אלפי עקורים ללא בית בעיר קורסת
יותר משנה וחצי אחרי שהצבא אילץ אותם לעזוב את בתיהם במחנות הפליטים בטולכרם, אלפי פלסטינים גרים בצריפים מאולתרים, וכלכלת העיר ספגה מכה קשה. אף שאמנת ז'נבה מחייבת את חזרת העקורים לבתיהם, לישראל אין שום כוונה לעשות זאת
לא יכולים לחזור לחיים רגילים. אחמד ג'מאל ע'אנם, עקור ממחנה פליטים טולכרם, בצריף מאולתר שהקים בשטח חקלאי, אוקטובר 2026 (צילום: והאג' בני מופלה)
מבנים מאולתרים, עשויים מלוחות פח גליים, יריעות פלסטיק וקרשים, מתפרסים לאורך הדרך העוברת בשטח חקלאי צר ממזרח לטולכרם. משפחות שנעקרו ממחנות הפליטים טולכרם ונור שמס בינואר 2025 מבשלות את האוכל שלהן על מדורות וישנות תחת כיפת השמיים, גם בגשם. מנהיגים מקומיים, פרשנים וארגוני זכויות אדם אומרים שמה שמתרחש בטולכרם אינו תוצאה של צעדים צבאיים שנועדו להילחם בטרור, אלא חלק מאסטרטגיה מכוונת של "הינדוס המרחב", עקירה כפויה ושיטתית וחנק כלכלי מאורגן.
>> ישראל הורסת את מחנות הפליטים בגדה המערבית. יומן מצולם
יותר מ-33 אלף פליטים פלסטינים נעקרו ממחנות בצפון הגדה המערבית, ובהם מחנות טולכרם ונור שמס, בעקבות פעולות הצבא הישראלי במסגרת מבצע "חומת ברזל", שקדם לו מבצע אכיפה של הרשות הפלסטינית. הצבא מסרב לקבוע מועד לחזרתם לבתיהם. "אנשים שנעקרו בכפייה צריכים לחזור, זה מעוגן בסעיף 49 באמנת ז'נבה הרביעית", אומרת עו"ד רעות שאער מהאגודה לזכויות האזרח, שהגישה עתירה בדרישה לאפשר לעקורים לחזור. לפי האמנה, אפשר להרחיק אנשים מבתיהם בשל "כורח צבאי", אבל ברגע שהכורח הוסר, מסבירה שאער, צריך לאפשר להם לחזור. המבצע הצבאי בטולכרם הסתיים לפני חודשים רבים.
לפי נתונים שפרסם משרד הנציב העליון לזכויות אדם של האו"ם (OHCHR), פעולות הצבא הישראלי הביאו להרס או לפגיעה קשה ב-48% מהמבנים במחנה נור שמס וב-36% מהמבנים במחנה טולכרם. שלטונות הצבא הוציאו צווי הריסה ל-514 מבנים במחנות טולכרם, נור שמס וג'נין בצפון הגדה, שבהם כ-1,500 יחידות דיור. לפי מחקר מקיף שערך ארגון אל-מרסד בספטמבר, במחוז טולכרם חיות 5,295 משפחות המונות כ-21,180 נפשות, מתוך 33 אלף הפלסטינים שנעקרו מהמחנות בצפון הגדה. בדוח נכתב שההריסה הנרחבת הזו של מבנים במחנות היא הפרה בוטה של החוק הבינלאומי, ענישה קולקטיבית ועקירה כפויה.
הפעילות הצבאית במחנות נור שמס וטולכרם שינתה באופן בלתי הפיך את רקמת החיים האורבנית שיצרו הפליטים מאז הגיעם בעקבות הנכבה ב-1948. בולדוזרים משוריינים שיטחו מבני מגורים בני כמה קומות והרחיבו סמטאות צרות למסדרונות ברוחב 23 מטר לשימוש הצבא. חסן ע'אנם, שהתגורר במחנה טולכרם, סיפר ל"שיחה מקומית" כי הבולדוזרים הרסו את ביתו בן שתי הקומות, ששימש למגורים ולאחסון מסחרי, כדי לפלס דרך רחבה בשכונה שלו. לדבריו, ההריסה נעשתה ללא התראה מוקדמת או פיצוי והותירה את משפחתו ללא קורת גג.
במחנה נור שמס הפכו כוחות הצבא את רובעי המגורים שפונו למתחם אימונים. מאמון אבו אל-היג'א, לשעבר תושב המקום ואחראי הביטחון בקמפוס של אוניברסיטת כדורי בטולכרם, גורש מביתו כבר ב-27 באוקטובר 2023, שבוע לאחר שבנו וַעְדי בן ה-15, דודו ו-11 פלסטינים נוספים נהרגו בהתקפה ישראלית על המחנה.
ישראל טוענת שהתושבים עזבו מרצונם. חיילים ישראלים מגרשים פלסטינים בדרך עפר שחוצה את מחנה הפליטים נור שמס, ב-10 בפברואר 2025 (צילום: והאג' בני מפלח)
אבו אל-היג'א מספר שמדי יום, החל משעות הבוקר המוקדמות, הוא שומע קולות ירי מאזור השכונה שבה התגורר במחנה, שכן חיילים מתאמנים שם בין בתי המגורים הריקים. הוא מאמין שהעקירה מהבית וההתקפות המתמשכות על טולכרם היו מהסיבות לשבץ שהביא למות אמו. כיום הוא מתגורר בכפר איכתאבא ממזרח לטולכרם.
את ההרס של מחנות הפליטים בטולכרם קשה להבין במנותק מפעילות הרשות הפלסטינית באזור. בדצמבר 2024 פתחו כוחות הביטחון הפלסטיניים במבצע "מגיני המולדת" בניסיון לדכא קבוצות חמושות מקומיות. במהלכו הטילו סגר על מחנות ג'נין, נור שמס וטולכרם, הקימו מחסומים והגבילו כניסה של כלי תקשורת. מהלך השיטור הפנימי הזה עורר מתח רב וטינה נרחבת בקרב תושבי המחנות, שראו בו פגיעה ביכולתם להגן על עצמם, בעוד הרשות אינה מצליחה להגן עליהם מפני פשיטות צבאיות ישראליות.
פלסטיני מהכפר ראי שליד ג'נין אמר בראיון מוקלט לפני שהוצא להורג בידי חמושים במחנות, כי המודיעין הישראלי גייס אותו ושלח אותו להסתנן לקבוצות החמושות. לפי עדותו, הוא קיבל ממפעיליו עשרות אלפי שקלים והטמין אותם במקומות מסתור, כמו כדים בשטחים חקלאיים, כדי שיגיעו לאותן קבוצות. חבריהן האמינו שהכספים הגיעו מהנהגתן בחו"ל. מאחר שהוצא להורג, לא ניתן עוד לברר עימו את פרטי עדותו, אולם דבריו משקפים את התחושה במחנות שישראל השתמשה באמצעי מודיעין מתוחכמים ובפעולות חשאיות כדי למפות את הקבוצות החמושות ולהפילן בפח.
פעילים מקומיים טוענים כי באמצעות הכספים שהעבירה לקבוצות החמושות יכלה ישראל לעקוב אחר רשתות האספקה שלהן, לזהות את הצעירים הפועלים בהן וללמוד עליהם. תושבים, סוחרים ופרשנים פוליטיים בטולכרם אומרים כי המודיעין הישראלי ביקש לטמון מלכודת: לטענתם, ישראל עודדה את הקבוצות החמושות להתרחב וכך יצרה תירוץ ביטחוני להרחבת הפעילות הצבאית, שהביאה בסופו של דבר להרס מחנות הפליטים ולהגליית תושביהם. גם אם קשה להוכיח את הטענות, הן מעידות על האווירה במחנות.
לפי הדוח של אל-מרסד, 53% מ-21,180 הפלסטינים שנאלצו לעזוב את בתיהם באזור טולכרם נעקרו ממחנה הפליטים טולכרם, 44% ממחנה נור שמס ועוד כ-2.5% ממקומות אחרים באזור. העקירה הכפויה הזו פגעה קשות במרקם החברתי. רבים מהעקורים עברו לגור בעיר טולכרם, ואחרים בכפרים איכתאבא, דנאבה, ברטעה, בלעא וא-ראס. מספרם עלה בהרבה על יכולת הקליטה של היישובים הפלסטיניים, ומאות נאלצו להקים מבני מגורים מאולתרים.
משתמשים במחנות לתרגילים צבאיים. מבט על מחנה פליטים טולכרם שפונה מתושביו, אוקטובר 2026 (צילום: והאג' בני מופלה)
אחמד מוסא ע'אנם מתאר את קשיי החיים בבקתה בעלת גג פח בשטח חקלאי ליד טולכרם. הוא איבד את כל תעודותיו, מסמכי הבעלות על הקרקע ומסמכיו הרפואיים כשביתו נשרף מירי הצבא הישראלי. בהמשך בולדוזר צבאי הרס את הבית כליל. ללא המסמכים, הוא אינו יכול לקבל שירותים מהמועצה המקומית או ממשרדי הרשות הפלסטינית. בני משפחתו ישנים על יריעות פלסטיק המפרידות בינם ובין רצפת העפר, ההופכת לבוץ בגשם, ומשתמשים במדורות לחימום ולבישול.
עקורים אחרים נאלצו למצוא מקלט באזורים הרריים שקשה להגיע אליהם. אחד מהם, שהעדיף להישאר בעילום שם, סיפר כי במשך שנה שכר דירה בטולכרם עד שכילה את חסכונותיו. לאחר מכן נאלץ לעזוב והקים מבנה בטון פשוט על קרקע בבעלות אביו באל-ג'ורה, אזור מבודד בין בלעא לכפר לאבד. המקום אינו מחובר לרשת החשמל ואין בו דרכים סלולות. המשפחה סובלת מהפסקות חשמל תכופות בשל תקלות בגנרטור ותלויה באספקת מים פרטית ויקרה.
אחמד ג'מאל ע'אנם (32), ממחנה טולכרם, עבד בשיפוצים בישראל. זמן קצר לפני 7 באוקטובר 2023 פצע אותו צלף ישראלי בידו בעת פשיטה על המחנה. הוא דימם, אך בשל המצור שהוטל אז על המחנה הגיע באיחור לבית החולים, והרופאים נאלצו לקטוע את ידו. כיום הוא מתגורר בצריף מאולתר בעל גג פח בשטח חקלאי, מאות מטרים בלבד מהמחנה. הוא רואה אותו מהצריף ולא יכול להגיע אליו. ללא בית משלו וללא הכנסה, הוא אינו מצליח לשלם חוב בסך 120 אלף שקלים לבית החולים אל-נג'אח עבור הטיפול שקיבל. קצבת הנכות שלו בוטלה לאחר שישה חודשים, ואין לו אפשרות לכלכל את משפחתו.
כלכלת טולכרם נפגעה קשות מהסגרים שהטיל הצבא ומהעקירה ההמונית. לפי ההערכות הרשמיות של לשכת המסחר, התעשייה והחקלאות בעיר, הפעילות המסחרית צנחה ב-75% בשלוש השנים האחרונות. לפי נתוני אל-מרסד, שיעור האבטלה זינק ל-37.4%, ושיעור התושבים החיים בעוני קיצוני עלה ל-16%. יותר מ-23 אלף פועלים איבדו את פרנסתם עקב ביטול אישורי העבודה שלהם בישראל אחרי 7 באוקטובר, והסגרים פגעו גם בחלק ניכר מהמסחר עם פלסטינים אזרחי ישראל.
על רקע המחסור בדירות העלו בעלי נכסים בעיר את שכר הדירה בחדות, והתשלום החודשי של העקורים זינק מ-1,100 ל-2,500 שקלים. סוהייב סלייט, שהפעיל מסעדה במחנה נור שמס וביתו שם נהרס, אומר שהוא מתקשה מאוד לעמוד בשכר הדירה הגבוה עבור דירה קטנה בטולכרם, בעודו מנסה לשקם את עסקיו.
רואה את המחנה, ולא יכול להגיע אליו. מבט מהצריף הזמני של אחד המפונים ממחנה טולכרם לעבר המקום שהתגורר בו, אוקטובר 2026 (צילום: והאג' בני מופלה)
בעל מסעדה וסוחר מטולכרם, שביקש להישאר בעילום שם מסיבות ביטחוניות, סיפר שהמחזור היומי במסעדתו צנח ב-90%, מ-3,000 ל-300 שקלים. מקורות בלשכת המסחר מדווחים על עלייה חדה במספר הצ'קים החוזרים, מה שהוביל להוצאת צווי מעצר נגד כמעט 50% מהסוחרים ובעלי העסקים בעיר, ותיקים וחדשים כאחד.
בתגובה לשיתוק הכלכלי ארגנה לשכת המסחר של טולכרם החודש את "פסטיבל הסחר הרביעי" בעיר, תחת הכותרת "בּינְעַמֶרְהָא 2" ("נבנה אותה מחדש 2"). האירוע התקיים בקמפוס אוניברסיטת כדורי. קייס עווד, נשיא הלשכה, וסלאם מרעי, חבר בה, הסבירו שהפסטיבל נועד לספק מענה חירום כלכלי. השתתפו בו עשרות סוחרים, בעלי נכסים ויצרני מזון מקומיים, והוא סיפק עבודה זמנית לצעירים שנעקרו מבתיהם, הזרים כסף לכלכלה המקומית והעניק תמיכה נפשית למשפחות שחוו טראומה. לדברי המארגנים, הפסטיבל הוכיח כי הלב הכלכלי של טולכרם ממשיך לפעום למרות הסגר הכמעט מוחלט על העיר.
כאמור, האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ בספטמבר 2025, חודשים ארוכים לאחר סיום המבצע הצבאי במחנות הפליטים בצפון הגדה, בדרישה לאפשר לתושבים לשוב לבתיהם. עו"ד שאער מספרת כי בתשובת המדינה טען הצבא כי לא הכריח את התושבים לעזוב וכי עזבו מרצונם החופשי. לדבריה, בית המשפט תהה כיצד ייתכן שעזבו מרצונם, אך הצבא אינו מאפשר להם לחזור. "אין ממש תשובה", אומרת שאער. "אנשים סיפרו לנו, הבאנו תצהירים, שחיילים נכנסו אליהם הביתה ואמרו להם שיש להם 15 דקות לעוף מכאן, שרחפנים פרסמו כרוזים ברוח הזו, זה בזמן שטנקים נכנסים למחנות".
בדיון שנערך בתחילת החודש ביקשו שופטי בג"ץ מנציגי הצבא להציג עד אמצע החודש הבא לוח זמנים להחזרת התושבים. הסיכוי לכך קלוש. בסרטון שפרסם בעת ביקור סמוך למחנות הפליטים בטולכרם אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו שהתושבים לא יורשו לחזור. "אלה לא תושבים, הם טרוריסטים", טען. גם שר הביטחון ישראל כ"ץ שלל את האפשרות ואמר שבמידת הצורך יקדם "חקיקה מיוחדת בכנסת" כדי למנוע את שיבתם. ב"מקור ראשון" פורסם שהצבא יאמר לבג"ץ כי חזרת התושבים תלויה בפעולות שהרשות הפלסטינית צריכה לעשות וכן ב"השלמת עיצוב המרחב בידי צה"ל… סלילת כבישים בהתאם לתוואי שקבע הצבא" וביטול "מאפייניו של 'מחנה הפליטים' והאתוס המזוהה עמו, ולהפוך את המרחב בפועל לשכונה עירונית רגילה".
בעיני פרשנים פוליטיים פלסטינים, הדרישה הישראלית לבטל את אופיים של מחנות הפליטים ולהפוך אותם ל"שכונות רגילות" משקפת את מטרתו האמיתית של המהלך: לפרק מרכיבים מרכזיים בתשתית המקיימת את הפליטים הפלסטינים ולדחוק את סוגיית הפליטים מסדר היום. "הרשות הפלסטינית תיחשב למתאבדת אם תסכים לתנאים האלה", אומרת שאער.
סייע בהכנת הכתבה ותרגם: מירון רפופורט
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
