נתיב האבות הולך בדרך המוכרת של הלבנת מאחזים ותכנון בזבזני

רבים מתושבי ההתנחלויות בגוש עציון לא רואים את עצמם כמתנחלים. מבחינתם, ההתנחלויות בגוש עציון נבנו על אדמות שנקנו לפני 1948, או על שטחים שהוכרזו "אדמות מדינה" בשנות ה-80 וה-90 של המאה העשרים, ולכן הבנייה בהם ממשיכה את הציונות של טרום 48'.

ממשלות ישראל עשו הרבה כדי שתושבי גוש עציון ירגישו כך: כבישים מהירים לירושלים וממנה, פיתוח כלכלי ותיירותי וכבישים עוקפים שלאורכם חומות גבוהות או בתוך מנהרות, כדי להסתיר את היישובים הפלסטיניים.

>>דו"ח: כך מעודדת ישראל מעבר להתנחלויות ומשנה את המפה

אבל יש מקרים שהאשליה הזו נסדקת, שהבלוף נחשף, ושוב מוכח שכל ההתנחלויות דומות, לפחות במה שנוגע לגזל ולהשתלטות על אדמות פלסטיניות.

כזה הוא המקרה של תוכנית הבנייה באלעזר, שהמועצה האזורית גוש עציון הפקידה במועצת התכנון העליונה ביולי 2023. התוכנית, שמספרה הסידורי הוא 404/2, משויכת לכאורה לאלעזר, אבל למעשה היא תוכנית ליישוב פרברי חדש בשם "נתיב האבות", מאחז לא חוקי שכבר היום יש בו עשרות בתים.

על פי התוכנית, המאחז הלא חוקי יוסדר, וייבנו בו 431 יחידות דיור על שטח של 294 דונם. כך למעשה תוקם התנחלות חדשה של צמודי קרקע במרחק 20 דקות מירושלים.

הקמת התנחלויות חדשות בכסות של שכונות להתנחלויות קיימות היא שיטה נפוצה, משום שכל התנחלות חדשה מחייבת החלטת ממשלה. וכך קמות "שכונות" של התנחלויות קיימות, גם אם אין כמעט קשר פיזי או קהילתי בין ה"שכונה" להתנחלות.

בכך לא מסתכמות החריגות של תוכנית נתיב האבות ביחס לתוכניות בניות מקובלות בישראל. קווי התוכנית מציגים רצועות ארוכות, עליהם ייבנו מבני מגורים, שיחוברו אלה לאלה בדרכים צרות, הכולאות בתוכם מובלעות גדולות של שטחים פתוחים, שהם למעשה קרקעות חקלאיות מעובדות של תושבי האזור הפלסטינים.

ניסיון העבר מראה כי היכן שקיימות מובלעות של קרקעות פרטיות פלסטיניות בתוך התנחלויות, בעלי הקרקע לא יכולים להגיע אליהן. זה קרה סביב "נתיב האבות" עצמו. אחרי שבית המשפט העליון הורה לפנות כמה מבנים שנבנו באופן לא חוקי על קרקעות פרטיות, בעלי האדמות לא הורשו לשוב לעבד אותן ואפילו לא לבקר בהן. אם התוכנית החדשה תאושר, ההערכה שבעלי אדמות פלסטינים יאבדו בין 300 ל-550 דונם, אם בגלל אותן מובלעות ואם שייאסר עליהם להתקרב ל"שכונה" החדשה

העובדה שנתיב האבות תהיה למעשה התנחלות חדשה ולא שכונה של אלעזר עולה גם מכך שדרך הגישה המרכזית לנתיב האבות לא תגיע מ"התנחלות-האם", אלא ישירות מכביש 60, כביש ירושלים-חברון. בתוכנית אמנם מוצעת דרך שתחבר את נתיב האבות עם אלעזר, אבל הדרך הזו (שכבר בשימוש היום) עוברת על שטח פרטי, ולכן אי אפשר לתכנן אותה כרגע באופן חוקי.

סוגיות כמו בנייה צפופה כדי למנוע פגיעה בנוף, או חסכון בקרקע, שנלקחים בחשבון בתכנון בתוך ישראל, זרים לתכנון של נתיב האבות, כמו גם לתכנון בהתנחלויות באופן כללי. השכונה תיבנה מעל נחל נעמנים, היורד מערבה מאזור ירושלים אל אגן נחל שורק, בו השתמרה חקלאות בת אלפי שנים, שזכתה להכרה מאונסק"ו. אבל מה חשובות סוגיות אקולוגיות כאשר על הכף מונחות רווחת המתנחלים והצורך להשתלט על כמה שיותר שטח בגדה המערבית.

חלק מהשכונה תיבנה על אדמות המוגדרות "אדמות מדינה". מבלי להיכנס לבעייתיות שבהכרזה הזו בשטחי הגדה, ראוי לציין שהליכי ההכרזה עדיין לא הושלמו. השטח שאליו מתייחסת התוכנית, הוכרז כ"אדמת מדינה" רק ב-2014, בעלי האדמות הגישו עררים, וועדת העררים קבעה כי יש לבחון מחדש את גבולות ההכרזה לאור טענות העוררים. עד שהעניין יתברר בבית משפט ייקח זמן, אבל בגוש עציון החליטו לא לחכות ולקדם את התוכנית.

גם תופעת הפרס לעבריינים נוכחת כאן. בשטח התוכנית בנויים עשרות מבנים לא חוקיים, שהוקמו בלי החלטת ממשלה, בלי זכויות על הקרקע, בלי תב"ע ובלי היתרי בנייה. המבנים האלה עדיין עומדים, למרות צווי הריסה שהוצאו נגדם ולמרות שהובהר בדיונים בבג"ץ כי מדובר בבנייה בלתי חוקית.

קידום תוכנית הבנייה בנתיב האבות אינו חורג משיטות העבודה בהתנחלויות אחרות, אבל מעיד עד כמה המצב החוקי בגוש עציון רחוק מהמצב בישראל. תושבי הגוש נוהרים בהמוניהם מדי בוקר לירושלים ולמרכז הארץ, לרוב דרך כביש המנהרות שנבנה בעלות של מיליארדי שקלים, אבל מציאות חייהם בנויה על גזל אדמות, הלבנת מאחזים ובנייה לא חוקית. יש שקוראים לזה ציונות.

יונתן מזרחי הוא ראש צוות מעקב התנחלויות בשלום עכשיו