רישיון לישראלים להרוג פלסטינים: המקרה של עלי חרב

בשבוע שעבר הודיעה פרקליטות מחוז מרכז על כוונתה לסגור את תיק החקירה העוסק בדקירתו למוות של עלי חרב, בן 27 מהכפר איסכאכא הסמוך להתנחלות אריאל. סגירת התיק, מבלי להגיש כתב אישום נגד המתנחל הדוקר (ששמו אסור לפרסום), היא הוכחה נוספת לכך שמערכת אכיפת החוק הישראלית מספקת חסינות והגנה מפני הדין לישראלים הפוגעים בפלסטינים, אפילו במקרים חמורים כמו נטילת חייו של אדם.

ב-21.6.22 חבורת מתנחלים סיירה באדמות הכפר איסכאכא בכוונה מוצהרת להקים במקום מאחז בלתי חוקי. בני משפחת חרב ואנשים נוספים הגיעו למקום כדי למנוע השתלטות של מתנחלים על אדמותיהם, שם נטועים עצי זית. במקום התפתח עימות מילולי, שעדי ראייה פלסטינים מספרים כי לא כלל אלימות פיזית מצדם. במהלך האירוע מתנחל דקר למוות את עלי חרב.

שעות ספורות לאחר האירוע, דווח ב-ynet שבמשטרה טוענים כי ייתכן שהדקירה היא תוצאה של סכסוך בין הפלסטינים עצמם ולא כתוצאה מהעימות עם המתנחלים. טענה שקרית זו, שהמשטרה לא התביישה לפרסם עוד לפני שחרב הובא לקבורה, היתה ככל הנראה סימן ראשון להתנהלות החקירה כולה.

בהמשך התברר כי חלק ניכר מהאנרגיה של הרשויות הישראליות הושקע בניסיון לנקות את שמו של הצבא, ולהפריך את טענת עדי הראייה הפלסטינים לפיה האירוע התרחש לנגד עיניהם של חיילים שהיו נוכחים במקום ולא עשו דבר כדי למנוע את הדקירה או לעצור את הדוקר לאחר מעשה. עדי הראייה אף סיפרו כי חרב לא מת מיד מפצעיו, וכי החיילים מנעו במשך דקות ארוכות מהמשפחה להגיש לו עזרה ולפנות אותו לבית החולים.

בימים שלאחר הדקירה כוחות הביטחון הגדילו לעשות, פלשו לבתיהם של בני משפחה ועדי ראייה נוספים מהכפר ועצרו אותם. בחקירה ניסו החוקרים לשכנע אותם לחזור בהם מהטענה שחיילים היו בשטח ושהצבא עיכב את הגשת העזרה. מיד אחר כך הם שוחררו ללא כל אישום.

בתום חודשיים של חקירה החליטה הפרקליטות לסגור את התיק בעילה "חוסר ראיות מספיקות", משום ש"לא ניתן היה לשלול את גרסתו [של החשוד] כי פעל מתוך הגנה עצמית". אולם נראה שהמתנחל הדוקר לא פעל כפי שפועל אדם סביר שמצא עצמו הורג אדם אחר באין ברירה, כמוצא אחרון בכדי להגן על חייו שלו.

המתנחל לא הסגיר עצמו למשטרה, אלא ברח מהזירה. בתמונות שצולמו ברגעים שקדמו לדקירה נראה מי שעדי הראייה הפלסטינים סיפרו שהוא הדוקר, כשעל אחת מידיו כפפת גומי. גם כאשר פורסם כי המשטרה מחפשת אחרי הדוקר ומצאה את הסכין ששימשה לדקירה, הוא המשיך בשגרת חייו. המתנחל נעצר לבסוף בחשד לרצח ולשיבוש הליכי משפט רק כאשר הגיע למחרת האירוע לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה נגד הפלסטינים. סביר להניח שבזמן הזה הספיק להתייעץ עם עורך דין ולגבש דרך פעולה.

מעבר להתנהגות מחשידה זו, למשטרה נמסרו שלל עדויות של אנשים שהיו במקום וסותרות את טענת החשוד כי נשקפה לו סכנה. תיעוד וידאו מרגעים ספורים לפני הדקירה מראה, כי בין הצדדים הוחלפו צעקות וקללות, אך לא היתה אלימות פיזית. עוד נראה מהתיעוד שבמקום נמצאו מאבטחים חמושים מההתנחלות אריאל (וכאמור, ייתכן שאף היו שם כוחות צבא).

העימות באדמות איסכאכא. צילום: משפחת חרב

אילו נשקפה סכנת חיים אמיתית לדוקר או לאחרים, סביר שהמאבטחים היו פועלים כדי להגן על האזרחים הישראלים. העובדה שבאירוע לא נפגע איש מלבד חרב מחזקת אף היא את הספק בגרסתו של הדוקר כי נאלץ להגן על עצמו ועל אחרים.

למרות כל אלה, סגרה הפרקליטות את תיק החקירה. ההחלטה הזו היא בראש ובראשונה בשורה קשה להוריו של חרב, שקיוו שמי שהרג אותו ישלם על כך מחיר. סגירת התיק גם שולחת מסר ברור למתנחלים: מי שפוגע בפלסטינים לא ייתן על כך את הדין. הפלסטינים יכולים להבין שדמם מותר.

החסינות שהמערכת מעניקה לישראלים הפוגעים בפלסטינים משתרעת הרבה מעבר למקרה הבודד: לפי נתוני יש דין, 92% מתיקי החקירה שנפתחו בין השנים 2021-2005 בגין אירועי עבריינות אידיאולוגית של ישראלים נגד פלסטינים נסגרו ללא כתב אישום. 81% מהם בנסיבות שמעידות על חקירה כושלת ורשלנית.

ברור לכל שאילו היה מצב הדברים הפוך – הדוקר פלסטיני וההרוג ישראלי – היה החשוד עצור למן הרגע הראשון (וזה אם המאבטחים לא היו יורים בו במקום), הוא היה מוגדר כמחבל וכתב אישום בגין רצח היה מוגש נגדו, מאסר ממושך היה נגזר עליו וככל הנראה הצבא היה הורס את בית הוריו. אבל הדוקר משתייך לקבוצה מיוחדת של אזרחים ישראלים בגדה המערבית, הנהנית משלל פריבילגיות וביניהן גם רישיון לפגוע ולהרוג.

זיו שטהל היא מנכ"לית ארגון יש דין, המייצג את משפחת חרב