על פוליגמיה, שליטה והפקרה ממסדית
מאחורי סיפורי האלימות והניצול של נשים מהשטחים הנישאות לאזרחים ישראלים בנישואי פוליגמיה כפויים עומדת מדיניות מכוונת של אפליה. המדינה נמנעת מיישום פתרונות רווחה וחינוך ומתמקדת באכיפה סלקטיבית למטרות פוליטיות
החוק האוסר על פוליגמיה תקף, אך אינו נאכף באופן אפקטיבי. נשים בדואיות בנגב (צילום אילוסטרציה: פלאש90)
כתבתה של עדן סולומון בעיתון "הארץ" ("הביאו אותן מהגדה לצורך חתונה, הן חיות כאן בלי מעמד תוך ניצול ואלימות") מתארת מציאות קשה: ניצול תושבות השטחים הכבושים הנישאות לערבים בעלי אזרחות ישראלית, חלקם מהנגב.
נשים אלו חיות בקשרים פוליגמיים, ללא מעמד אזרחי. לא אחת הן "נמכרות" לנישואין בכפייה עם גבר מבוגר, ונתונות לתלות, לשליטה ולאלימות פיזית ומינית. לעיתים הן מוחזקות בבתיהן תחת איום שינותקו מילדיהן, ונמנעות מלפנות לרשויות החוק מחשש שיגורשו מישראל. הן אינן רשאיות לעבוד, אינן זכאיות לשירותי בריאות, ובעיקר, אינן יכולות לפנות לשירותים המטפלים באלימות במשפחה.
מצבן העגום מעורר חמלה: הלב יוצא אל אנתסאר, שהגבר שאליו נישאה בכפייה הכה, השפיל ואף אנס אותה, שעה שמשפחתה מתנכרת לה והיא כלואה בביתה. אולם התמונה ששורטטה בכתבה אינה דוחפת לפעולה, משום שאינה מעמיקה די הצורך בהקשר הפוליטי, שמשמעו כי האחריות לתופעה מוטלת על רשויות המדינה.
החוק האוסר על פוליגמיה תקף, אך אינו נאכף באופן אפקטיבי, חרף מחאות רבות. הסיבה לכך ברורה: גורלן של הנשים הבדואיות אינו מעניין את המדינה. כפי שמעולם לא דאגה להן לשירותי חינוך שוויוניים ולתעסוקה הולמת, כך אינה דואגת למעמדן. אילו נאכף, התופעה המתוארת היתה מצטמצמת או נעלמת.
דו"ח הצוות למאבק בפוליגמיה בראשות מי שהיתה מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור פורסם בשנת 2018. הדו"ח כלל כ-30 המלצות להתמודדות עם פוליגמיה בכלים של חינוך ורווחה. הוצע לקדם תוכניות לפיתוח עצמאות כלכלית ויכולת ניהול פיננסי לנשים; תוכניות להעצמה אישית ולחיזוק התא המשפחתי; וכמובן, תגבור האמצעים למאבק באלימות במשפחה. עוד הומלץ לתגבר את הנגשת שירותי הרווחה, להפיץ ידע ביחס לזכויות הרפואיות והסוציאליות ולחזק את שירותי הביטוח הלאומי והסיוע המשפטי.
בנוסף, הוצע לקדם מענים טיפוליים למשפחות פוליגמיות, לרבות מרכזי תמיכה להורים ולילדים ומועדוניות לנוער בסיכון. נקבע כי יש לתגבר את לשכות הרווחה הדלות ביישובי הבדואים, והודגש הצורך לקדם שירותים ניידים בכפרים הבלתי מוכרים.
כל ההמלצות שדרשו תקצוב לא עניינו את מקבלי ההחלטות; הם התעלמו מעמדת גורמי המקצוע. רק ההצעות בתחום האכיפה אומצו. אילו יושמו ההמלצות המשלימות, הנשים שרואיינו בכתבה היו זוכות לטיפול.
הדבר מלמד בעליל כי המאמץ לאכיפת איסור הפוליגמיה אינו מכוון כלל לטובת הנשים הנפגעות. המאמץ מובל בידי גורמי ימין קיצוני המחוברים לציונות הדתית, כגון עמותת רגבים, שזכויות נשים מהם והלאה. עבורם מדובר באמצעי לתיוג הבדואים כקהילה עבריינית ואלימה, "המשתלטת על הנגב". זאת לצורך קידום שליטה ממשלתית בקרקע והעברת אדמות הבדואים להתיישבות יהודית.
את המאבק בפוליגמיה דוחפים שרים כיריב לוין ואיתמר בן גביר, שתמכו בהרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים – מהלך הפוגע בנשים. הם אינם דואגים לנשים, אלא למחיקת זכויות הבדואים. אין פלא שדחפו גם למנוע קצבאות מילדים שנולדו למשפחות פוליגמיות.
כתבתה של סולומון גם לא עסקה בפגיעה בזכויות האזרח הנגזרות מ"הוראת השעה" הקבועה בחוק האזרחות.
אזרח ישראלי יהודי זכאי להינשא לאזרחית זרה ולהביאה לישראל. כך, למשל, סטודנט ישראלי שלמד באיטליה זכאי להביא את זוגתו הסטודנטית. אם בת הזוג יהודייה, היא תקבל מיד אזרחות כעולה חדשה, ממש בנתב"ג. אם אינה יהודייה, הזוג יעבור הליך התאזרחות הנמשך כחמש שנים. מובן כי ישראלי רשאי להינשא ללא כל מגבלה לתושבת עופרה, כמו לתושבת גבעתיים.
לעומתו, אזרח ערבי המבקש להינשא לערבייה תושבת השטחים אינו רשאי לכך. זאת אף אם מדובר בקרובת משפחה המתגוררת סמוך לביתו ולומדת עימו במכללה. הוראת השעה בחוק האזרחות מונעת ממנו להבטיח לאישה אפילו רישיון ישיבה או אישור שהייה. בפועל, נשים רבות הופכות לשוהות בלתי חוקיות – שב"חיות.
נשים אלו פונות לוועדות "הומניטריות", שמשרד הפנים חויב להקים כדי לתת מענה למקרים דחופים, ואולם הוועדות ממעטות לאשר אפילו שהייה זמנית. הוראת השעה כוללת חריגים מעטים בלבד; למשל, ניתן להעניק רישיון ישיבה לתושבת שטחים שגילה 50 ויותר, ששהתה בישראל כדין במשך 10 שנים. בפועל, מעטות זכו לכך. "הוראת השעה" נמשכת 23 שנים.
הגזרה פוגעת באלפי משפחות, מפרידה בין בני זוג, מנתקת הורים מילדיהם ומפרה את הזכות החוקתית לחיי משפחה, את הזכות לשוויון ואת הזכות לכבוד. זו אפליה גזענית על רקע לאומי, שתכליתה דמוגרפית: צמצום הגידול של המיעוט הערבי. היא מעוגנת כביכול בטיעון ביטחוני, אבל גם בדיקה קונקרטית ופרטנית של מידע ביטחוני בנוגע למועמדים לאיחוד משפחות לא עוזרת להם לקבל אישור.
"הוראת השעה" פוגעת בליבת האזרחות. היא נתקלה בביקורת בג"ץ, וחמישה מתוך 11 שופטים סברו בשנת 2006 כי אינה חוקתית. סבלן של הנשים המתוארות בכתבה היה נמנע, לו היתה מתבטלת.
שמוליק דוד הוא יועץ לשינוי מדיניות בתוכנית הנגב של הקרן החדשה לישראל
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
