newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כשצה"ל נלחם לצד חיילי מפלגה פשיסטית

יותר מכל מלחמה לפניה, היא הייתה מלחמת ברירה לגמרי. מקורה בתירוץ חלש, מטרותיה להגן על ההתנחלויות ולהתערב בפוליטיקה של מדינה שכנה, ותוצאותיה - אסוניות. 34 שנים למלחמת לבנון הראשונה

מאת:

היום לפני 34 שנים פתחה ישראל באחד מפשעי המלחמה החמורים ביותר שלה עד היום: הפלישה ללבנון, שנמשכה למלחמה בת שלוש שנים. בסופה של המלחמה נספרו למעלה מ-20,000 לבנונים ופלסטינים הרוגים, והיא התמשכה לתוך כיבוש בן 15 שנים נוספות של דרום לבנון ההרוסה.

התירוץ הרשמי לפלישה היה נסיון ההתנקשות שעשו פעילי ארגונו של אבו נידאל בשגריר הישראלי בבריטניה, שלמה ארגוב. למעשה, הפלישה הייתה תכנית מגירה שתוכננה שנים מראש וחיכתה לתירוץ המתאים. התירוץ שנמצא היה קלוש ביותר: על אף שכבר למחרת היום היה ידוע שארגונו של אבו נידאל, ולא אש"ף של יאסר ערפאת, הוא שביצע את נסיון ההתנקשות, ולמרות שבין שני הפלגים שרר מאבק מתמשך, ששיאו בהוצאת גזר דין מוות של אש"ף נגד אבו נידאל שנים קודם לכן, ישראל התעקשה לפלוש ללבנון כדי לפגוע בבסיסי התמיכה באש"ף. כפי שציין הרמטכ"ל דאז רפאל איתן: "אבו נידאל, אבו שמידאל, צריך לדפוק את אש"ף!"

> הפגנות ברחבי העולם נגד Airbnb: "משכירה בהתנחלויות בתים גנובים"

טנק מרכבה בהרי לבנון, 1982 (Avneref CC BY-SA 3.0)

טנק מרכבה בהרי לבנון, 1982 (Avneref CC BY-SA 3.0)

כעבור כשלושה חודשים הצבא אפשר לכוחות החמושים של המפלגה הפשיסטית הנוצרית-מרונית בלבנון, הפלנגות, לבצע את הטבח המחריד במחנות הפליטים סברה ושתילה. במהלך שלושה ימים נרצחו כ-1,700 פליטות ופליטים פלסטינים, כ"נקמה" על ההתנקשות במנהיג הפלנגות וראש הממשלה הטרי (שהומלך בכוח הנשק של הכיבוש הישראלי ימים קודם לכן) בשיר ג'ומייל. אלפי נשים פלסטיניות נאנסו, נשים וגברים עונו, לפני שרובם נרצחו בדם קר. הצבא הישראלי עמד מנגד, וחייליו היו עדים ליישום של טקטיקות המלחמה השטניות שנלמדו מהפשיזם האירופאי, אך הפעם על אדמת לבנון ולא, נאמר, אוקראינה.

הטובחים השתייכו למפלגת אל-כתאאב (הפלוגות או הפלנגות), שהוקמה על ידי פייר ג'ומייל (אביו של בשיר) ב-1936, כסניף הלבנוני של המפלגות הפאשיסטיות שעלו באותה העת בספרד, איטליה וגרמניה. הם נקראו "הפלנגות" על שם הפלנחות, המליציות הפאשיסטיות שפעלו בספרד ואיטליה. המטרה המשנית של הפלישה הישראלית הייתה להתערב במלחמת האזרחים הלבנונית, ולהבטיח את שלטון משפחת ג'ומייל ופלוגות הפשיסטים שלהם. על אף הזעזוע לכאורה שעורר הטבח בחברה הישראלית, מבצעי הטבח, תלמידיהם האדוקים של היטלר, מוסוליני ופרנקו, הפכו במהרה לבעלי הברית הקרובים ביותר של ישראל בלבנון, ולבסיס התמיכה והגיוס המרכזי של "הכוחות הדרום לבנוניים" (צד"ל).

טבח סברה ושתילה, לבנון, 1982. אזהרה: תמונות קשות

גם מי שמאמין משום מה שחלק ממעשי התוקפנות ופשעי המלחמה של ישראל שקדמו לפלישה הרצחנית ללבנון ב-82' היו "מלחמות אין ברירה", לא יכול לטעון זאת לגבי הפלישה ללבנון. ראשי "מערכת הבטחון" הבהירו אז כי הפלישה ללבנון היא למעשה "מלחמה על יהודה ושמרון", שכן מנהיגי אש"ף ישבו אז בגלות בלבנון והציקו לישראל עם הדרישה העיקשת שלהם לשבת למשא ומתן, ולכן היה צורך לפלוש ללבנון, להרוס את בסיסי התמיכה שלהם, ולגרש אותם לתוניס, גם במחיר חייהם של כל כך הרבה חפים מפשע.

> צדק, פוליטיקה והדור הבא: הנוער הגאה מוביל את הקו הרדיקלי בקהילה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf