newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"לא למאבק מזוין בפלסטין". החלטת האחים המוסלמים מ-1968 נחשפת

אחרי מלחמת 1967, החליט הסניף הפלסטיני של האחים המוסלמים להתנגד למאבק מזוין בישראל: פעולות פדאיון לא יבריחו את היהודים, צריך לגייס את כל הערבים תחת דגל האסלאם כדי למחוק את ישראל, נאמר שם. ההחלטה המלאה נחשפת

מאת:
ההחלטה של האחים המוסלמים ב-1968 נגד המאבק המזוין לא תאמה את הזרם המרכזי אצל הפלסטינים. לוחמי הג'יהאד האסלאמי האמון ברצועת עזה (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

ההחלטה של האחים המוסלמים ב-1968 נגד המאבק המזוין לא תאמה את הזרם המרכזי אצל הפלסטינים. לוחמי הג'יהאד האסלאמי באמון ברצועת עזה (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

"מאבק מזוין ידרוש ממנה (מהתנועה האסלאמית) להטיל את כל כובד משקלה במערכה מבלי להשיג תוצאות חיוביות. להיפך, פעילות זו תביא לתוצאות שליליות… על בסיס כל זה החליט הוועד הפועל של האחים המוסלמים פה אחד להימנע ממאבק מזוין בפלסטין בתנאים הקיימים".

במלים אלה הסביר הוועד הפועל של האחים המוסלמים – סניף פלסטין את החלטתו להתנגד למאבק מזוין נגד ישראל. ההחלטה התקבלה ב-1968, זמן קצר אחרי מלחמת 1967. עצם קיומה של ההחלטה היה ידוע, אולם לפני קצת יותר משלושה חודשים היא פורסמה במלואה. הפרסום עורר ויכוח לגבי משקלה של ההחלטה, והשפעתה על ארגון החמאס, שקם 15 שנה מאוחר יותר.

את הנוסח המלא של ההחלטה פרסם השייח' עסאם תלימה. תלימה, היושב בקטר, שימש כראש לשכתו של השיח׳ יוסף אל-קרדאווי, שתואר בזמנו כמנהיג הרוחני של האחים המוסלמים ונפטר בספטמבר 2022.

במאמר שפרסם טען חלימה כי אותה החלטה של האחים המוסלמים להתנגד למאבק המזוין נגד ישראל הובילה בסופו של דבר להקמת ארגון חמאס כארגון עצמאי בפלסטין. ההחלטה, טען תלימה, גם הביאה בזמנו לפרישה של חברים בולטים בתנועת האחים המוסלמים בפלסטין, ולהקמתו של ארגון הג'יהאד האסלאמי.

אף שעצם קיום ההחלטה היה ידוע, פרסום הנוסח המלא שלה שופך אור על דרכי החשיבה של האחים המוסלמים באותה תקופה, על הנימוקים מאחורי ההחלטה, ועל יחסו של הארגון לסוגיה הפלסטינית, לישראל ולמדינות ערב.

ג'יהאד לא בכל מצב

הטקסט עצמו נכתב בסגנון דל, ונראה שהנימוקים אינם מבוססים מאוד. יש לציין גם שההחלטה לוותר על מאבק מזוין נגד ישראל עמדה בניגוד להלכי הרוחות ששררו בקרב רוב הארגונים הפלסטיניים אחרי התבוסה של 1967. באותה תקופה בדיוק נולדו ארגונים פלסטיניים שונים, שחרתו על דגלם את הסיסמה של שחרור פלסטין דרך מאבק מזוין. לאור זה, קולם של האחים המוסלמים נתפס אז כמקלקל את השורה.

בפתח המסמך משיבים האחים המוסלמים לקולות שקראו להם לצאת לג'יהאד. "האמירה שהג'יהאד הוא חובה אסלאמית שיש לקיימה היא אמירה נכונה", נאמר במסמך, "אולם אין להתייחס אליה באופן מופשט וצריך להבדיל בין שני מצבים".

התנגד להחלטה של האחים המוסלמים. אחמד יאסין (משמאל) בעת משפטו בבית כלא בעזה בשנות ה-80 (צילום: משה שי / פלאש 90)

התנגד להחלטה של האחים המוסלמים. אחמד יאסין (משמאל) בעת משפטו בבית כלא בעזה בשנות ה-80 (צילום: משה שי / פלאש 90)

המצב הראשון, נאמר בהחלטה, הוא מלחמה כוללת מול האויב. "במקרה זה, על כל מוסלמי שיכול מוטל לשאת נשק וליטול חלק במערכה". האחים המוסלמים היו שותפים למערכה הזו, נאמר שם, בהתייחס כנראה למלחמת 1967, "אחינו מילאו את חובתם בכל החזיתות, כחיילים בצבא או כמתנדבים במשמר הלאומי ובהתנגדות העממית. אחדים מהם נפלו בחזית".

המצב השני, אומרים האחרים המוסלמים, הוא לאחר תבוסה, "כפי שאנו רואים בפלסטין כיום", כלומר אחרי כיבוש הגדה המערבית ועזה בידי ישראל. במקרה הזה, נאמר במסמך, "הצבאות הסדירים הוצאו ממעגל הלחימה, והציבור פונה לאחים המוסלמים בדרישה לשאת בעול הלחימה לבד ולשחרר את השטחים שנכבשו".

"פעולות חבלה מוגבלות לא יגרמו להסתלקותו של האויב (היהודי) מהארץ, בשונה ממה שקורה עם צבא כיבוש זר, שנסוג כשחש חוסר ביטחון"

כאן מתחיל במסמך דיון באופי האויב, בדרכי הפעולה מולו, ביכולת להשיג את התוצאה המקווה, ובהשלכות השליליות שעשויות להיות למאבק מזוין. בשורה התחתונה, כאמור, מגיעים האחים המוסלמים למסקנה שברגע הנתון, לא כדאי לתנועה להוביל את המאבק המזוין נגד ישראל.

תחילה מבדיל המסמך בין ישראל לבין "הקולוניאליזם הקלסי", שכן היהודים הם "עם של הרפתקנים פנאטים שהגיעו לארץ כדי לכובשה ולהקים להם מדינה על אדמת פלסטין". לכן, נאמר שם, "פעולות חבלה מוגבלות לא יגרמו להסתלקותו של האויב מהארץ, בשונה ממה שקורה עם צבא כיבוש זר, שנסוג כאשר חש חוסר ביטחון ואי-יציבות.

"ישראל מתייחסת למלחמותיה כאל עניין של חיים ומוות. אין לנו אופציה זולת לתכנן כדי להשמידה ולמחוק אותה מן המפה. פעולות מוגבלות לא ישיגו מטרה זו. אי לכך, יש לגייס את האנרגיות של עמי ערב, להכינם ולנטוע בהם את האמונה באסלאם, אם אנו רוצים שמערכה זו תביא לתוצאות המיוחלות".

נקודה שנייה, לפי המסמך, היא העובדה שישראל "אינה חוששת מפני דעת הקהל העולמית… ביטחונה ושלומה של ישראל הם השיקול היחיד העומד לנגד עיניה. לכן היא מכה קשות בבסיסי הפדאיון (הלוחמים) ואינה חוששת לפלוש אליהם".

נקודה שלישית תלויה בכך ש"שטחה של פלסטין הוא קטן יחסית. האוכלוסייה היהודית גדולה בהשוואה לשטח. הם גרים ביישובים מבוצרים לאורך הארץ ולרוחבה. היישובים מצוידים באמצעי לחימה ובחיילים, דבר המקנה להם יכולת לנוע במהירות לכל מקום תוך זמן קצר ולהתגונן מבלי לחכות לתגבורת.. מצב זה מגביל מאוד את הפעולות של הפדאיון ומפחית את השפעתן."

נקודה נוספת היא חולשתן של מדינות ערב. "כידוע לכולם הן (מדינות ערב) אינן יכולות להחזיק מעמד מול האויב אלא לשעות ספורות", נאמר במסמך. "פעולה פזיזה נותנת לאויב צידוקים לפלוש לשטחים חדשים ולגרום לעקירת תושבים ערבים ממקומות מגוריהם".

החולשה הזו, נטען במסמך, משפיעה גם על "ארגוני הגרילה שנלחמים בתוך פלסטין" שכן הם תלויים במדינות ערביות, ש"מספקות להם כסף, נשק ומחנות לאימונים. אנשי המודיעין של מדינות אלה הם שמכינים את התוכניות ושולטים על פעולות הארגונים במידה רבה".

תירוץ לישראל לגרש תושבים

מצבה של תנועת האחים המוסלמים הוא שונה. "האחים המוסלמים הם קבוצה מקופחת בכל מדינות ערב, שבהן יש להם נוכחות", נאמר שם. "לכן איננו יכולים לפעול צבאית באופן חופשי ובבטחה, אלא אם נבצע פעולות מוגבלות בעלות אפקט חלש. פעולות כאלה אינן כדאיות ואין בהן תועלת". מסיבה זו, האחים המוסלמים לא יכולים לעשות את מה שעושים ארגוני הגרילה האחרים בפלסטין.

ההחלטה אפשרה לחמאס לצבור כוח עממי. הפגנה של החמאס בעזה, 2021 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש 90)

ההחלטה אפשרה לחמאס לצבור כוח עממי. הפגנה של החמאס בעזה, 2021 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש 90)

מסקירה הזו הגיעו האחים המוסלמים אז, ב-1968, למסקנה שההשלכות של מאבק מזוין יהיו שליליות ומזיקות לסוגיה הפלסטינית ולתנועה האסלאמית. גם האפקט התעמולתי של התנגדות מזוינת יהיה נטול ערך, ולא יהיה שווה את הנזקים.

"באשר לסוגיה הפלסטינית, פעולות החבלה שלנו ייתנו לאויב הזדמנות לגרש את התושבים הערבים ולהנחית מכות קשות על מדינות ערב שאותן הוא יראה כאחראיות לפעולות הפדאיון", מסכם המסמך. "לגבי התנועה האסלאמית, מאבק מזוין לאור הנתונים שהוזכרו לעיל ידרוש ממנה להטיל את כל כובד משקלה במערכה מבלי להשיג תוצאות חיוביות. להיפך, פעילות זו תביא לתוצאות שליליות כפי שהובהר".

במסמך אף נטען שעצם הדרישה מהאחים המוסלמים להצטרף למאבק המזוין היא קנוניה נגדם במטרה להחלישם. "אלה הדורשים מאיתנו לצאת למאבק מזוין עכשיו רוצים שכוחנו יאזול בתוך פלסטין, כך שתתפנה הזירה במדינות ערב לגורמים אחרים", נאמר שם. "כמו כן, נהיה חשופים למכה מצד השליטים הערבים שהם בני-בריתן של המדינות הכופרות והקולוניאליות״.

הדרך היחידה לשחרור פלסטין ו"למחוק את ישראל מעל פני האדמה", כותבים האחים המוסלמים בהחלטתם דאז, היא "לעשות כל מאמץ כדי שעמי ערב יתלכדו תחת דגל האסלאם וייכנסו למלחמה בשם אלוהים. זוהי התקווה היחידה להשיג ניצחון".

מכאן הם מסיימים את המסמך בהחלטה "להימנע ממאבק מזוין בפלסטין בתנאים הקיימים".

תקופה קשה לאחים המוסלמים

השייח' תלימה, שפרסם את המסמך, טען כאמור שההחלטה הזו להימנע ממאבק מזוין בפלסטין היא שהביאה בסופו של דבר להקמתו של חמאס כארגון עצמאי שאינו תלוי ישירות באחים המוסלמים. אולם ד"ר מוחסן סלאח, מנכ"ל מרכז "זייתונה" בביירות שנחשב מקורב לאחים המוסלמים, חולק על הטענה הזו.

במאמר שפרסם באוקטובר 2022 באתר "ערבי 21" מנסה סאלח להציע רקע – הן להחלטת האחים המוסלמים מ-1968 והן להקמתו של חמאס. לדברי סאלח, בעשור שקדם למלחמת 1967, עברה על האחים המוסלמים תקופה קשה, גם כתוצאה מהדיכוי שהפעיל הנשיא המצרי גמאל עבד א-נאסר נגד הארגון.

דיכא את האחים המוסלמים ביד קשה. נשיא מצרים עבד א-נאסר במנסוריה ב-1960 (צילום: ויקימדיה)

דיכא את האחים המוסלמים ביד קשה. נשיא מצרים עבד א-נאסר במנסוריה ב-1960 (צילום: ויקימדיה)

לכן, אומר סלאח, אין שפלא שאחרי מלחמת 1967 האחים המוסלמים שקדו על שיקום כוחותיהם והעדיפו לשים דגש על החינוך ועל הדעווה (הפצת האסלאם בדרכים לא-אלימות), כדי ליצור בסיס מוצק למאבק מזוין בשלב מאוחר יותר.

לדברי סלאח, ההחלטה מ-1968 לא לקחת חלק במאבק מזוין נגעה לארגון עצמו ולא לחבריו, שהותר להם ליטול חלק במאבק הזה. לא כל החברים בסניף פלסטין של הארגון תמכו בהחלטה, טען סלאח, השייח' אחמד יאסין לדוגמה התנגד לה, אולם היא כובדה בסופו של דבר.

סלאח ציין גם כי ההחלטה היתה מוגבלת לסניף הפלסטיני של האחים המוסלמים, שכלל בתקופה זו את האחים המוסלמים ברצועת עזה ואת סניפי האחים המוסלמים הפלסטיניים במדינות המפרץ. האחים המוסלמים בירדן ובגדה המערבית תמכו כבר באותה תקופה בפעילות הצבאית.

בעיניו של סלאח, ההחלטה של האחים המוסלמים בזמנו היתה מוצדקת, שכן היא שירתה את הקמת התשתית להתפשטות הזרם האסלאמי ולבסיס מוצק יותר להתנגדות. לדבריו, ההחלטה מ-1968 לא לצאת למאבק מזוין בפלסטין לא היא שגרמה להקמת החמאס – חמאס הוקם כארגון צבאי על ידי השייח' יאסין בסוף 1982, מסיבות שאינן תלויות בהחלטה של האחים המוסלמים.

מה שסלאח לא מזכיר הוא שחמאס הוקם כארגון צבאי גם כדי להיאבק בארגונים ובאישים שהיו מזוהים אז עם אש"ף, ולא רק כדי להיאבק נגד ישראל.  כך, לדוגמה, כשיאסין ואנשיו נעצרו על ידי ישראל ב-1983, הם הודו בחקירתם כי התכוונו לפגוע בד"ר חיידר עבד א-שאפי, אחד המנהיגים הבולטים של אש"ף ברצועת עזה באותה תקופה. באותם ימים, אנשי המוג'מע האסלאמי בראשותו של יאסין העלו באש את הבניין של הסהר האדום, שד"ר א-שאפי עמד בראשו.

מעניין לציין ששני הכותבים – גם סלאח וגם חלימה – אינם מזכירים את האינתיפאדה הראשונה כגורם מכריע, שגם יצר וגם הבשיל את התנאים ללידת חמאס.

ע'אזי אבו ג'יאב כותב בפרויקט אופק, שיתוף פעולה בין מכון ון ליר בירושלים, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf