לבנון התחילה להתאושש כלכלית, ואז באה המלחמה
דווקא לפני תחילת המלחמה באוקטובר 2023, התיירות החלה לחזור ללבנון והמצב התחיל להשתפר קלות. המלחמה החלקית החזירה את לבנון למסלול ההתרסקות. מלחמה כוללת עשויה לפרק אותה סופית
למחלוקות הפנימיות יש תרומה ישירה להידרדרות הכלכלית. תומכי חיזבאללה בביירות בזמן נאומו של חסן נסראללה באוקטובר 2023 (צילום: CC BY 4.0 Fars media)
בשיח הישראלי רווחת בחודשים האחרונים מוסכמה לפיה, במוקדם או במאוחר, מלחמה כוללת עם חיזבאללה היא בלתי נמנעת.
אם מלחמה כזו אכן תפרוץ, כותב הכלכלן איימן עמר במאמר שפרסם במרכז המחקרים של אל-ג'זירה, היא תמצא את הכלכלה הלבנונית במצב קשה מאוד. גם המלחמה המוגבלת הנוכחית בדרום לבנון, כותב עמר גורמת נזקים קשים לכלכלה הלבנונית. מלחמה כוללת עלולה להיות הרסנית.
הכפר הערבי היחיד שפונה בצפון: הזניחו אותנו, נאלצנו לחזור
לבנון מצויה כבר היום במשבר כלכלי עמוק, כותב עמר. המטבע הלבנוני צנח משער של 1,500 לירות לבנוניות לדולר לכמעט 89 אלף לירות לדולר, מעמד הביניים התכווץ מכ־70% ל־40% מהאוכלוסייה, והאינפלציה עומדת על קצב של 200 אחוזים בשנה. כוח הקנייה של האזרחים הצטמצם משמעותית, עסקים רבים נסגרו, ותשתית החשמל בקושי מתפקדת ומאלצת את האזרחים להסתמך על גנרטורים פרטיים.
עמר מקשר בין המשבר הכלכלי למשבר הפוליטי: מאז הבחירות לפרלמנט במאי 2022, לבנון מנוהלת על ידי ממשלת מעבר שסמכויותיה מוגבלות, ומאז אוקטובר של אותה שנה גם אין ללבנון נשיא.
זמן קצר לאחר פרישת הנשיא הקודם, מישל עוון, באוקטובר 2022, טען החוקר מחמוד עלוש שלמרות שה"רִיק" במשרת הנשיא אינו חסר תקדים בלבנון, הוא שונה מקודמיו, ואם יתארך, הוא עלול להוביל לקריסת המדינה. עלוש כתב כי חוסנה של המערכת הפוליטית, שנבנתה בעידן שאחרי מלחמת האזרחים בלבנון (1990-1975), היה תלוי ביציבות הכלכלית ובמאזן בין הקהילות השונות ובינן ובין ההשפעות החיצוניות השונות. ההתעצמות בכוחו של חיזבאללה, חיזוק ההשפעה האיראנית והקריסה הכלכלית, כתב עלוש, ערערו את מבני היסוד של החברה הלבנונית באופן ששיתק ופילג את המערכת הפוליטית ומנע ממנה לטפל בבעיות הכלכליות.
המלחמה גרמה נזק עצום בדרום לבנון. ירי ארטילרי ישראלי לעבר לבנון, אוקטובר 2023 (צילום: אייל מרגולין / פלאש 90)
שנה וחצי מאוחר יותר, נראה שהאזהרות של עלוש מתממשות. לפי עמר, המשבר הפוליטי והכלכלי מאיימים להביא לקריסה מוחלטת של לבנון. המלחמה רק מחריפה את המשבר.
דווקא לפני המלחמה, לקראת סוף 2023, צפו בלבנון לשיפור קל במשבר, הודות להתחזקות של כמה תחומי מפתח בכלכלה. הראשון בהם היה התיירות: מספר התיירים יותר מהכפיל את עצמו בהשוואה ל-2021. לתיירות בלבנון תפקיד מפתח בכלכלה, שכן היא מכניסה מטבע זר ומחזקת את ענפי השירותים כגון מסעדות, מלונות וכדומה. הגידול בתיירות סייע לייצוב שער המטבע ולהמרצת הפעילות הכלכלית, ויצר מספר רב של משרות חדשות.
במקביל חל גידול משמעותי בהעברות הכספים מחו"ל ללבנון, העברות המהוות כ־27% מהתמ"ג הלבנוני. עליית השכר של חלק גדול מעובדי המגזר הציבורי והעובדה שהן משולמות בדולרים עצרו גם הן את הידרדרות המטבע.
העימות בין חיזבאללה לישראל, שהחל באוקטובר 2023, עצר את מהלך ההתאוששות הקלה הזו, כותב עמר, ולבנון חזרה למסלול ההתרסקות הכלכלי. לפי עמר, המלחמה החלקית הזו מסיבה נזק עצום ללבנון. הנזקים המיידיים מהמלחמה מוערכים ב־1.5 מיליארד דולר כתוצאה מהפגיעה ברכוש במהלך ההפצצות הישראליות, סגירת החנויות בדרום לבנון והפסקת העבודה החקלאית, ובפרט מסיק הזיתים.
הפגיעה העקיפה לא פחות חמורה. התיירות, כאמור, גילתה סימני התאוששות לפני תחילת המלחמה, ובחורף השנה היו צפויים להגיע ללבנון כ־1.3 מיליון תיירים, רבים מהם כדי לגלוש בהרים המושלגים. כעת ההערכה היא שיגיעו כ־300 אלף תיירים בלבד, מה שיקטין את כמות המטבע הזר שנכנס למדינה וישאיר את חדרי המלון ריקים.
70% מתושבי דרום-לבנון מתפרנסים מחקלאות, ודרום-לבנון מספקת חלק ניכר משוק המזון במדינה כולה. אולם בגלל המלחמה, חקלאים רבים אינם יכולים להגיע לשדותיהם, ושטחים חקלאיים רבים ניזוקו ישירות בתקיפות. עמר גם מאשים את ישראל בשימוש בזרחן לבן, שמזהם את המים ואת האדמות החקלאיות. עלויות נוספות למשק הלבנוני נגרמות מהפגיעה במסחר ומעליית מחירי השינוע הימי בעקבות המתקפות של החות'ים על ספינות בים סוף.
בדומה למה שקורה בצפון-ישראל, גם בדרום-לבנון עשרות אלפים עזבו את בתיהם. אך בעוד שבישראל, על אף העלויות הכבדות, רבים מהעקורים זכאים לסיוע מהמדינה ולמגורים בחדרי מלון, בלבנון אין לממשלה יכולת לטפל בכך, והנטל הכספי על הטיפול בהם נופל ישירות על האזרחים. רובן המכריע של משפחות העקורים, כותב עמר, מתארחות בבתים של משפחות אחרות, אבל יותר מ-10,000 איש נאלצו לשכור דירות והובילו למצוקת דיור ולזינוק של פי שניים ואף פי חמש בדמי השכירות.
עמר משרטט שלושה תרחישים אפשריים. לפי הראשון, המלחמה לא תיעצר, אך העימות יישאר מוגבל לאזור דרום לבנון, ויישמר תָחום ב"כללי העימות" המוסכמים בין ישראל לחיזבאללה. במצב כזה, הוא מעריך, לא יהיה שינוי משמעותי במשבר הכלכלי, ונזקי המלחמה יהיו תלויים בעיקר בעוצמה ובהיקף של התקיפות הישראליות. יש לציין כי מאז פרסום מאמרו של עמר, מתגברים הסימנים לחריגה מ"כללי העימות": ישראל תקפה בבעלבכ שבצפון־מזרח לבנון וגורמים בישראל השמיעו איומים במלחמה כוללת.
התסריט השני, שכל אזרח ואזרחית בישראל ובלבנון יכולים להחשיב כתסריט האימים, הוא התרחבות המלחמה לכל חלקי לבנון, ללא תלות במלחמה בעזה. במצב כזה, בהסתמך על התקדים של מלחמת לבנון השנייה ב-2006, עמר צופה שישראל תתקיף את כל התשתית האזרחית בלבנון – כבישים וגשרים, שדות תעופה ונמלים, רשתות אספקת החשמל והמים. אך בעוד שב-2006 ממשלת לבנון היתה מסוגלת לממן את השיקום ולשאת בנזקים ובצמצום בתמ"ג של קרוב ל־3 מיליארד דולר, בין השאר בזכות סיוע ממדינות המפרץ, כיום אין ללבנון את הכסף הדרוש לשיקום, ולכן ההשלכות צפויות להיות הרסניות.
ב-2006 לבנון ידעה להתאושש מהמלחמה, הפעם זה יהיה יותר קשה. שכונת דאחיה בביירות ב-2006 (צילום: דימיטרי זאגרבלני CC BY SA 2.0 DEED)
עמר מזהיר שבמלחמה כזו, העברות הכספים מהפזורה הלבנונית ברחבי העולם ייעצרו, ואלפי המשפחות התלויות בכספים אלו יאבדו את מקור פרנסתן. האבטלה תגדל, ייבוא מוצרי המזון החיוניים ייפגע קשות וכך גם הייצוא, מה שיחמיר עוד יותר את מצוקת המטבע הזר. הגירעון בתקציב יתעצם, וכמוהו גם הפערים החברתיים בתוך החברה ובין הגורמים הפוליטיים השונים, מה שעלול להוביל לתסיסה חברתית ואף לפירוק בפועל של המדינה, בפרט אם המלחמה תתארך.
התסריט השלישי מדבר על הסכם שיעצור את הלחימה בעזה וכך יאפשר לחיזבאללה לעצור את פעולותיו מול ישראל. עמר מפקפק בסבירותו של תרחיש זה, אבל אם הוא יקרה, הוא טוען, ההסדרים המדיניים שיתלוו לסיום המלחמה עשויים להביא לשינוי פוליטי בלבנון, ובפרט לבחירת נשיא ולהקמת ממשלה חדשה. ממשלה כזו, כותב עמר, תוכל להחזיר את האמון הציבורי ולהעביר רפורמות הדרושות לשיקום מוסדות המדינה בכלל והכלכלה הלבנונית בפרט. במסגרת רפורמות כאלה, אזרחים לבנונים יוכלו למשוך כספים מהפיקדונות הדולריים שלהם, אחרי שהבנקים בלבנון הגבילו משמעותית את המשיכה מהם בעקבות המחסור במטבע זר.
אולם גם עמר, וגם עלוש לפניו, חוששים שגם אם המלחמה תסתיים, יהיה קשה לחולל שינוי פוליטי, שכן הלבנונים "אינם מסוגלים למשול בעצמם" (עלוש), ו"אינם יכולים לפתור לבדם את בעיותיהם באמצעות יוזמות פנימיות" (עמר). עלוש הזכיר כי במשברים פוליטיים קודמים, מעורבות משמעותית של מדינות המפרץ עזרה לפתור אותם, אבל בשנים האחרונות מעורבותן של מדינות המפרץ בלבנון פחתה מאוד בצל ההשפעה האיראנית הגוברת.
עלוש טען כי כדי להעביר את הרפורמות הכלכליות הדרושות – וכן כדי לבחור נשיא חדש – יש צורך בקונצנזוס לאומי, אבל המטרה הזו קשה להשגה בגלל הפיצול הפנימי. המשבר הכלכלי, התמוטטות מעמד הביניים, ועתה גם המלחמה, מגבירים את הפיצול בחברה ומקשים על השגת קונצנזוס כזה. עמר מדבר גם הוא על התלות של לבנון בסיוע ממדינות המפרץ וטוען כי כדי לצאת מהמשבר יש צורך להגיע להסכמות איתן ועם מדינות אחרות באזור.
בשורה התחתונה, עמר חושש שמלחמה רחבה עלולה להביא לקריסה מוחלטת של מדינת לבנון, והנתיב היחיד ליציאה מהמשבר הוא הפסקה מיידית של המלחמה והסכמה פנימית בלבנון. אך לשם כך דרושה יוזמה מצד גורמים רבים באזור, בלבנון וכמובן בישראל, וזו כרגע אינה נראית לעין.
טל שוורץ כותב ב"פרויקט אופק" – מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
