אמיר חצרוני פוטר. איך אפשר להגיב לזה?

במהלך מפוקפק מבחינה משפטית פרופ' אמיר חצרוני פוטר אתמול (רביעי) מאוניברסיטת אריאל.

האוניברסיטה-המתנחלת פיטרה את חצרוני לטענתה בשל התבטאויות סקסיטיות שפרסם בפייסבוק, בעוד שחצרוני טוען שמתנכלים לו הן בשל פעילותו בוועד הסגל, וספציפית עכשיו בשל מאמרים שפרסם בעברית ובאנגלית שבהם מתח ביקורת על סתימת פיות באקדמיה הישראלית, שמקשות על ההתנגדות ליוזמות החרם.

התגובה המיידית, האינסקינטיבית לסיפור הזה הוא שמדובר בפיטורים פסולים, מכל הטעמים האפשריים. בין אם מדובר בהתבטאות מגעילה בפייסבוק (ולחצרוני ממש לא חסרות כאלה), בין אם מדובר בהתנכלות לוועד ובין אם מדובר בניסיון השתקה של ביקורת פנימית – אלה לא פיטורים שניתן להצדיק.

לא רק באקדמיה, בכל מקום. אין שום הצדקה לפיטורים של עובדים בשל דעותיהם הפוליטיות או התבטאויות מקוממות שלהם, כל עד שאלה לא נעשים באופן שפוגע בעבודה עצמה או בחברות ובחברים לעבודה (או בסטודנטיות וסטודנטים, במקרה הזה). גם התבטאויות פוגעניות בתוך העבודה לא צריכות להוביל מיד לפיטורים, אלא לבירור, לאזהרה, לסנקציות מתונות יותר ומדורגות. במובן הזה צריך להגיד שאין שום לגיטימציה לקריאות השונות לפטר אנשים בגלל דעותיהם, מימין או משמאל, משום תפקיד שהוא.

אבל במקרה הזה התגובה המיידית היא לא מספיקה. חצרוני עובד (עבד) באוניברסיטה שהוקמה בצו מפקד צבאי, כחלק ממשטר צבאי שמבוסס על נישול ועל ניצול של מליוני פלסטינים בשטחים הכבושים. האם אפשר בכלל לקרוא להחזרתו לעבודה של אדם במקום עבודה שעצם קיומו (בנסיבות הקיימות) אינו לגיטימי? האם אפשר לדבר על סתימת פיות ודמוקרטיה במקום שעצם קיומו מושתת על הפרדה גזענית בין יהודים וערבים, ושמכל עבר סביבו הפגנות עממיות מדוכאות באופן שיטתי וכוחני על ידי הצבא?

לא, אי אפשר. הפיטורים של אמיר חצרוני אינם ראויים, אבל מקום העבודה ממנו פוטר ראוי עוד פחות.

> גל פיטורי המלחמה: עשרות מפוטרים מסיבות גזעניות ופוליטיות בצוק איתן
> מכתב לסגר בר אילן: אתם מקשים עלי להגן עליכם מפני החרם