newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

על חודו של קול: עוול גדול לנכים בישראל, ולחברה כולה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

היום (רביעי) נדחתה בכנסת הצעת החוק שקראה להעמיד את קצבת הנכות על סכום של שכר המינימום בישראל. 44 ח"כ הצביעו בעד, 45 ח"כ הצביעו נגד.

איך יכול להיות שהצעה זו נדחתה? כמו שאחרים וחכמים כבר אמרו, השאלה היא תמיד כזו של סדר עדיפות. קצבת נכות חודשית מלאה (75%-100% נכות) עומדת על סך 2,342 ש"ח בלבד. אנשים הסובלים מנכות קשה ואינם יכולים לעבוד לפרנסתם בהיקף דומה לזה של אדם בריא נתקלים בכל כך הרבה קשיים יום-יומיים שאדם בריא לא יכול לדמיין.

הדעת נותנת שאדם הסובל מנכות שאינה מאפשרת לו לתמוך בעצמו יקבל מן המדינה תמיכה שתאפשר לו להתמודד עם אותם הקשיים. במקום זאת, המדינה נותנת סעד שאינו מספיק אפילו לעלויות מגורים ומחייה בסיסיות.

2,342 ש"ח. איך זה יכול להיות שלא היו מספיק אנשים בכנסת כדי לתקן את העוול הזה?

זהו אינו רק עוול כלפי הנכים, אנשים הסובלים מנכות כי כך רצה גורלם, זהו עוול כלפי החברה כולה. איזו מין חברה אנו, שלא דואגת לאנשים בינינו שאינם יכולים לדאוג לעצמם, לא משום עצלותם, אלא משום שהם פשוט אינם יכולים? האם לא נותר למדינה כסף שאותו היא יכולה להקצות למטרה בסיסית זו?

היכן ההגינות? רק לפני זמן קצר נודע לנו כי שכר חברי הכנסת דווקא עלה. האם לא ניתן היה להבטיח כי גם קצבת ההכנסה של הסובלים מנכויות קשות תעלה?

הזכות לחיים בכבוד היא לא רק טובה שהמדינה "מעניקה" לאזרחיה, זוהי חובת המדינה לדאוג לקיומה.

מאבק זה למען העלאת קצבת הנכות איננו מאבק מגזרי, או קבוצתי, זהו מאבק על דמותנו כחברה. 2,342 ש"ח הוא סכום מגוחך, משפיל ושפל.

הנכים בישראל, בדרישתם להעלות את שיעור הקצבת המדינה, אינם מבקשים טובה מן החברה שבה הם חיים. הם מבקשים כבוד מינימאלי במצבם שנכפה עליהם. בהיעדר כבודם, נעדר כבוד החברה כולה.

בסיבוב הבא נקווה כי, אם לא מאף סיבה אחרת, תגבר לפחות הבושה והצדק המינימאלי ייעשה.

כותבת אורחת: רונה ברנס, מבקרת וסופרת. מתפרנסת בעיקר מתרגום ועריכה. חיה בירושלים, וכותבת באופן קבוע באתר אשפתון.

> על הצעק החוק: העלאת שכר המינימום הופכת את הנכים לעניים יותר

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf