מרצ נגד חוק הלאום? הו, הצביעות הקדושה
מה עושה מפלגה שרוצה לראות את ישראל גם כמדינת כל אזרחיה וגם כמדינתו של העם היהודי? נאבקת נגד חוק הלאום, ומחזיקה נציגים במוסדות שפועלים לטובת הציבור היהודי בלבד. ככה לא בונים דמוקרטיה
המאבק בחוק הלאום הוא בראש וראשונה מאבק פוליטי מפלגתי, באשר אין בחוק חידוש תחוקתי משמעותי שטרם עוגן בחקיקה. כחוק יסוד אמנם יש לו מעמד על-תחוקתי, (אך לא יותר מחוק השבות היהודי, שאינו חוק יסוד), אבל בעיקרו של דבר, חוק זה הוא כלי למאבקו הפוליטי של נתניהו בשמאל, ובהסחת הדעת מהעמדתו לדין.
אחת המפלגות המרכזיות שנאבקה בחוק הלאום היא מרצ, שגם עתרה נגד חוק זה. מושג המפתח במאבקה הוא ערך השוויון. אם אכן מרצ הינה מפלגה ליברלית-דמוקרטית, היא צריכה לראות בכלל אזרחי ישראל את הגוף הלאומי פוליטי של המדינה ולהכיר בלאום אזרחי פתוח, ללא הבדל דת ומוצא אתני לכלל האזרחים. ישראל אמורה להיות מדינת הלאום הישראלי. כלומר, שמשיח על משמעות "היהודיות" צריכה מרצ לעבור לשיח על משמעות "הישראליות". האם היא כבר נמצא שם?
כבר במצע המפורט שלה משנת 2013 מעיד הניסוח על ניסיון לאחוז את המקל בשני קצותיו. מחד נאמר בהתחלת סעיף "זכויות האזרחים הערבים כמיעוט לאומי" ש"ישראל היא מדינת העם היהודי ומדינת כל אזרחיה", כלומר שילוב בין עם אמורפי (שאינו בהכרח בעל אזרחותה) עם הדמוקרטיה. הייתכן שילוב שכזה?
בשם השוויון על מרצ לתמוך במסירת אדמות מברעם להקמתה של בירעם. הפגנה נגד חוק הלאום (גילי יערי/פלאש90)
בהמשך נכתבת הטענה ש"חוק השבות מקנה יתרון ליהודים רק בכניסה לישראל, אך הוא אינו מעניק להם יתרון על כל אזרח אחר במדינה". אולם, אין מדובר רק במפתח הכניסה לישראל, אלא בחוסר השוויון המובנה בה. מכאן שטענת המשך ש"מעמד כל אזרח ואזרחית ללא הבחנה על רקע לאום חייב להיות שווה" משקפת חזון, אך לא מציאות שאי פעם הייתה, וגם אינה יכולה להתקיים.
על-פי ארגון עדאלה, יש כ-30 חוקים המפלים לרעה ערבים. מאז הקמת המדינה יש אפליות בתקצוב בכל תחומי החיים ובאפשרויות ניעות האזרחים הערבים במשרדי הממשלה השונים. אבל החשוב מכך הוא שמדינה של לאום, שאינו פוליטי- אזרחי אלא אתני-דתי (יהודי), אינה יכולה שלא להיות מפלה. היא בהכרח דמוקרטיה אתנית אם לא אתנוקרטיה. ישראל מעולם לא הייתה דמוקרטיה ליברלית, כלומר דמוקרטיה אמתית.
מכאן נשאלת השאלה – ומה משנה חוק הלאום לדעת מרצ?
ב-31.7.18 עתרה מרצ לבג"ץ נגד חוק הלאום בטענה שהחוק אינו חוקתי וסותר את עיקרון השוויון, שהוא עיקרון יסוד של השיטה הדמוקרטית. נטען שהעובדה שאין בו אזכור לדמוקרטיה או לשוויון מעידה, שהוא סותר לחלוטין את חזון המייסדים. לכל הפחות, טענו העותרים, התבקש ביטולם של שני סעיפים מרכזיים בו: סעיף 4 הקובע שהעברית היא "שפת המדינה" היחידה בישראל תוך הנמכת מעמד השפה הערבית לשפה בעלת "מעמד מיוחד" בלבד, וסעיף 7 הקובע שרק התיישבות יהודית נחשבת ל"ערך לאומי", וכי המדינה תעודד התיישבות זו.
ראוי לציין ממבט היסטורי שקיבוצי "השומר הצעיר" (אחד ממרכיבי מפ"ם), יושבים על אדמות שהופקעו מערבים תוך פגיעה בזכות הקניין שלהם. דוגמא בולטת לצביעות מרצ היא הקמת קיבוץ ברעם על אדמות בירעם. מדובר בישוב שבית המשפט העליון קבע שתושביו גורשו ממנו שלא כחוק על-ידי הצבא שהרס את הכפר על דעת עצמו בטרם החלטת בג"ץ. בשם השוויון על מרצ (שאחד ממרכיבה היא מפ"ם), לתמוך במסירת אדמות מברעם להקמתה של בירעם. למרות חלוציות קיבוצי "השומר הצעיר" של מפ"ם, ניתן גם לספור רק על אצבעות יד אחת את מספר הערבים שהתקבלו בקיבוצים. ועל זה יש לשאול- איפה מסתתר השוויון הסוציאליסטי?!
כדי לעבור לשיח ישראלי, יש להפסיק לחשוב במושג כמו "מימוש הציונות", וזאת מעצם הקמת המדינה שמימשה מטרה זו. לציונות לא צריך להיות כל תפקיד במדינה מאז הקמתה, ובוודאי כיום, 70 שנים לאחר הקמתה. כל המפעל הביצועי של הממסד הציוני הקיים פוגע בריבונות המדינה ואין מקום שיתחרה בממשלה כרשות המבצעת.
לכן אין מקום בארץ לפעילות הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית בתחומי העלייה והתיישבות, וגם אין מקום לפעילות הקרן, הרואה את עצמה כקרן הלאום היהודי – הקק"ל. אין מקום להעברת כספים מהמדינה לגופים אקסטריטוריאליים אלו, הפועלים כממשלה נוספת אך אקסלוסיבית ליהודים בלבד. זה בטח לא דמוקרטי, וזה בטח לא ראוי לפי החזון הדמוקרטי של מרצ.
השאלה שצריך לעסוק בה היא מיהו ישראלי, לא מיהו יהודי. חברות הכנסת תמר זנדברג (מרצ) וסתיו שפיר (המחנה הציוני) לצד ענת הופמן ממיסדות "נשות הכותל", ברחבת הכותל המערבי. 12 במרץ 2013. (אורן זיו/אקטיבסטילס)
כשהתברר לי שמרצ חולשת על מחלקת המפעלים הציונים ושהיה לה סגן יו"ר סוכנות היהודית, אחד בשם רני טריינין, פניתי במייל לח"כ מוסי רז ושאלתיו, מהי הצדקת מרצ לנטילה חלק במוסדות הלאומיים, כשהמדינה כבר קיימת 70 שנה. עוד שאלתיו האם מרצ היא מפלגה ישראלית, או שהיא עדין ציונית, נוסח טרם הקמת המדינה.
בתשובה הבהיר רז שמרצ לוקחת חלק בקונגרס הציוני ובהסתדרות הציונית, שהנם הגופים של העם היהודי "בדומה לכנסת, שמייצגת את כל אזרחי מדינת ישראל, הקונגרס וההסתדרות הציונית העולמית מייצגים את כל היהודים בעולם ובכלל זאת זרמים שלא מקבלים ביטוי הולם או נציגות פוליטית בישראל כמו רפורמים, קונסרבטיבים ואחרים".
תשובה זו מסבירה מדוע מרצ נאבקת על תפיסה פלוראליסטית בשאלת "מיהו יהודי", שהיא שאלה דתית ופילוסופית (אך מדוע שהמדינה תעסוק בה בכלל?!) ואיננה שאלה לאומית פוליטית, כשהשאלה הפוליטית, שאכן צריך לשאול היא – מיהו ישראלי?
מבחינה מרצ, ישראל היא מדינת כל אזרחיה אבל בתנאי שהיא גם מדינת העם היהודי, כי למרצ חשובה פעילות חטיבת ההתיישבות, בתנאי שתהיה שקיפות ותקצוב תנועות הנוער בחו"ל. זאת למדתי מתשובתו של ח"כ רז, בו כתב ש"מרצ נאבקת נגד שחיתות ובעד שקיפות בחטיבה להתיישבות". אם אכן ישראל צריכה לממן מוסדות ציוניים, כלומר רוצה בהמשכת הציונות, שבמהותה היא אקסלוסיבית רק ליהודים, אז כיצד יתאפשר בכלל כינונו של ריבון טריטוריאלי ישראלי (לאום ישראלי) במדינה דמוקרטית ליברלית?
הדבר אינו אפשרי, אבל מרצ בצביעותה תומכת במדינה דמוקרטית ובציונות, ובהכרת המדינה ביהדות פלורליסטית, למרות שאין המדינה צריכה כלל לעסוק בשאלת הזהות היהודית הנובעת מהדת היהודית.
יוסי ברנע הוא פובליציסט תושב תל-אביב
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
