית. לפיכך, ההבדל הקטן בין ילדים לאימהות שנטלו פרצטמול ובין ילדים לאימהות שלא נטלו אינו משקף עלייה משמעותית בסיכון.

קריאה נשיאותית לנשים בהיריון להימנע מטיפול בטוח ויעיל להקלת כאבים והורדת חום במהלך ההיריון, מעמידה נשים הנמנות על עדת מאמיניו (והן לא מעטות) בפני דילמה בלתי אפשרית. בהיעדר חלופה סבירה לפרצטמול לטיפול בכאבים ובעליית חום, האישה צריכה לבחור בין סבל וירידה באיכות חיים לבין פגיעה קשה בעובר. וכל זאת כאשר בפועל, הבחירה הזאת מבוססת על בדיה.

נכנס ברגל גסה לתחום השיפוט של החוקרים והרופאים

בהודעת דוברת הבית הלבן נכתב כי הנשיא טראמפ והצוות שלו משתמשים ב"תקן הזהב של המדע" כדי לעמוד בהבטחתו להתייחס ל"שיעורי האוטיזם הגואים". תקן הזהב להערכת היעילות והבטיחות של הטיפול הרפואי הוא המחקר הקליני המבוקר. על פי שיטה זו, החוקר מקצה את הנבדקים לקבוצת ניסוי המקבלת את הטיפול העומד למבחן, ולקבוצת ביקורת המקבלת פלצבו או טיפול סטנדרטי. לא החוקרים ולא המשתתפים יודעים מי מקבל את הטיפול הניסיוני. הקפדה על אמצעים אלה – הקצאה אקראית וסמיות כפולה – מצמצמים במידה ניכרת את ההטיות העלולות להביא לתוצאה שגויה.

אך יש שאלות רפואיות חשובות שלגביהן לא ניתן ליישם את שיטת המחקר הקליני המבוקר, בשל מגבלות אתיות. ביניהן נמצאת השפעת תרופה הנלקחת בהיריון על מומים בעובר, או חשיפת אוכלוסייה בריאה לחומר החשוד כמסרטן. החלופה הלא אידיאלית למחקר הקליני המבוקר הוא מחקר תצפיתי (כפי שנעשה במקרה של הקשר בין אוטיזם ופרצטמול), אשר בו החוקר אוסף מידע רב ככל האפשר על אוכלוסיית המחקר, בדרך כלל ממסדי נתונים קיימים. על סמך נתונים אלה, עורכים החוקרים עיבודים סטטיסטיים במטרה למצא קשר בין המשתנים הרלוונטיים (למשל, שימוש בתרופה ואוטיזם). מטבע הדברים, מרבית מסדי הנתונים אינם מכילים את כל המידע הנדרש ובחלק מהמקרים המידע אינו מדויק, ולפיכך הטיית התוצאה היא בלתי נמנעת.

בשל מגבלותיהם של מחקרים אלה, נהוג להתייחס לתוצאותיהן בזהירות יתרה. כאשר הקשר בין החשיפה לתרופה או לחומרים אחרים ולמחלה הוא נמוך (יחס סיכון פחות מ-2), קיים סיכוי סביר שיחס הסיכון אינו משקף סיכון ממשי. מאידך, כאשר נמצא קשר חזק מאד בין המשתנים הרלוונטיים (יחס סיכון מעל 10), מתייחסים אל התוצאה כאמת מדעית לכל דבר.

הניסיון מלמד כי במקרים של יחס סיכון גבוה, אין ביכולתן של מגבלות מסדי הנתונים להטות את התוצאה עד כדי ביטול הקשר או הפיכתו ללא משמעותי. לפיכך, במקרים שבהם קיים קשר חזק בין חשיפה לגורמים מסוימים למחלות קשות, מתחייב שינוי מדיניות קלינית וציבורית. שינוי זה נעשה בהסכמה ולעיתים ביוזמת פוליטיקאים, אך הוא זוכה לאמון הציבור בשל הגושפנקה של המדענים. להלן כמה דוגמאות: הקשר בין עישון לסרטן הריאות, הקשר בין אזבסט למזותליומה (סרטן אלים במיוחד בקרומים העוטפים את הריאות, הלב והמעיים); הקשר בין וירוס הפפילומה (HPV) לסרטן צוואר הרחם.

לניסיון העיקש של ממשל טראמפ לגרום לנזק חמור, יש שיאמרו בלתי הפיך, למפעל המדעי – שהחל עוד בתקופת כהונתו הראשונה (בימים הקשים של מגיפת הקורונה) והמשיך ביתר שאת בכהונה הנוכחית – שתי זרועות: האחת, קיצוץ מסיבי בתקציבים שנועדו למחקר; והשנייה, טשטוש הגבולות בין תפקיד החוקרים, הרופאים והפוליטיקאים.

במקרה של הפרצטמול בהיריון ואוטיזם נכנס טראמפ ברגל גסה לתחום השיפוט של החוקרים והרופאים, ופנה לציבור באופן ישיר בניסיון להשפיע על התנהגותו, כאשר הוא טובל בבורות, יוהרה וגסות רוח, המאפיינת את גישתו הכוחנית והכאוטית בכל תחומי החיים. המסר הקצר והחד משמעי שמשדר טראמפ, "אל תקחו את התרופה למען השם", זכה לתהודה בכל אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות. לעומתו, קולם של אנשי המדע והרופאים המנסים לחשוף את הציבור לאמת המדעית, שמטבע הדברים היא מורכבת יותר ואינה חד-משמעית, זוכה לתשומת לב מעטה – ואין בכוחו לנטרל את השפעתם המזיקה של הרודן החדש שהשתלט על ארה"ב ועושי דברו.

בנימין מוזס הוא רופא פנימי המטפל בחולים מורכבים ואפידמיולוג קליני החוקר את יחסי הגומלין בין המחקר המדעי והקליני ובין רופאים ופוליטיקאים. מחבר הספר "להיות רופא בעידן הבערות מרצון" (הוצאת מאגנס, 2017)