newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הקורונה סיפקה הזדמנות טובה לבחון מחדש את המסעות לפולין

במקום ביקורים במחנות השמדה שגובים מחיר נפשי קשה ונועדו לכונן נרטיב אחיד של "הנכונים והחזקים", מוטב להפגיש את בני הנוער עם קהילות יהודיות בעולם, החיות מורכבות שזרה לנוער הישראלי אך יכולה ללמד אותו שיעור חשוב בערכים אוניברסליים     

מאת:

תקופת הקורונה האטה ואף הפסיקה את הטיולים והמסעות, בפרט במסגרת בתי הספר. סיום משבר הקורונה הנראה לעין, או רק המיוחל, מהווה תזמון טוב לבחון את מסעות התיכונים לפולין, למחנות ההשמדה ולגטאות. הוא מהווה גם הזדמנות טובה עבורנו, ההורים, להביט מעבר למסלול השגור ולנרטיב המוצע, להתאפק ולא למהר לתקשורת בדרישה ממשרד החינוך לחזור ולקיים את המשלחות לפולין.

חוויה מעמיקה ומטלטלת. צעירות במצעד החיים במחנה אושוויץ-בירקנאו, 16 באפריל 2015 (יוסי זליגר / פלאש 90)

הנרטיב השכיח לקראת סיום התיכון, שהמסע לפולין הוא נדבך מרכזי בו, הוא חיזוק הזהות יהודית, הזיקה לארץ ישראל והנכונות להתגייס לצבא ולשרת שירות משמעותי בקרב בני ובנות הנוער. הדגש, פעמים רבות, הוא פרטיקולרי (מה עשו לנו, ליהודים), ופחות אוניברסלי (זכויות אדם לכל). הנרטיב הוא אחד ויחיד – ניצחון בני האור על בני החושך. מעין גרנד פינאלה לשנות התיכון, שבמהלכן אולי דיברו איתם על פלורליזם, על דמוקרטיה, על חיים במדינה מורכבת, אך כעת מצופפים שורות ונרטיבים לאחד ויחיד – אנחנו במרכז. מגובשים. נכונים. חזקים.

המסע לפולין קשה. קשה להיות שם, לחזות בשרידי הרוע המוחלט. זו חוויה מעמיקה ומטלטלת. חוויה שבה מול עוצמת הכאב, מטשטשים רבים מהערכים שהיינו רוצים להנחיל לילדים שלנו. מתוך הכאב, גובר הרגש על השכל והרציונליות. רגשות של כעס, נקמה ו"מגיע לנו" גוברים על המורכב ועל המגוון, ומפה הדרך קצרה להעדפת ה"אני" וה"כמוני" על פני שמירה על ערכים אוניברסליים, זכויות אדם ומשטר דמוקרטי.

ביקור במחנות ההשמדה בפולין הוא ביקור ייחודי. אך האם הוא מתאים לנערים ולנערות בני 17? האם הוא מתאים לכל הנערים בני ה-17? שניה לפני שאנו אורזים להם את המזוודות ומשלחים אותם לוורשה, רצוי לעצור ולחשוב אם זהו המקום הנכון. האם נכון לשלוח לבתי הקברות היהודיים, מבלי שיחזו גם בחיים יהודיים בקהילות מיעוט? האם נכון לשלוח אותם לצפות בגיא ההריגה מבלי לחשוב האם אלו הגאיות היחידים שניתן להעלות על הדעת? האם נכון לשלוח אותם לשרידי קהילות יהודיות חרבות מבלי לבקש שיבקרו בקהילות יהודיות משגשגות, הנבנות מחדש באירופה, באגן הים התיכון, או במדינות המזרח התיכון?

החיים בישראל מזמנים הזדמנויות רבות ללמוד על השואה, לצרוך תרבות בנושא השואה, וטוב שכך. השואה היא שבר עולמי, לאומי ומשפחתי. אין זה הכרחי להרחיק עד לפולין לצורך חידוד הזהות הישראלית והיהודית. צריך לעשות שינוי במדיניות משרד החינוך לגבי המשלחות, ולהרחיב את סקאלת יעדי הטיולים, בדחיפות. לצד מסעות לקהילות חרבות פולין, צריך למסד ביקורים לקהילות יהודיות שחיות במרחב שאינו ישראל. יש להפגיש את הנוער עם צעירים החיים בקהילות יהודיות, למפגש ולשיחה, להכיר בדומה ולעמוד על השוני. להבין שניתן לחיות חיים יהודיים גם מחוץ לישראל, לשוחח עם מי שבוחרים בחיים יהודיים באופן אקטיבי, לשוחח על המורכבות של זהות יהודית כמיעוט קטן, להכיר בדפוסים שונים של יחסי רוב-מיעוט שהם עיצבו במו ידיהם, בתקווה שמשהו מהלימוד יחלחל לחיים בתוך ישראל, בעתיד.

האפשרויות לטיולי סיום התיכון הן רבות: הסכמי אברהם הביאו אפשרות לביקור בקהילות יהודיות קטנות באיחוד האמירויות ובבחריין. מרוקו, שלאחרונה נפתחה בה שגרירות בעיר הבירה רבט, תהיה יעד מצוין לביקור בקהילות היהודיות בקזבלנקה ובמרקש. בכל מדינות אירופה ישנן קהילות יהודיות, עם לא מעט ישראלים המציגים זהות מורכבת שראוי להציגה בפני בני הנוער, כולל דיון על הסיבות שהביאו אותם להגר מישראל. הונגריה, שבה קהילה יהודית גדולה, המתמודדת עם שלטון פופוליסטי-ימני, עשויה להיות יעד מרתק, וכמובן גרמניה ופולין על הקהילות הנולדות והמתגבשות, שהשואה היא בהחלט תמה מרכזית בהן.

משבר הקורונה מביא עימו תפישות חדשות על אופני טיול והבנה שכיום צריך ליצור חוויה תיירותית שונה. לא עוד תכנייה עמוסה באתרי תיירות שיש לעבור בהם, אלא Slow Tourism – תיירות איטית, המתמקדת במקום מסוים וחווה אותו לעומק, על ההיבטים החברתיים המגוונים, במטרה לפתוח צוהר לאופן שבו הקהילה המקומית חיה. לאתגרים שלה ולסיבות ההתגבשות שלה, כיצד זו חוגגת חגים, ואילו חגים. תדמיינו את הילדים שלכם מגיעים לקהילה יהודית באירופה, באגן הים התיכון או באחת המדינות האסלאמיות, מכירים את חברי הקהילה, מתארחים לארוחת שבת אצל משפחות ואוכלים אוכל מקומי, לומדים מהי היהדות בעיני הקהילה ורוקמים קשרים לחיים, מתנדבים לשבוע בשיפוץ המרכז הקהילתי או מטפחים את בית הקברות של הקהילה.

ונקודה נוספת: המסעות לפולין, כפי שהם כיום, הם תעשייה עצומה ועתירת משאבים הנתונה בידיים של מעטים. הוספת יעדים תאפשר ליותר קהילות ובודדים להנות מאפשרויות האירוח.

הכותבת נסעה פעמיים לפולין, במסגרת בית הספר ותנועת הנוער.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf