למה אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית מתעקשת לאחד את חגה עם חגיגות הכיבוש?

כמדי שנה תציין גם השנה אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית את יום הסטודנט ביום ירושלים, כלומר היום בערב.

תכלס, מה יותר טבעי מזה שהאוניברסיטה העברית בירושלים, אחד המוסדות היותר מזוהים איתה ובעלי המוניטין, תשלב את יום חגה עם המועד האחד שנקרא ממש על שם העיר? יום חגה הוא יום חגם. הגיוני.

אז זהו, שלא. למרות ההצלחה המסחררת של מיתוג "יום ירושלים" כיום חגה של העיר, ולמרות הדה-פוליטיזציה וההלבנה שהצליחו לעשות לתאריך הזה, היום הזה הוא יום ההולדת של כיבוש העיר המזרחית. הוא יום ההולדת של הפיכת מה שהיום מהווים קרוב לארבעים אחוז מתושבי העיר, מעל שלוש מאות אלף איש, לתושבים על תנאי חסרי אזרחות בעירם, לאיום דמוגרפי. ברמה הפוליטית היום הזה מסמל את סירובה המוחלט של ישראל להכיר בזיקה ההיסטורית, הלאומית והדתית של הפלסטינים לירושלים המזרחית, ובכל תביעה שלהם עליה. למעשה, מי שאיחד את חגיגות אגודת הסטודנטים בעברית עם חגיגות יום הכיבוש היה יקיר שגב, איש ימין מובהק ולימים מחזיק תיק מזרח ירושלים בעירייה, שהיה אז יו"ר האגודה. החלטה פוליטית מודעת לעילא ולעילא.

במילים אחרות, אלפי הסטודנטים שיחגגו הערב בגן סאקר ביחד עם הדג נחש, שי צוברי, אביב גפן, דודו אהרון ועוד, יחגגו – גם אם ללא ידיעה או כוונה – בדיוק את אותו המאורע שעשרות אלפי אנשי ימין קיצוניים יחגגו בסמטאות הרובע המוסלמי בעיר העתיקה תוך קריאת "מוחמד מת". לא נעים, אבל זאת המשמעות של הבחירה הכביכול לא פוליטית דוקא בתאריך הזה. וזה באוניברסיטה שמקפידה למנוע הפגנות של סטודנטים ערבים כי היא לא רוצה להיות פוליטית חלילה.

הגיע הזמן להפריד את חגיגות הסטודנטים מהיום הבעייתי הזה. יש 364 ימים אחרים בשנה. פתחו יומן ובחרו אחד, והשתדלו שלא יפול על יום כיפור או תשעה באב אם אפשר. זה לא צריך להיות כל כך מסובך.

> הרוקדים נקמה פורענות יקצורו