שלושה שקרים ומסך עשן אחד גדול: חטיפתו של מדורו לארה"ב
הקרטל שנטען שניקולס מדורו עומד בראשו אינו קיים, ההליך המשפטי בעניינו עקום, והוא לא הודח מהשלטון. עדיין לא ברור מה באמת קורה עכשיו בוונצואלה, אבל ברור למדי שמה שמספרים לנו אינו נכון
מעולם לא זכה לתמיכה כמו קודמו הוגו צ'אבס. ניקולאס מדורו עם צעירים בוונצואלה ב-2017 (צילום: Eneas De Troya CC BY 2.0)
ימים ספורים חלפו מאז חטיפתו של נשיא ונצואלה ניקולס מדורו בידי הכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב ומאז שהובא בפני שופט בניו יורק, וכתב האישום נגדו החל להתפורר והשקרים המלווים את התהליך כולו הולכים וצפים.
משרד התובע הפדרלי הסיר מכתב החשדות את הטענה כי מדורו עמד לכאורה בראש "קרטל דה לוס סולס", מעין ארגון מסועף לסחר בסמים. למעשה, במשרד המשפטים האמריקאי הודו שאין קרטל בשם הזה, וכי אין בידיהם ראיות או אינדיקציות לכך שמדורו עמד בראש ארגון כלשהו לסחר בסמים.
>> הג'נוסייד בעזה חולל רדיקליזציה עולמית. אין ממנה דרך חזרה
צמד המילים המצלצלות "נרקו-טרוריזם" ייעלם מהדיונים המשפטיים בניו יורק, אבל ספק אם ייעלם מנאומי שר החוץ מרקו רוביו ואישים אחרים בימין הקיצוני באמריקה הלטינית, או מפיהם של אנשי תקשורת רבי-עוצמה המהדהדים ללא הפסקה את התעמולה הגסה הזאת.
מסתבר שמקור השם "קרטל דה לוס סולס" (הקרטל של השמשות, צורת הרבים של שמש; ח"ל) הוא בביטוי המתאר שחיתות לכאורה של קצינים בכוחות המזוינים בוונצואלה כבר בשנות ה-90, עוד טרם עלה לשלטון הוגו צ'אבס, קודמו של מדורו.
דרגות הקצונה הגבוהה בוונצואלה מסומנות באמצעות "שמשות" (עיקרון זהה ל"פלאפלים" של קציני צה"ל), ועיתונאים שרצו להתריע מפני סיוע של קציני צבא לסחר בסמים, בעיקר על ידי עצימת עין ממעבר סמים בגבולות, טבעו את המושג "קרטל דה לוס סולס", זאת מבלי שהיה ארגון ממשי כזה. המושג הפך לשם קוד לשחיתויות בצבא ונצואלה. בקדנציה הראשונה שלו, ממשל טראמפ החל במסע דה-לגיטימציה של הממשלה בוונצואלה, וכחלק מהקמפיין, משרד המשפטים האמריקאי האשים את מדורו כאילו הוא עומד בראש הקרטל הלא קיים הזה.
רוב כלי תקשורת ההמונים בארה"ב ובאמריקה הלטינית, הנמצאים בבעלות תאגידים פרטיים, הדהדו את ההאשמה הרעועה הזאת בלי לבדוק אותה. ניסיונותיו של נשיא קולומביה גוסטבו פטרו לפרק את הטענה המגוחכת הזו כמעט שלא זכו להתייחסות.
השקר השני הוא שההליך המשפטי המתקיים בניו יורק תקני והגון. לדעת כל המשפטנים הלא מעורבים, ההליך הזה מפר בגסות את החוק הבינלאומי. מדורו הצהיר בפני השופט שהוא שבוי מלחמה, שהוא נשיא ונצואלה ולפיכך אין סמכות לעצור אותו ולדון בענייניו בפני בית דין אמריקאי. השופט בחר בטיעון ביורוקרטי עלוב, שאין זה הזמן להשמיע טענות מסוג זה וכי כרגע נדרש ממדורו רק לומר אם הוא מודה או כופר באשמה. השופט גם קבע את הדיון הבא לחודש מרץ, מתוך מטרה שקופה לייצר עד אז עובדות פוליטיות בלתי הפיכות בוונצואלה.
לא שולט בוונצואלה. נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ (צילום: הבית הלבן)
השקר השלישי הוא האמירות של טראמפ ורוביו כאילו הם שולטים בוונצואלה. לא, ממשלת ארה"ב אינה שולטת בוונצואלה. היא רוצה לשלוט בוונצואלה וביצעה פעולה צבאית גסה כדי לשלוט בוונצואלה. אבל סגר ימי ואווירי ופעולת קומנדו הן עניין אחד, ופלישה צבאית היא עניין אחר.
עד רגע זה טראמפ לא הורה לשלוח כוחות צבאיים כדי להשתלט בפועל על ונצואלה. הוא יכול לעשות זאת, אבל המחיר יהיה גבוה: הרבה כסף, הרבה חיילים הרוגים, מלחמה שקשה לדעת מתי תסתיים, וחיכוך ישיר עם כוחות בוונצואלה. ספק רב אם חלק מבסיס תומכיו של טראמפ יצדדו במהלך מעין זה, והשיקול הזה מהותי במיוחד בשנת בחירות לקונגרס ולסנאט.
מי ששולט בוונצואלה הוא המשטר הצ'אביסטי. מדורו עומד בראשו. אז כיום הוא לא מקבל החלטות בפועל, אבל חוץ ממנו, כל המערכת השלטונית עומדת על כנה. עם חריקות ועם חרדה מובנת, אבל היא מתפקדת.
כלי התקשורת ההמוניים במה שמכונה "המערב" מדברים על "הדחת מדורו". אבל מדורו לא הודח. הוא נשבה בידי ארה"ב. בית המשפט החוקתי בוונצואלה ובעקבותיו הפרלמנט – שני הגופים האלה נמצאים בשליטה מלאה של אנשי המשטר – קבעו שנבצר זמנית ממדורו לנהל את ענייני ונצואלה.
בשונה מנבצרות קבועה, מצב של נבצרות זמנית אפשר להשביע את סגניתו של מדורו, דלסי רודריגס, לנשיאה בפועל למשך 90 יום, עם אפשרות להארכה לתקופת זמן נוספת וללא צורך בבחירות מיידיות. במילים אחרות, אנשי המשטר, השולטים בפועל בטריטוריה של ונצואלה, שומרים את הנשיאות למדורו ואינם ממהרים להדיחו. הם עושים את זה לאו דווקא מתוך נאמנות אישית – מדורו מעולם לא השיג את הכבוד וההערצה שלהם זכה צ'אבס – אלא מתוך חישוב רציונלי שעל פיו אם ידיחו את מדורו, יעניקו לגיטימציה עקיפה לפעולה האמריקאית וייגררו למאבקים פנימיים שעלולים להביא להתמוטטות המשטר.
האופוזיציה הראשית למדורו, זו המזוהה עם מנהיגת הימין מריה קורינה מצ'אדו, שרויה עדיין במעין הלם. לצד השמחה הראשונית שהביעו על המבצע לחטיפת מדורו, מתפשטות בקרבם אכזבה ודאגה רבה. ראשית, דברי הזלזול של טראמפ במצ'אדו פגעו ברבים מהם. שנית, ואולי הרבה יותר מדאיג מבחינתם, הם מבינים כי העדפתו הראשונה של טראמפ היא הסדר עם אנשי המשטר הנוכחי כדי להגיע לנפט ולרווחיו, ולא בהכרח להביא לשינוי משטרי.
בניגוד לפעמים קודמות, הימין לא מצליח לארגן הפגנות המוניות. מריה קורינה מצ'אדו, מנהיגת האופוזיציה בוונצואלה, לאחר שקיבלה פרס נובל לשלום בנורווגיה, בדצמבר 2025 (צילום: ,Franziska Schminke / DIO CC BY NC 4.0)
בשונה מאירועים כאלה ואחרים לכל אורך תקופת צ'אבס, וכן בתקופת שלטונו של מדורו, לא ראינו אנשי אופוזיציה יוצאים להפגין ברחובות. אם היתה ציפייה שפעולה אמריקאית נגד מדורו תצית התקוממות פנימית, זה לא קרה עד כה.
חלק אחר באופוזיציה, האופוזיציה השמאלית (כן, ישנם ארגוני אופוזיציה שמאליים למשטר), מוצאת את עצמה מצופפת שורות עם הממשלה נגד ההתערבות הצבאית האמריקאית. התנגדותם למדורו איננה מבטלת את גישתם האנטי-אימפריאליסטית.
כלי תקשורת באמריקה הלטינית, חלקם תאגידיים וחלקם שמאליים, העלו השערות בדבר שיתוף פעולה של גורמים במשטר בוונצואלה עם הממשל האמריקאי. זה אמור להסביר את יעילות הפעולה ללכידת מדורו ואת העובדה שטראמפ לא קורא לשינוי המשטר.
אבל נראה שמדובר במסך עשן. ככל שעוברים הימים, נראה שמקור ההשערות האלה הוא הממשל האמריקאי עצמו. בלי קשר לשאלה האם המודיעין האמריקאי אכן קיבל סיוע מבצעי מתוך ממשלת ונצואלה, סגנית הנשיא ואנשי ממשל אחרים בוונצואלה מקפידים לשדר כי הם שולטים במצב ולא יאפשרו לשום גורם חיצוני להכתיב להם מדיניות.
ניכר כי לאחר לכידת מדורו ולנוכח איומיו המפורשים של טראמפ, אנשי הממשל בוונצואלה נמנעים מהתלהמות מילולית, שכה אופיינית לתרבות הפוליטית במדינה (הרבה לפני צ'אבס, רוב המנהיגים הפוליטיים בוונצואלה – מימין, שמאל ומרכז – נטו לטון דיבור דרמטי, פומפוזי ומקצין).
האם עומדת על הפרק עסקה שבמסגרתה הממשל האמריקאי או חברות נפט אמריקאיות יקבלו גישה מועדפת לנפט של ונצואלה בתמורה להשארת המשטר הקיים? אולי כן ואולי לא. כרגע עושה רושם שמדובר בציפייה אמריקאית, שנזרקה לאוויר במטרה לגרום לחלק מהאליטה הפוליטית והצבאית הצ'אביסטית להתפתות להסכם כזה.
פרס נובל לשלום שהוענק למצ'אדו בחודש שעבר היה השקר שקדם להתערבות האמריקאית. זה היה מהלך פוליטי עקום, אם להתייחס לתפקיד שהיא מילאה במשבר הבחירות של יולי-אוגוסט 2024. כזכור, המשטר הצליח למנוע ממנה להתמודד בבחירות מול מדורו. במקומה, מטעם הימין, התמודד אדמונדו גונסאלס.
בבחירות האלה שני הצדדים שיקרו. לאחר תום ההצבעה, מתקפות האקרים שיתקו את המערכת הממוחשבת של ועדת הבחירות למשך שעות ארוכות. אנשיה של מצ'אדו ניצלו את הזמן הזה כדי לפרסם "תוצאות" ולהודיע כי גונסאלס זכה ב-67% מהקולות. מנגד, ועדת הבחירות שבשליטת המשטר הודיעה כי מדורו זכה ב-52% מהקולות.
ממשלות בדרום אמריקה אומרות שמדורו נבחר באופן לא לגיטימי, אבל מתנגדות לחטיפתו. ניקולס מדורו בביקור אצל נשיא ברזיל לואיז דה סילבה (לולה), במאי 2023 (צילום: ארמון הנשיאות בברזיל)
משקיפים בינלאומיים ונציגים של מפלגות קטנות, שהשתתפו בבחירות והיתה להם גישה לתוצאות בכמה קלפיות, הראו שהן דיווחי המשטר והן דיווחי האופוזיציה הימנית מוטעים ולא סבירים מבחינה סטטיסטית. יש נטייה לחשוב שהעולם מתחלק ל"טובים" ו"רעים". ב-2024 בוונצואלה נראה ששני הצדדים שיקרו והביאו את המדינה לסף מלחמת אזרחים.
הפוליטיקה בוונצואלה רוויה בשקרים. המשטר הנוכחי הוא מעין ברית ביורוקרטית-צבאית, שמנגנוני הרווחה הפכו במהלך השנים למצומקים יותר ויותר, ומבוסס על קליינטליזם. הרטוריקה הסוציאליסטית של המשטר לא מצליחה לכסות על הניגוד בין התעשרות חלק מאנשיו – אנשי השמאל שפעם היו חלק מהמחנה הצ'אביסטי קוראים להם בלעג "בוליוו-בורגנות" – לבין העוני הניכר שבו שרויה רוב האוכלוסייה.
הסנקציות הכלכליות שהטילה ארה"ב ממלאות תפקיד מרכזי בקשיים הכלכליים במדינה ובקשיי המשטר לחלק משאבים לשכבות אוכלוסייה רחבות, אבל תהיה זו איוולת להתעלם מאחריותו לכך שאחרי כרבע מאה של שלטון שאמור היה להביא ל"סוציאליזם", ונצואלה נשארה תלויה לחלוטין בתנודות מחירי הנפט ולא פיתחה אלטרנטיבות יצרניות מספקות. העובדה ששמונה מיליון ונצואליאנים היגרו מהמדינה, לא רק בני עשירים ומעמדות הביניים אלא גם המוני עניים, מלמדת על הכישלון הגדול של המשטר.
מצד שני, האופוזיציה הימנית צובעת עצמה כדמוקרטית ומתלוננת בצדק על הפרת זכויותיה, אבל פעם אחר פעם מתפתה למהלכים לא דמוקרטיים; החל מניסיון הפיכה נגד צ'אבס ב-2002, דרך ניסיונות הפיכה למרות הפסדיה בבחירות, ועד לניסיון האחרון ב-2024 לזייף, ממש כמו המשטר עצמו, את תוצאות הבחירות מתוך חוסר ביטחון בניצחון שכנראה היה לה ממילא.
בינתיים, כל אמריקה הלטינית דרוכה. המהלך הצבאי של טראמפ והאיומים שהוא מפזר מחייבים תגובה שתהיה מצד אחד שקולה – שכן איש אינו יכול להתעלם מיחסי הכוח הממשיים – ומצד שני תהיה תקיפה מספיק ואפקטיבית בזירה הבינלאומית. ממשלות מקסיקו, ברזיל, קולומביה, אורוגואי וצ'ילה תיאמו ביניהן תגובה יחד עם ממשלת ספרד, במטרה להביא להחלטות במוסדות הבינלאומיים נגד הפרת הדין הבינלאומי.
ממשלות השמאל במדינות האלה אומנם לא הכירו בלגיטימיות של מדורו כנשיא נבחר והאשימו אותו בזיוף הבחירות, אבל הן מכירות בכך שמדובר בשלטון הריבוני של ונצואלה. המעורבות של צ'ילה בגוש השמאל-דמוקרטי הזה היא זמנית, שכן הנשיא הנבחר, שעדיין לא מכהן, הוא איש ימין קיצוני התומך בטראמפ. למרות זאת, מדובר בגוש שפוי ובעל משקל מסוים שיפעל בזירה הבינלאומית. המשימה המיידית היא להביא את אירופה או חלק ממדינותיה לעמדה דומה, שכן טראמפ לוחץ כעת על אירופה באמצעות איומיו להשתלט על גרינלנד.
פרופ' חררדו לייבנר הוא היסטוריון של אמריקה הלטינית באוניברסיטת תל אביב
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
