newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נתניהו לא הצליח לתת לישראלים חלופה לרכישת דירה

נתניהו התגאה היום שהצליח "ליישר" את מחירי הדירות, אבל המחירים נשארו גבוהים מאוד. באירופה יש לאזרחים אופציות אחרות, בישראל - לא. שוק הדיור נשאר מחולל אי-השוויון הגדול ביותר

מאת:

"הצלחנו ליישר את מחירי הדיור", הכריז היום בגאווה בנימין נתניהו במהלך ישיבת ממשלה, ואף כינה את המהלך כ"הישג אדיר" שלו ושל שר האוצר משה כחלון.

רגע, ליישר? ומה לגבי ההבטחה להוריד את מחירי הדיור, שמלווה את המערכת הפוליטית כבר כמה שנים? על זה כבר אף אחד לא רוצה להתחייב, בטח לא חודשים ספורים לפני מערכת בחירות (נוספת).

בהולנד 30% מהדירות נמצאת בבעלות ציבורית. בישראל – שני אחוז בלבד. פרויקט בנייה ברמת בית שמש (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

אלא שלאחר עשור שבו התייקרו מחירי הדיור פי שתיים ויותר, מהר פי כמה וכמה מהגידול בהכנסות משקי הבית, יותר ויותר משפחות בישראל יותר ויותר מתקשות לרכוש דירה, בעיקר ב"אזורי הביקוש", שם נמצא היצע גדול יותר של תעסוקה. הרבה מאלה שכן רוכשים דירות, עושים זאת תוך לקיחת משכנתאות עתק המכבידות על נטל ההוצאה המשפחתית ומסכנות את העתיד הכלכלי של המשפחה.

על הסיכון הגבוה שבו נמצאות משפחות רבות בישראל אפשר ללמוד מדוחות המפקח על הבנקים בבנק ישראל, העומד כבר כמה שנים על התנפחות שוק המשכנתאות והסיכון לחדלות פירעון שמשפחות רבות עלולות להגיע אליו במקרה של שינויים לא גדולים בשוק התעסוקה או בריבית.

במקביל, משפחות רבות נמנעות מרכישת דירה כליל ונאלצות להמשיך להתגורר בשכירות. אלא שבישראל שוק השכירות הפרטי חסר כמעט כל הסדרה, באופן שמעמיד את השוכרים במעמד נמוך מאוד במערך יחסי הכוחות מול המשכירים, בוודאי ככל שמדובר במשפחה בעלות הכנסות מעטות.

לא מדובר בתופעה שולית. לפי נתוני הלמ"ס, שיעור משקי הבית שבבעלותם דירה (אחת לפחות) נמצא בעשור האחרון בירידה מתמדת ועמד ב-2017 על 66.5%. מנגד, שיעור הגרים בשכירות ממשיך לטפס והגיע בשנת 2017 ל-28% ממשקי הבית, כאשר עיקר העלייה בשיעור המתגוררים בשכירות היא בקרב זוגות צעירים של מעמד הביניים.

כך שבעוד שנתניהו מתגאה ש"מחירי הדיור התיישרו", עבור כל אלה שכבר היום אינם יכולים לרכוש דירה, או שרכישת הדירה הטילה אותם לסחרור הלוואות שמסכן את ביטחונם הכלכלי, עבורם ממשלת ישראל אינה מציעה כל חלופה.

השוואה בין ישראל ומדינות אירופה מדגימה היטב את המצב הייחודי והבעייתי, שבו נמצא שוק הדיור בישראל. בעוד ששיעור המגורים בדירות בבעלות בישראל הוא כבר היום נמוך מהממוצע האירופאי, ישראל סובלת מהעדר חלופה ראויה. כפי שניתן לראות, בכל יתר המדינות הנמצאות יחד עם ישראל מתחת לממוצע האירופאי בשיעור המגורים בדירות בבעלות – קיימת חלופה ממשית, נגישה ויציבה לרכישת דירה.

גרף דירות

מקור: הלמ"ס, הדיור בישראל – ממצאים מסקר הוצאות משק הבית, 2017, פברואר 2019

באוסטריה, דנמרק, צרפת, בריטניה והולנד קיים מערך דיור רחב בבעלות ציבורית (בבעלות המדינה, הרשויות המקומיות או אגודות ציבוריות). שיעור המגורים בדיור ציבורי מסובסד במדינות אלו נע בין 16.5% בצרפת ל-30% בהולנד. בישראל, לשם השוואה, פחות מ-2% ממשקי הבית גרים בדיור ציבורי, והמספר נמצא בירידה מתמדת עקב שחיקת מאגר הדיור הציבורי.

בגרמניה, שם שיעור המגורים בדיור בבעלות הוא הנמוך ביותר, אמנם אין מערך דיור ציבורי גדול, אך במקום זה קיימת נורמה חזקה של מגורים בשכירות, והמדינה והרשויות האזוריות והמקומיות נוקטות רגולציה משמעותית ומתערבות באופן אינטנסיבי בשוק השכירות. לדוגמא, רק לאחרונה נודע שעיריית ברלין אישרה הצעה להקפיא את העלאות שכר הדירה בעיר לחמש שנים.

בישראל, כאמור, מדיניות הממשלה, שנשארת כפופה להגיון השוק הפרטי, מניחה למחירי הדיור להמשיך ולהתייקר ולהפוך רכישת דירה, בעיקר באזורי הביקוש, לחלום רחוק עבור משפחות רבות, ומנגד מזניחה לחלוטין את שוק השכירות וממשיכה להפקיר ולקצץ את מערך הדיור הציבורי.

התוצאה היא שבישראל רכישת דירה היא עדיין האפשרות הסבירה היחידה להשגת דיור יציב, אך במצב העניינים הנוכחי, זוהי אפשרות שהולכת ומתרחקת מהישג ידם של חלקים גדלים בציבור. המשמעות היא ששוק הדיור מהווה כיום את אחד ממחוללי אי-השוויון הגדולים בישראל, והוא יוסיף להיות כזה כל עוד תימשך המדיניות הקיימת.

ירון הופמן-דישון הוא חוקר במרכז אדוה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf