newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

2019: שיאנית העשור במספר ההרוגים בתאונות עבודה

המודעות הציבורית אמנם עלתה והסנקציות על קבלנים רשלנים גדלו, אבל אתרי בניה ממשיכים להיות מלכודות מוות לעובדים בישראל. למה? כי העובדים הם מהשכבות המוחלשות ביותר, ומולם פועלים אינטרסים פוליטיים וכלכליים רבי עוצמה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

מוחמד אל-נאג'ר, בן 39 מהכפר אידנה ליד חברון, נהרג בשבוע שעבר לאחר שמעלית ארעית קרסה עליו באתר בנייה באשדוד. הוא ההרוג ה-86 השנה בתאונות עבודה וה-45 בענף הבנייה. השורה התחתונה היא ש-2019 תיזכר כשנה העגומה ביותר בעשור האחרון מבחינת כמות ההרוגים בתאונות עבודה בישראל.

אמנם מדובר בנתון. בעוד נתון. במספר שקופץ על גרף שהוכן במשרד ממשלתי או על ידי פעילים שמלווים את המאבק בתאונות הבנייה. אבל גם מאחורי הנתון הזה, כמו גם בקרב אלה שקדמו לו, ניצבות משפחות שחייהן נהרסו ברגע, אלמנות וילדים יתומים. להם, סביר להניח, פחות משנה שבישראל חלה תנופת בנייה, כמו גם שלאתר המסוים הזה באשדוד הוצאו מוקדם יותר השנה צווים בגין ליקויי בטיחות. זה לא יחזיר להם את יקירם.

לא "הילדים של כולם". פועלים באתר בניה (נתי שוחט / פלאש 90)

לא "הילדים של כולם". פועלים באתר בניה (נתי שוחט / פלאש 90)

העשור האחרון, בעיקר בחציו השני, ייזכר כזה שבו נסקה המודעות לאתרי הקטל הללו שבהם קיפחו את חייהם עשרות בני אדם. בזכות קבוצה של עיתונאים ופעילים אמיצים, גם התקשורת הממסדית וגם החברה האזרחית וכפועל יוצא – גם המדינה, במידת מה, אינן מביטות הצדה. כתבות נכתבות. קמפיינים מושקים. מספר הפקחים גדל.

אז איך זה שהמציאות לא משתנה? ההסבר הפשוט הוא שמדובר בנושא שמאגד בתוכו את כל הרעות החולות של החברה הישראלית. ההרוגים מגיעים לרוב מקבוצות מוחלשות (פלסטינים, עובדים זרים), שפועלים בשוק עתיר באינטרסים ותקציבים שמקבל דחיפה מהמדינה. אז הפיקוח מעט הודק והמודעות גברה וניכר שישנה פעילות רבה יותר. אולי הנתון המזעזע מכל הוא גם זה הפשוט ביותר: אפס. אפס עברייני בנייה נכנסו לכלא בעשור האחרון בגין מחדליהם. הורשעו? כן; קיבלו קנסות וצווים זמניים? גם כן. וזהו.

אבל זה לא מסתיים כאן. אכיפה היא רק אפשרות אחת מתוך מעטפת של פתרונות שנמצאים כבר עתה על מדף הרעיונות. פתרונות שאולי לא מהווים תרופת פלא, אך אפשר שיסייעו להפחית את מניין ההרוגים המפלצתי. למשל, ביזור סמכויות הטיפול לרשויות המקומיות שכיום מעורבות בנושא באופן חלקי אם בכלל; למשל, הצבת מצלמות באתרי בנייה שיגבו את הפקחים באמצעות חדר מצב מרכזי. וזו רשימה חלקית. חלקית מאוד.

עד כמה אנחנו רחוקים מהרצוי? ובכן, יוזמה קטנה-גדולה של סטודנטית להנדסה אזרחית מהטכניון ממחישה זאת. רק בשנה החולפת יזמה הסטודנטית, רתם אלכסנדרי, תכנית ראשונה מסוגה ללימודי בטיחות באתרי בנייה. במלים אחרות, עד כה סטודנטים שהוכשרו לעסוק בתחום לא למדו באופן מקיף על תחום הבטיחות, ורק יוזמה מקומית של סטודנטית אחת הביאה לשינוי מסוים.

חיי אדם מול הכסף הגדול

קשה היה להשיג מסד נתונים מסודר של מספר ההרוגים בתאונות עבודה בעשור האחרון. מי שסייע לי הוא אביעד הומינר רוזנבלום מקרן ברל כצנלסון, שאיגד דו"חות של משרד העבודה והרווחה מהעשור האחרון. בקריאת הנתונים קשה לשים את האצבע על מגמות מובהקות. מה גם שלא הצלחתי להשיג נתון ברור שבודק את מספר ההרוגים באתרי בנייה, זירת הקטל הגדולה ביותר בתחום העבודה, ביחס לכמות הבנייה בכל זמן נתון.

הנתונים מצביעים על עלייה מ-52 הרוגים ב-2010 ל-64 הרוגים בתאונות עבודה ב-2011, ולאחריה רצף של כמה שנים שבהן המספר ניצב על מעל ל-60 הרוגים. ב-2015 נרשמה ירידה מסוימת ל-54 הרוגים, ב-2016/17 המספר נותר על מעל ל-50 הרוגים בכל אחת מהשנים וב-2018 ו-2019 שוב עלו המספרים.

לדברי ד"ר הדס תגרי, מנהלת הקבוצה למאבק בתאונות הבנייה, לפי תיעוד שנערך בקבוצה, התפלגות ההרוגים בתאונות עבודה באתרי בנייה נחלקת לכשליש אזרחים ערבים, כשליש תושבי הרשות הפלסטינית, כשישית אזרחים זרים וכשישית אזרחים יהודים.

"משבר בטיחות העובדים באתרי הבנייה", אומרת תגרי, "הוא תוצאה של כשל רב מערכתי בהבטחת בטיחותם, נוכח חולשת מעמדם של הנפגעים בתאונות עבודה באתרי הבנייה, הנמנים ברובם עם שכבות חברתיות מוחלשות שאינן מקושרות למוקדי כוח וקבלת החלטות, ולעומתם אינטרסים פוליטיים וכלכליים רבי עוצמה, לקידום תנופת הבנייה ולהורדת מחירי הדיור ולקידום האינטרסים של בעלי הון".

תגרי בכל זאת מצביעה על מספר הישגים: "מאז יצאנו למאבק למען בטיחות העובדים בנובמבר 2015 הצלחנו להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי, וגם להשיג הישגים מוחשיים וחשובים, בהם: חקיקה לסגירת אתרי בנייה בהן התרחשו תאונות קטלניות וקשות למשך יומיים לפחות, הטלת איסור על עבודתם של נערים באתרי בנייה בעקבותיו הופסקה כמעט לחלוטין היפגעותם של נערים באתרים, נקיטתן לראשונה בשנה האחרונה על ידי רשם הקבלנים במשרד השיכון של סנקציות משמעתיות כנגד חברות קבלניות רשלניות ובהן שלילת רישיונות קבלנות, הקמתו של מפלג פלס במשטרת ישראל הייעודי לחקירת תאונות עבודה, והנעתה של ההסתדרות לפני שנה לחתום על הסכם לקידום בטיחות העובדים".

רועי צ'יקי ארד: "באגפי הבטיחות בתמ"ת או במשרד העבודה לקחו את זה תמיד ברצינות. הדרג המקצועי עשה ככל יכולתו כדי להפחית את הסטטיסטיקה. הם לא אנשים רעים, פשוט יש תקציבים נמוכים ויש גישה שהכי חשוב זה לבנות מהר ולא להציק לקבלנים"

השנה האחרונה היתה אמורה להיות הרבה יותר טובה. היא החלה עם הבטחות מצד משרד העבודה והרווחה להמשיך במאבק בתאונות הבנייה ובקמפיין גדול של ההסתדרות. אלא שרק בתחילת השבוע דיווחה לי ירון ב'הארץ', כי תכנית הדגל של משרד העבודה והרווחה להטיל קנסות על קבלנים הופסקה. גם הקמפיין של ההסתדרות הסתיים ללא הצלחות ממשיות. בדיווח מצוין גם כי המדינה מתקשה לאכוף תקנה נוספת וחשובה – עמידה בסטנדרט גבוה של פיגומים באתרי בנייה, בהתאם לתקן האירופאי.

האחריות נופלת בראש ובראשונה על המדינה, אין בכלל ספק בנושא. העובדה היא שהקבלנים, לכל הפחות רובם, מתקשים לראות מעבר לחור של הגרוש ומשתדלים לחסוך היכן שאפשר. אלא שבשוליים של הסיפור, יש לציין כי גם פעילי החברה האזרחית שעושים לילות כימים למען צמצום הקטל – עדיין לא מצאו נוסחה לאחד מאבקים. כך למשל עדיין נעשים בימים אלה מאמצים לאגד קואליציה של פעילים וארגונים שעניינה מאבק בתאונות העבודה, עד כה ללא הצלחה.

יותר מודעות ציבורית, אבל גם יותר הרוגים. פעילי חד"ש מפגינים בסולדיריות עם פועלי בניין בתל אביב (צילום: סיעת חד"ש בהסתדרות)

הפיתרון עדיין רחוק

אחד העיתונאים המרכזיים שעסקו בנושא באינטנסיביות בשנים האחרונות הוא רועי צ'יקי ארד. "נתקלתי במבזקים הקצרים בוויינט על פועל שנפל למותו ואת המקום", נזכר ארד, "בלי שם האדם, לעתים בלי גיל, ורציתי לדעת במי מדובר, מי אלה האנשים האלה בלי שם, אז התחלתי לרוץ בעקבות המבזקים למקום שזה קרה. בפעם הראשונה זה היה בתחנת רכבת ביבנה. בכלל לא היה לי מושג שמדובר בתופעה בהיקף כל כך גדול".

באשר לתגובת הרשויות לפניותיו כעיתונאי, אומר ארד: "באגפי הבטיחות בתמ"ת או במשרד העבודה לקחו את זה תמיד ברצינות. הדרג המקצועי עשה ככל יכולתו כדי להפחית את הסטטיסטיקה. הם לא אנשים רעים, פשוט יש תקציבים נמוכים ויש גישה שהכי חשוב זה לבנות מהר ולא להציק לקבלנים. הקבלנים הם אלה שתורמים לחברי הכנסת בפריימריז ולא פועל הבניה מוואדי ערה או השטחים. אז אין סיבה להוסיף מפקחים ולתת להם שכר הגון כך שיהיו טובים".

אז האם אנחנו יכולים לקוות לשנה קטלנית פחות בתחום תאונות העבודה ב-2020?  ד"ר תגרי"הכוחות הפועלים בזירה זו הם אדירים, ונוכח תהליכים שליליים שהתרחשו בשנה האחרונה – קיפאון פעילות הממשלה והכנסת, נסיגתה של ההסתדרות ממחויבותה לפעול לאכיפת ההסכם בעקבות חילופי הגברי בראשה, ולחצים נגדיים גוברים מצד חברות הנדל"ן והחברות הקבלניות שנכנסו לוואקום זה – המשבר רחוק מפתרון".

ספי קרופסקי הוא עיתונאי

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (צילום: פלאש90)

הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (צילום: פלאש90)

למרות האיומים, אבו מאזן בעד מגעים עם "כוחות דמוקרטיים יהודיים"

הנשיא הפלסטיני דחה את התפטרותו של ראש הוועדה לקשר עם החברה הישראלית מוחמד אלמדני, ואמר כי פעילות הוועדה היא "פעילות לאומית בכל קנה מידה". זאת, על רקע הביקורת החריפה ואף האלימה על מפגשים עם ישראלים, בטענה כי הם מקדמים "נורמליזציה של הכיבוש"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf