לא תקין, מנוגד לחוק. מכתב התראה נגד מתן סמכויות לאבי מעוז
במכתב שנשלח ליועצת המשפטית לממשלה נטען כי העברת היחידה לתוכניות חיצוניות במשרד החינוך לידיו של אבי מעוז מנוגדת לנהלים וסותרת את המחויבות לשוויון בחוק החינוך. התחייבות להעביר לו את היחידה "פסולה ודינה להתבטל", נאמר שם
ההחלטה צריכה להתבטל. ראש הממשלה המיועד ח"כ בנימין נתניהו בסוף השבוע (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)
ביוזמת עורך הדין שחר בן מאיר, ובצירוף חוות דעת שלי (ג.ג.), נשלח ביום חמישי מכתב "התראה לפני נקיטה בהליכים" בעניין העברת "היחידה לתוכניות חיצוניות וקידום שותפויות" ממשרד החינוך למשרד ראש הממשלה.
הממשלה החדשה טרם הוקמה, והיחידה טרם הועברה, ובכל זאת נשלח המכתב על מנת שהנוגעים בדבר יידעו כי עינו של הציבור פקוחה, והוא לא יאפשר להעביר כל גחמה. המכתב נשלח ליועצת המשפטית לממשלה, היועצת המשפטית למשרד החינוך ובא כוח מפלגת הליכוד.
במכתב מפורטים כמה נימוקים לפסילתה של ההחלטה הצפויה. בתמצית: היחידה האמורה לא אחראית רק על מאגר התוכניות החיצוניות, אלא גם על כל תהליכי השיתוף בין יחידות משרד החינוך ובין גורמים חיצונים. יהיה זה אבסורד שדווקא היחידה, שאמורה לתאם את השיתוף בין יחידות המשרד בעת קביעת המדיניות החינוכית, תנותק מהמשרד ומהמדיניות שהוא יבקש להוביל.
נקודה שנייה היא שהממשלה אכן רשאית להעביר "שטחי פעולה" ממשרד למשרד, אולם הדין המנהלי קובע סדרים בתהליך קבלת החלטות כגון זאת. ברור כי במקרה זה לא נעשתה עבודת מטה מסודרת לעניין העברת היחידה.
נקודה שלישית היא שח"כ מעוז אינו מסתיר את כוונתו לשלוט ביחידה כדי לקדם את עמדותיה של סיעת היחיד שלו, נעם. עמדות אלה, נטען במכתב, מנוגדות למטרות שנקבעו בחוק חינוך ממלכתי. לפי המכתב, השימוש ביחידה ממשלתית לשם הפצת דעות הסיעה מנוגדות לעקרון השוויון בבחירות, ומהוות ניצול פסול של נכסי המדינה.
תוכניות חיצוניות
היחידה לתוכניות חיצוניות וקידום שותפויות מהווה את אחת מיחידות המינהל הפדגוגי במשרד החינוך. מינהל זה אחראי על גיבוש המדיניות החינוכית ועל הפעלת מוסדות החינוך בהתאם למדיניות. כלומר, לא מדובר ביחידה צדדית, אלא בליבת העשייה של משרד החינוך.
"היחידה" מנהלת את מאגר התוכניות החיצוניות העומדות לבחירת מנהלות ומנהלי בתי הספר. בתואר "חיצוניות" הכוונה לכל התוכניות שאינן תוכניות הלימודים כגון שפה, מתמטיקה, מדעים ועוד. במאגר כמה אלפי תוכניות, שבתי הספר יכולים לרכוש ישירות ממי שמספק אותן, באמצעות התקציב הבית ספרי.
כל אחת ואחד יכולים להכניס תוכנית למאגר, אולם ניתן מעמד מובלט ("המסלול הירוק") לתוכניות שעמדו בהליך מכרז, שכלל בדיקה מנהלית ופדגוגית. את הבדיקה מבצעת ועדה מטעם "היחידה", על בסיס תבחינים שפורסמו. בהם, למשל, שהתוכנית מגדירה יעדים ומטרות בהלימה למדיניות משרד החינוך.
היחידה לתוכניות חיצוניות עומדת בלב משרד החינוך. ילדים בטיול (צילום: משה שי / פלאש 90)
מכאן ברור כי לא ניתן לנתק את מאגר התוכניות החיצוניות מתוך משרד החינוך. לא ייתכן ש"היחידה" תהייה כפופה למדיניות של ח"כ מעוז במשרד ראש הממשלה, בשעה שהיא מעריכה תוכניות חינוכיות לפי מדיניות של משרד החינוך.
קידום שותפויות
בשנת 2008 קיבלה ממשלת ישראל החלטה בדבר קידום מדיניות "משילות משותפת". הכוונה לכך שגיבוש ועיצוב המדיניות במשרדי הממשלה ייעשה תוך התייעצות עם גורמי ממשל בתוך ומחוץ למשרדי הממשלה וכן עם גורמים מקצועיים רלוונטיים כגון: אקדמיה, עמותות והמגזר העסקי.
משרד החינוך התנסה לראשונה בתהליך התייעצות משתפת בשנת 2013, עם תחילת העבודה על מאגר התוכניות החיצוניות. מאז, מתוך הניסיון שנצבר בלא מעט תהליכי התייעצות ושיתוף, פיתח תורה של מהלכי השיתוף.
באתר היחידה אפדר לראות דוגמאות לתהליכי השיתוף, שבכל אחד מהם השתתפו נציגים של עשרות יחידות של משרד החינוך, וכן נציגים מהרשויות המקומיות, ארגוני החברה האזרחית והמגזר העסקי. ברור לכל, ש"היחידה" לא תוכל להיות אחראית על השיתוף בעת הגיבוש של מדיניות משרד החינוך, בשעה שהיא מנותקת מהמשרד ומהמדיניות החינוכית שנקבעה בו.
סדרי קבלת החלטות מנהליות
במכתב מציין עו"ד בן מאיר כי הליך של העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד ראוי שיהיה מורכב ממספר שלבים חיוניים ובהם: איסוף וסיכום המידע הרלוונטי, "לרבות חוות דעת מקצועיות נוגדות"; בדיקת המשמעויות של המידע והצגת חלופות; וסיכום החלטה מנומקת.
"תהליך כגון זה מבטיח, כי כל השיקולים העניינים יבואו בחשבון, כי תיעשה בחינה הוגנת של כל טענה, וכי תגובש החלטה, אותה ניתן להעביר בשבט הביקורת המשפטית והציבורית" (דברים מפי שופט העליון מאיר שמגר).
ברור לכול כי במקרה הנוכחי "לא מדובר בשום הליך ראוי, אפילו לא הימנו, של קבלת החלטה מינהלית סבירה", כותב עו"ד בן מאיר.
משרד החינוך לא נועד להנחלת דעות פוליטיות. ח"כ אבי מעוז בכנסת (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)
בחוק חינוך ממלכתי (1953) קבועות מספר מטרות למערכת החינוך בישראל. אחת מהן היא "לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה, ולפתח מודעות וערנות לתמורות ולחידושים". עמדותיו של ח"כ אבי מעוז, כפי שפירטתי בכתבה קודמת, לא יכולות לעלות בקנה אחד עם המטרות החינוך בישראל.
עקרון השוויון בבחירות וחוק הבחירות
עו"ד בן מאיר גם טוען שעצם הניסיון של ח"כ מעוז לקדם את דעותיו באמצעות ה"יחידה" מנוגד לעקרון השוויון. בעניין הזה מצטט דברים שכתב בעניין זה ד"ר אדם שנער: "חובתה של הממשלה אינה מתמצה אך בגישה נייטרלית כלפי דעות שונות, ומשכך עליה לתמוך בפעולות ביטוי בשוויוניות". במיוחד נכונים הדברים כאשר ממשלה "מבקשת להשתמש בכוחה ההקצאתי [תקציב] כדי לבצר את שליטתה הנוכחית, ובכך למנוע מהמיעוט הפוליטי להפוך לרוב פוליטי".
כלומר, הממשלה מחויבת לכל אזרחי המדינה, והיא אינה יכולה להשתמש בכוחה כדי להשליט את דעותיה על כל אזרחי ישראל, למשל באמצעות מערכת החינוך. ברור, אומר בן מאיר, כי מעוז מבקש לשות בדיוק את זה.
"מכלל הנימוקים האמורים לעיל", מסכם עו"ד בן מאיר, "הרי שהתחייבות האמורה, וההחלטה הצפויה להתקבל לפיה, הינן פסולות מכל וכל ודינן להתבטל."
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
