רגב ביקשה להוריד שלטים מסיתים; זוהר חושש להיות הבא בתור

האלפים שבאו אתמול (שלישי) להפגנת התמיכה בראש הממשלה, בנימין נתניהו, בתל אביב קראו "העם רוצה צדק משפטי", והניפו שלטים נגד הפרקליטות. השלטים הרשמיים של מארגני ההפגנה היו "בן ארי למעצר" ו"שי ניצן לחקירה". בקהל הניפו מסרים מרחיקי לכת אף יותר, שעליהם נכתב "יד שמאל מנסה לנסר למדינה את הראש", והפרקליטות הוגדרה כ"סרטן".

דווקא השרה מירי רגב, שבעבר השתמשה בעצמה במונח "סרטן" ביחס למבקשי מקלט בישראל, ביקשה מהקהל להוריד שלטים מסיתים. "כל שלט שהוא לא חוקי ומנסה לגרור אותנו להסתה – תורידו אותו. אנחנו בליכוד שומרים על החוק ורוצים שהחוק ישמור עלינו. אנחנו מאמינים בשלטון החוק ורוצים שתהיה ביקורת", אמרה. הקהל לא התרשם מהדברים ולא נענה לבקשתה.

גם רגב וגם ח"כ מיקי זוהר, שני בכירי הליכוד היחידים שנאמו בעצרת, נקטו בקו עדין יחסית לעצמם, ובוודאי שיחסית לקהל. "שלטון החוק הוא לא מעל החוק", אמרה רגב. זוהר אמר כי "נתניהו נתן את כל מרצו להצלחת המדינה. ומה נתנו לו בתמורה? חקירה שקרית, מעוותת ומלוכלכת כדי להפיל ראש ממשלה. אנחנו נשתוק? אנחנו נפחד? אנחנו נהיה הבאים בתור?"

סיבוב בקהל העלה תמיכה בלתי מסויגת בנתניהו, ואנשים ביקשו לוודא שאני לא "מערוץ 12" – עוד אויב גדול מבחינתם, שחשף את חלק מהפרשות נגד נתניהו וגם לא מעט הדלפות מהחקירות. חלק מהמפגינים הפריעו ואף תקפו עיתונאים שבאו לסקר את המחאה- כמו במקרה של צוות של חדשות כאן, שמפגינים הפריעו לשידור שלו, ירקו על העיתונאים וקראו "שמאלנים תמותו".

גם עיתונאים זרים הותקפו, כמו צוות של סוכנות הידיעות הטורקית, שהמפגינים לא שמחו, בלשון המעטה, על נוכחותם בהפגנה. על הבמה, העיתונאי אלי ציפורי מערוץ 20 וגלי ישראל הקריא שמות של עיתונאים, והקהל השיב בקריאות בוז.

"שמאלנים, תמותו": צוות כאן חדשות דיווח מהפגנת התמיכה בנתניהו, ונתקל ביריקות, בקללות ובאלימות@YoavYoavkrak pic.twitter.com/VRouoZHNV7

— כאן חדשות (@kann_news) November 26, 2019

"דמוקרטיה דמה"

בעוד חברי הכנסת סיפקו נאומים סטנדרטיים ומתונים יחסית, הדוברים האחרים – ה"סלבים" של מחנה הימין – הציגו את משנתם לא רק לגבי נתניהו, אלא לגבי המדינה בכלל. בזה אחר זה עלו שמעון ריקלין, עו"ד יורם שפטל, גדי טאוב, דניאלה ויס ואחרים, והעבירו את המסר שהחקירה נגד נתניהו היא "הפיכה שלטונית", כי הפרקליטות "שמאלנית", ואחרי שהשמאל לא הצליח לנצח את נתניהו בקלפי הוא מנסה להפילו באמצעות החקירה וכך להחליף את שלטון הימין. את הערב הנחתה גלית דיסטל-אטבריאן.

ארז תדמור, לשעבר מנכ"ל אם תרצו וכיום דובר הליכוד, עלה על הבמה עם ספרו "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל" – כותרת שאולי מסכמת טוב יותר את הכיוון שבו נקטו הדוברים האלה וגם את התחושה בקהל. בדומה לתיאוריה שמושמעת מצדם של תומכי טראמפ לגבי ה"דיפ סטייט", נראה שהנואמים והקהל משוכנעים כי אף שנתניהו בשלטון כבר כמעט עשור ברצף, מישהו אחר מנהל את המדינה ולא מאפשר לימין לממש את משנתו.

"עקפו את הדמוקרטיה שלכם", אמר טאוב. "הכוח האמיתי בישראל נמצא בידי שופטים, יועצים משפטיים והפרקליטות. הוא לא שלכם. יש לנו דמוקרטיה דמה". גם שפטל הציג תזה דומה: "כל מעשה נבלה שהמשטרה עשתה זה עם ראשי הנחש: מנדלבליט ושי ניצן. הם גיבו את הכל". הקהל הגיב בבוז בכל פעם שהושמעו שמותיהם של מנדלבליט או ניצן.

"עד שאין פסק דין חלוט נתניהו צריך להישאר ראש הממשלה", אמר מפגין בשם אלי. גם הוא הציג תיאוריה דומה: "יש פה שופטים ופרקליטים שאנחנו, העם במדינה דמוקרטית, לא בחרנו בהם. אם לא בחנו בשי ניצן ומנדלבליט הם לא אמורים בכלל לקבוע". מפגינה בשם שלומית הוסיפה "הוא חף מפשע ונקי מכל רבב. חיפשו אותו כל השנים, אותו את אשתו ואת הבנים שלו, תמיד חיפשו אותו דרך האוכל והשתייה".

בתום ההפגנה צייץ יועצו של נתניהו טופז לוק כי השתתפו בה "15 אלף איש", וצירף צילום רחפן של ההפגנה. אך רבים הזכירו שלפני הבחירות האחרונות, כשהאופוזיציה הפגינה באותו מקום בדיוק (רחבת מוזיאון תל אביב), צייץ דוברו של נתניהו יונתן אוריך בצירוף תצלום אווירי כי נכנסים למקום "4,000 איש מקסימום". וכל מפגין מתחיל יודע שכאשר קובעים הפגנה ברחבת המוזיאון ולא בכיכר רבין, מראש לא מכוונים להגעה של עשרות אלפים, וכך גם מוודאים שלא יהיו צילומים של כיכר חצי ריקה – פשוט כי במקום לא ניתן לצלם מלמעלה, בניגוד לכיכר רבין שבה העיתונאים מתמקמים על גג עיריית תל אביב.

למרות ההסתה וההתקפה על עיתונאים, בסופו של דבר היה מדובר בעצרת מנומנמת למדי. אף שהאירוע קודם ויוחצן רבות, השתתפו בו רק כמה אלפים בודדים ונוכחותם של חברי הכנסת היתה דלילה. נתניהו עצמו לא הגיע, ואף לא טרח לשלוח מסר מצולם בווידאו. עם זאת, אפשר להניח שהתיאוריות על "הפיכה שלטונית" ותחושת הרדיפה לא ייעלמו מהעולם גם אחרי שנתניהו יוחלף.

דבר מעניין שקרה הוא שלאורך כל העצרת לא הוזכרו בנאומים, בשיחות עם הקהל או בשלטים, פלסטינים, אזרחי מדינת ישראל הערבים או הרשימה המשותפת – שבימים רגילים מוזכרים על ידי כל דובר מהימין. כנראה שלערב אחד, אפילו בימין שכחו את "הערבים הנוהרים" כדי לפנות מקום לאויבים החדשים-ישנים: היועץ המשפטי, הפרקליטות והתקשורת.