מח"ש היתה אמורה להיאבק נגד אלימות שוטרים. היא נכשלה

במטרה שלשמה הוקמה, להילחם באלימות שוטרים, מח"ש נכשלה. שוטרים עוצרים פעיל שמאל במהלך מחאה בכיכר הבימה בתל אביב, ביולי 2022 (צילום: אורן זיו)

דו"ח מבקר המדינה, שמתח ביקורת קשה על התנהלות המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) וקרא לשקול להוציא אותה מידי הפרקליטות, פורסם בתחילת החודש, זמן קצר אחרי שהתקבלו שתי החלטות תמוהות בעקבות חקירות של מח"ש, החלטות שרק מוכיחות עד כמה הביקורת על הגוף הזה מוצדקת.

במקרה הראשון הוחלט שלא לטפל בעניינו של ניצב בדימוס, ג'מאל חכרוש, שלפני כשנה וחצי תועד בווידיאו כשדילג מעל אזרח ערבי דקור, שבהמשך נפטר מפצעיו, ואף מסר גרסה שקרית באשר לקורותיו בזירה. במקרה השני נסגר התיק בעניינו של מחמד אל-עסיבי, רופא ערבי צעיר, ששוטרים ירו בו למוות בנקודת הציון היחידה בהר הבית שלא מפוקחת במצלמות. השוטרים המעורבים, כך נטען, לא הפעילו את מצלמות הגוף שלהם, ואז מתבקשת השאלה מה הטעם לצייד שוטרים במצלמות גוף, אם ההחלטה מתי להפעיל אותן נתונה בידיהם.

אין זה הדו"ח הראשון של מבקר המדינה שבוחן את מח"ש. דו"חות קודמים פורסמו באפריל 2017 ובאוגוסט 2005, ואף שכל הדו"חות האלה לא התייחסו לחקירות מסוימות של מח"ש, אלא רק לנתונים גולמיים של כמה תלונות הוגשו, כמה מהן טופלו ובאיזה אופן, הם חשפו שהקמת מח"ש לא הובילה לשינוי ההתייחסות הממסדית לסוגיית האלימות המשטרתית.

>> מסלול כדורי הספוג, מאום אל חיראן לשייח' ג'ראח

שרי המשפטים והמשטרה, שהחליטו להקים את מח"ש ב-1992, הצדיקו את המהלך בכך שחובה להפסיק לאפשר למשטרה לחקור בעצמה את התלונות נגד אנשיה. ראש מח"ש הראשון, עו"ד ערן שנדר, אמר בראיון ב-2012, כי כשפרש ממח"ש אחרי 10 שנים בתפקיד, "היא עמדה על הרגליים יפה". 31 שנים אחרי הקמתה, נראה שמח"ש לא רק שלא עומדת על הרגליים, היא בקושי מרימה את הראש בעריסה.

בפתיח של דו"ח של מבקר המדינה הנוכחי, הידוע כמי שממעט בביקורת, נכתב ש"זה שנים רבות שבים ועולים קשיים במערך הכולל לטיפול בעבירות שוטרים". לפי הדו"ח, יש "צורך בטיפול כולל ומערכתי, יעיל, עצמאי ואפקטיבי במערך חקירות השוטרים והטיפול בתלונות נגד שוטרים", שכן "נמצאו ליקויים מהותיים ביכולותיה המבצעיות של מח"ש ובכללן… הידע המקצועי והמיומנות של החוקרים".

לא נוטה למתוח ביקורת על השלטון. מבקר המדינה מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

מח"ש טפחה לעצמה על השכם

ב-1993, כ-10 חודשים אחרי שמח"ש נוסדה, הרבה לפני הבדיקה הראשונה של מבקר המדינה, העיד עו"ד שנדר על עצמו בראיון לעיתון "חדשות" כי "אחרי יותר מעשרה חודשים של עבודה משותפת, אני יכול לומר בשקט שמעולם לא עורר בי שום תיק שהונח על שולחני את התחושה או החשד שהיה ולו ניסיון לחיפוי מכוון."

קשה להבין כיצד שנדר הגיע למסקנות כל כך נחרצות לאחר עשרה חודשים בתפקיד. באותם עשרה חודשים ראשונים, התלוננו 2,700 אזרחים על עבירות שביצעו נגדם שוטרים, ויותר משני שליש מהן עסקו בהתנהגות אלימה של שוטרים כלפי אזרחים. עוד 800 תיקי תלונה קיבלה מח"ש ב"ירושה" מהמשטרה.

מתוך כל התיקים האלה, עד מועד הראיון במאי 1993 טופלו לדבריו כ-2,000 תיקים (בפועל כנראה טופלו קצת יותר מ-1,500 תיקים), וב-400 הומלצו לדין פלילי או משמעתי. 240 נסגרו עקב "היעדר שיתוף פעולה" מצד המתלוננים – טענה מוזרה, שכן התיקים נפתחו בעקבות תלונות של אזרחים – 550 תיקים נסגרו מחוסר ראיות ו-333 שוטרים נמצאו לא אשמים. כשאלה הנתונים, לא ברור מאיפה נבע הביטחון של שנדר שב"שום תיק" לא עלה חשד של ניסוי חיפוי. הרי הוא לא היה יכול לעבור על כל כך הרבה תיקים.

כבר מתחילת הדרך מח"ש לא דגלה בשקיפות. כך, למשל, לא נמסרה התפלגות ההחלטות נגד השוטרים – המלצה לדין פלילי או משמעתי. זה נתון מהותי, משום שמבקרי המדינה מצאו שברוב המקרים דין משמעתי כמוהו כסגירת התיק. יותר מכך: עו"ד שנדר ידע לספר על שוטרת שפוטרה משום שגנבה מעמית לעבודה 50 שקל, אך לא זכר מקרה של שוטר שטופל בעקבות אלימות כלפי אזרח, אף שבעשרת החודשים הראשונים לפעולת מח"ש הוגשו כ-1,800 תלונות בטענה לאלימות שוטרים. לא נמסרה התפלגות המתלוננים, לא באופן כללי ולא ביחס לתיקים שבהם התקבלה. גם לא נמסר מאילו טעמים הוחלט ש-333 שוטרים לא אשמים.

בדו"ח הראשון של מבקר המדינה שעסק במח"ש ופורסם ב-2005, נבדק מדגם של 305 תיקים, מהם 202 שנפתחו במח"ש ו-103 ביחידות לתלונות הציבור של המשטרה. קשה לקבל ברצינות דו"ח שכזה, שכן את מדגם התיקים הכין מדור מחקר וסטטיסטיקה באגף התכנון במטה הארצי של המשטרה. לא נמסר מדוע מבקר המדינה לא קיבל נתונים ממערכת המחשוב של מח"ש, ששנדר התגאה שהקים, באותו ראיון ל"חדשות" מ-2003.

אחוז זעיר מהתלונות על אלימות שוטרים מגיע למשפט. הכניסה למשרדי מח"ש בירושלים, 2020 (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

73 אחוז מהתלונות על אלימות לא נחקרות

לפי אותו דו"ח ראשון, ב-2002 התקבלו 6,355 תלונות נגד שוטרים, מהן 3,409 על שימוש בכוח שלא כדין, וב-2003 התקבלו 6,702 תלונות, מהן 3,916 על שימוש בכוח. ב-73 אחוז מהמקרים לא נערכה חקירה מחמת "חוסר עניין לציבור", בלי הסבר מיהו אותו ציבור שלא מתעניין בתוצאות החקירה. ההחלטה לא לחקור מעוררת תמיהה גם משום שהעוסקים בסוגיה נוטים לחשוב, שברוב רובם של המקרים אזרחים לא מתלוננים על שוטרים בלי סיבה, ולכן קשה להסביר מדוע תיקים רבים כל כך לא נחקרים.

לפי דו"ח המבקר מ-2005, בשנים 2002-3 רק בשלושה אחוז מהתיקים הוגשה המלצה להעמיד שוטרים לדין משמעתי. המלצה להעמיד שוטרים לדין פלילי הוגשה בשני אחוז מהתיקים ב-2002 ובאחוז אחד בלבד מהתיקים ב-2003. הניסיון מלמד שרק במקרים מעטים שוטרים מורשעים או נגזר עליהם עונש כלשהו. בקיצור, כבר מהנתונים ב-2005 היה ברור שעבודת מח"ש לא תרמה דבר למיגור האלימות המשטרתית, שעליה התלוננו אלפי אזרחים.

ב-2005, כמו גם בשאר הדו"חות שעסקו במח"ש, אין התייחסות למאפיינים של המתלוננים ושל השוטרים נגדם הוגשו תלונות. כך, למשל, לא ברור האם חלק מהמתלוננים הם מתלוננים "סדרתיים" או שחלק מהשוטרים הם אלימים סדרתיים. כמו כן התברר שפרטי התלונות לא נשמרים ולא מעובדים מחקרית במטרה להפיק לקחים שיסייעו במיגור ולמצער להקטנת תופעות האלימות המשטרתית. ההמלצה היחידה בדו"ח מ-2005 היתה שפיקוד המשטרה יעביר מסר ברור וחד משמעי באשר לאיסור על שימוש בכוח שלא כדין.

הממצאים ב-2017 היו דומים פחות או יותר. נמצא כי רוב התלונות אינן נבחנות בכל המישורים הרלוונטיים וכך "הולכים לאיבוד" אלפי תלונות ותיקים, הכוללים מידע שאינו זוכה לטיפול כלשהו. ב-2015, לדוגמה, נפתחו במח"ש 6,320 תיקים וכ-90 אחוז מהם נסגרו ונגנזו בלי "טיפול משמעתי ואף לא טיפול מערכתי-ארגוני, הכולל בין היתר הפקת לקחים מבצעיים ואחרים, ניתוח נתונים וזיהוי דפוסי התנהגות".

מח"ש הוכיחה חוסר מקצועיות. מפגינה נגד אלימות המשטרה כלפי הקהילה האתיופית בתל אביב במאי, 2015 (צילום: אקטיבסטילס)

המשטרה ממציאה נתונים

הדו"ח הטרי של המבקר, שהתפרסם עכשיו, מגלה שוב שעל הנתונים של המשטרה אי אפשר לסמוך. לדוגמה, בכתבה באתר "וואלה" מ-2020 נמסר מפי דוברות המשטרה, כי בין השנים 2019-2017 נרשמה ירידה של כ-8% בתלונות הציבור על שוטרים, וזאת – לפי דוברות המשטרה – בזכות מצלמות הגוף שהשוטרים צוידו בהן. לפי אותה ידיעה, בתחנות משטרה שבהן הופעלו מצלמות כאלה בשנים 2016-2017, נרשמה אפילו ירידה של כ-35% בתלונות ציבור. אבל בדו"ח המבקר החדש נכתב כי "בשנים 2019-2021 התקבלו במצטבר במח"ש 11,776 תלונות נגד שוטרים. ב-2021 התקבלו 4,401 תלונות וזו עלייה של 34% ביחס ל-2019 בה התקבלו 3,293 תלונות". כלומר נרשמה עלייה בתלונות, לא ירידה, כפי שדיווחה המשטרה.

הדו"ח החדש גם מצביע על העובדה שחסרים נתונים מהותיים על המתלוננים והשוטרים נשואי התלונות: מגדר, מוצא, גיל, מקום מגורים תדירות התלונות. "למשרד המשפטים אין את היכולת להפיק מהמערכת הממוחשבת של מח"ש נתונים מהימנים ופילוחים המאפיינים את התלונות בחתכים לפי מאפייני הנילונים, נתיבי הטיפול, ניתוחים על בסיס תחנות, מרחבים ומחוזות ועוד", נכתב בדו"ח. "יכולת זו עדיין חסרה, חרף העובדה שמזה למעלה משלוש שנים מח"ש עוסקת בהליכי פיתוח של מערכת ממוחשבת מעודכנת שתיתן את המענה הדרוש".

חיפוש בגוגל, או למשל באתר "שיחה מקומית", מעלה הרבה מאוד החלטות של מח"ש לסגור תיקים, הנראות לא סבירות. משום שאין נתונים ברורים, קשה להגיע למסקנה חדה, אבל סביר להניח שאחוזי הסגירה גדולים במיוחד שכאשר מדובר באזרחים ערבים-פלסטינים או באזרחים מקבוצות שוליים אחרות בחברה.

בדו"ח גם אין התייחסות לאמירות שיוחסו לראשת מח"ש הנוכחית, קרן בר מנחם, עם כניסתה לתפקיד ולפיהן  "תפקידה של המחלקה 'לתת שירות למשטרה' ושיש להימנע ככל האפשר ממעצר שוטרים החשודים בפלילים ומהבאתם לבתי המשפט". לפי "הארץ", "ההנחיה עמדה באחרונה (ב-2018, א"ל) למבחן, כשבמחלקה ביקשו לעצור כמה שוטרים שנחשדו בעבירות חמורות ושהתנגדותה של בר מנחם למעצרים הביאה לשחרור החשודים בתנאים מגבילים".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

בכנסת ה-19 כמו גם בכנסות ה-17 ו-18 נעשה ניסיון לתקן את המצב. חברי הכנסת מחד"ש מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה הגישו הצעת חוק שביקשה להעביר את מח"ש ממשרד המשפטים למשרד מבקר המדינה במטרה לנתק את מח"ש מהרשות המבצעת, וכן לאסור על שוטרים או עובדי שב"כ להיות מועסקים במח"ש, אלא לאחר שחלפו חמש שנים מיום שסיימו את תפקידם. ברכה הגיש הצעת חוק דומה בעבר, וכך גם ח"כ אריה אלדד מהימין. כל ההצעות לא הבשילו לחקיקה בסופו של דבר, ומח"ש נשארה במשרד המשפטים. לאור הכישלון שלה לאורך השנים להתמודד עם אלימות המשטרה, ראוי לפרק אותה ולבנות אותה מחדש.

היה אחראי בעצמו לכשלים במח"ש. ח"כ משה סעדה מהליכוד (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

הצעה נגועה בהטיה פוליטית

הצעה להעביר את מח"ש לאחריות שר המשפטים ולהפקיד אותה גם על חקירת אנשי הפרקליטות, הוגשה לכנסת בסוף 2022. אלא שאת ההצעה הזו הגיש ח"כ משה סעדה, מי שהיה סגן ראש מח"ש, ומכאן אחד השותפים והאחראים למצב העגום של היחידה. חוץ מנקמנות, קשה להבין מה הטעם בהצעת החוק הזו, שכן מח"ש לא הצליחה עם המשימות שכבר הוטלו עליה, ולא ברור מה תעשה עם תחומי אחריות חדשים.

גם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, כמו סעדה, מציע להוציא את מח"ש מהפרקליטות. האם הדמיון בין ההצעות נובע מכך שסעדה נחשב לאחד מהנאמנים הכי אדוקים של נתניהו בליכוד, ושגם אנגלמן נחשב מקורב לנתניהו, מי שמינה אותו לתפקיד? כך או כך, בדו"ח המבקר נכתב כי "כפיפות מח"ש לפרקליטות המדינה עלולה בנסיבות מסוימות להציב אתגר הטומן בחובו ניגוד אינטרסים מבני", כותב מבקר המדינה בדו"ח האחרון שלו, אף שהוא אינו מסביר בדיוק במה ניגוד האינטרסים הזה מתבטא.

"על רקע שיתוף הפעולה ההדוק בין הפרקליטות והמשטרה", מסביר המבקר במקום אחר בדו"ח, "ובהינתן כפיפותה של מח"ש לפרקליטות, עולה הצורך בבחינה של היבטים ארגוניים ותפקודיים שיבטיחו עצמאות מלאה של כלל הגורמים האמונים על מערך הטיפול בתלונות כלפי שוטרים".

בסיכומו של הדו"ח דורש מבקר המדינה משר המשפטים, השר לביטחון לאומי והיועצת המשפטית לממשלה "לבחון בשיתוף עם מח"ש והמשטרה את הליקויים שהועלו בדו"ח זה ולפעול לתיקונם". משום שאנחנו יודעים ששר המשפטים יריב לוין והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לא ממש משתפים פעולה עם היועצת המשפטית גלי בהרב-מיארה, נראה שיחלפו שנים רבות עד שהמלצה זו תמומש, אם בכלל. וזה עוד לפני שתוהים אם בן גביר – שהורשע בעצמו בפלילים, תמך בהחזרתה לשירות פעיל של שוטרת מג"ב שהורשעה בבית משפט באלימות כלפי פלסטיני ופועל להקמת משמר לאומי שנראה שאלימותו תהייה אומנותו – יש בכלל עניין לשפר את עבודת מח"ש.

נ.ב. – וכקאטו הזקן בשעתו, איני יכול לסיים בלי לחזור ולהזכיר את מחדל חקירת אירוע אום אל חיראן, שם מח"ש גררה רגליים בחקירת השוטרים שהיו מעורבים בירי הקטלני לעבר יעקוב אבו אלקיעאן והחליטה תחילה להעביר את העניין לדין משמעתי, אף שמהיום הראשון היו בידיה ראיות מצולמות שהצביעו בדיוק על מה שקרה שם, גם על כך ששני השוטרים שירו מ-16M על אבו אלקיעאן שיקרו לאנשי מח"ש. בדיוק כפי שלא נעשה דבר במח"ש לחקור את השוטר שלכאורה ירה כדור ספוג בח"כ איימן עודה, אף שבערר שהוגש יש פירוט מדוקדק באשר לקשר הלכאורי שלו לירי. המבקר מתח ביקורת בדו"ח שלו על הידע המקצועי והמיומנות של החוקרים של מח"ש. מה שקרה בפרשת אום אל חיראן הוא ביטוי לחוסר המקצועיות הזה.