נסעתם לטייל בגדה, הלכתם ללמוד באריאל? עזרתם לכיבוש ולדיכוי

בשנים האחרונות התרבו הקולות בכנסת, בתקשורת ובציבור הישראלי המדברים על "ההשתלטות הפלסטינית על אדמות בשטח C". אולם הקולות האלה עומדים  בניגוד הן למציאות בשטח והן לחוק הישראלי ולדין הבינלאומי, הקובעים כי כמו כל שאר הגדה המערבית, שטחי C הם שטחים פלסטיניים המוחזקים תחת כיבוש צבאי ישראלי.

רק השבוע פרסמה פרנצ'סקה אלבנזה, השליחה המיוחדת של האו"ם לבחינת זכויות האדם בשטחים הכבושים,  דו"ח נוקב על מצב זכויות האדם של הפלסטינים תחת השלטון הצבאי הישראלי בגדה המערבית. אלבנזה ציינה בו כי ישראל מנצלת את חלוקת הגדה המערבית לאזורי A, B ו-C, כפי שנקבע בהסכמי אוסלו, לחיזוק מפעל ההתנחלויות  ולשליטה מוחלטת על משאבי הטבע בשטח C, כולל מקורות מים, אדמות חקלאיות ועוד.

בתגובה לדו"ח, הגיעו מירושלים תלונות על על אנטישמיות וחד צדדיות מצד האו"ם, אבל האמת היא שישראל פועלת בשני מישורים כדי לבסס סיפוח דה-פקטו של שטח C. ראשית, תמיכה היא מעצימה את פרויקט ההתנחלות הלא חוקי בשטחים הכבושים, ושנית היא מחזקת את הלגיטימציה הציבורית של הנוכחות האזרחית בגדה באמצעות תהליכי ישראליזציה בשטח C.

הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני שנחתם באוסלו יועד לתקופת מעבר של חמש שנים. חלוקת הגדה לשלושה סוגי אזורים יצרה מרחב מבותר ובו יותר מ-100 "איים" של שטחי A ו-B, שהופרדו זה מזה ו"צפו" על גבי אזורים שנכללו בשטח C. בשטח זה, הכולל 60% משטחי הגדה, נותרו מרבית האדמות החקלאיות הפלסטיניות, רוב הקרקע שנועדה לעתודות בנייה ולפיתוח של היישובים הפלסטינים, וכן כל צירי התנועה המרכזיים שמחברים את האזורים השונים בגדה.

הסכם אוסלו קבע כי כלל הסמכויות השלטוניות בשטח C יישארו לתקופת הביניים בשליטה מלאה של ישראל ויעברו בהדרגה לרשות הפלסטינית. ואולם, המצב ה"זמני", שאמור היה להסתיים ב-1999, התקבע הלכה למעשה ונותר בעינו קרוב ל-30 שנה.

השינוי המשמעותי ביותר שהתרחש בשטח C הוא מספר המתנחלים. ב-1995 חיו בגדה (לא כולל ירושלים המזרחית) 134,000 ישראלים. מאז, בחסות ממשלות ישראל והצבא, מספר המתנחלים שילש את עצמו, וכיום גרים בשטח C למעלה מ-450,000 מתנחלים ישראלים ב-282 התנחלויות ומאחזים. כמובן, שבניגוד מוחלט למדיניותה בנוגע להתנחלויות בשטח C, ישראל מונעת התפתחות של היישובים הפלסטיניים באזור זה, תוך שימוש בסמכויות המינהל האזרחי בתחומי התכנון, הבנייה והאכיפה.

במקביל למפעל ההתנחלויות, ובתיאום עם מנהיגיו, ממשלות ישראל מקדמות ותומכות בתהליך ישראליזציה ממוסד, שנועד להפוך את שטח C לחלק בלתי נפרד מישראל, על אף שגם לשיטתה של המדינה שטח זה נמצא מחוץ לגבולותיה. לאחרונה נחשפנו לסערה שחוללה חברת בוקינג, שתצרף אזהרה ללקוחותיה מפני פגיעה אפשרית בזכויות אדם במקומות אירוח ישראליים בגדה. גם דרישתו האבסורדית של משרד החינוך מעיריית תל אביב להסיר מבתי הספר מפות המציגות את הקו הירוק, כאילו נועדה לסמל עד כמה מתאמצת ישראל לטשטש את גבולותיה.

ישראל מצליחה במדיניותה. הנוכחות הישראלית בגדה היא היום רחבה יותר מנוכחות הצבא והמתנחלים. חלקים גדולים בציבור הישראלי מתייחסים לשטח C כאל שטח ישראלי לכל דבר, וקיימת שם זליגה של ה"ישראליות". לשטח C, המתנהל כזכור תחת משטר צבאי, מגיעים מדי יום אלפי ישראלים לפעילויות יומיומיות שגרתיות: תעשייה ומסחר, אקדמיה, תיירות וטיולים, פנאי, מוזיקה וספורט.

ואולם, לימוד באוניברסיטה בהתנחלות אריאל, ביקור בקניון ישראלי בשטחים הכבושים או הופעה של ברי סחרוף בהיכל התרבות בגוש עציון, אינם מעשים תמימים. אלו פעולות פוליטיות מגויסות, הממומנות על ידי ממשלת ישראל, ונועדו לטשטש את הקו הירוק המפריד בין ישראל הריבונית לשטח הכבוש, ולשמש לנירמול של מנגנוני הדיכוי והשליטה על הפלסטינים בגדה.

אין ספק כי הרעה החולה המרכזית היא ההתנחלויות ופריסתן הנרחבת, תוך השתלטות על אדמות פלסטיניות. אולם הישראלים הרבים, שעוברים מדי יום מהשטח הריבוני של מדינת ישראל ונכנסים לשטח C, מגדילים באופן משמעותי את הפגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים. הם מייצרים לגיטימציה למפעל ההתנחלויות הקולוניאליסטי והופכים את הלא-חוקי לנורמה מקובלת, הם גוררים הגדלה של הכוח הצבאי המוצב בשטחים הכבושים והם גורמים בהכרח להגבלה של חופש התנועה של הפלסטינים שזהו ביתם.

אז בפעם הבאה שאתם מנופפים לחייל, עוברים את המחסום ונכנסים לגדה, לכל מטרה שלא תהיה, זכרו שלא רק שאתם מעבר לגבולות המדינה, אתם לוקחים חלק פעיל בדיכוי ממוסד ובפגיעה שיטתית בבני המקום הפלסטינים.

יונתן קנוניץ' הוא ראש מחלקת המחקר של ארגון יש דין ומחבר הדו"ח "מעבר לגבול – הישראליזציה הממוסדת של שטח C והפגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים"