"הרחבת" קלקיליה: המשטר האחד כבר כאן, ושקר הדו-קיום של המתנחלים
כותב אורח: מירון רפפורט
שתי הערות על "ההרחבה" של קלקיליה:
1. במשך שנים מזהירים אותנו שהמדינה האחת עומדת בשער, שאם לא נעשה ככה או אחרת, נגיע אליה. ובכן, סיפור קלקיליה מראה שהמדינה האחת, או לפחות המשטר האחד, כבר מזמן כאן. אם הרחבתה של קלקיליה – על אדמה פרטית של תושבים פלסטינים – נידונה בממשלת ישראל, זה סימן שבין הירדן לים יש היום ממשלה אחת ומשטר אחד. הרשות הפלסטינית היא פיקציה שהיא עצמה לא מאמינה בו. זה המצב. אפשר וצריך לתקן אותו, אבל צריך להכיר בו.
2. בשנים האחרונות הבון-טון המתנחלי הוא להגיד שאנחנו, המתנחלים, חיים עם הפלסטינים. לנו באמת אכפת מהם, בעוד לשמאל לא אכפת מהם. אני חושב שרבים מהמתנחלים אפילו מאמינים לסיפור הזה שהם סיפרו לעצמם. תקנו אותי אם אני טועה, אבל עד עכשיו לא שמעתי דמות מתנחלית בולטת שאמרה: ברור, צריך לתת לקלקיליה להתרחב על האדמות הפרטיות שלה, בלי קשר למה שאנחנו, המתנחלים, נקבל. סתם משום שמגיע להם. שלום כלכלי וכל הג'ז הזה. בינתיים שמעתי רק את מזכירת (לא בטוח בתואר) הישוב צופים שתהתה איך נותנים להרחיב "עיר מוסלמית".
מירון רפופורט הוא עיתונאי ישראלי ומראשי תנועת "שתי מדינות, מולדת אחת"
הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.
כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.
אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.
הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית
