"היום זו בעיה של נשים חרדיות, מחר זו תהיה הבעיה שלכן"
מייסדת תנועת נבחרות, אסתי שושן, מנסה גם בבחירות הנוכחיות לפרוץ את המעוז הגברי המבוצר של המפלגות החרדיות. היא מאשימה את הפוליטיקה החרדית במוסר כפול, וטוענת כי להיעדרן של נשים חרדיות מהכנסת יש השלכות מהותיות על חייהן - למשל בנושאי בריאות, זכויות בעבודה ואלימות במשפחה
אפילו בתנועה האסלאמית כבר נבחרה אישה למקום ריאלי, אך המפלגות החרדיות בישראל נותרות כמעוז גברי מבוצר שלנשים אין זכות להיות חלק ממנו. גם העתירה לבג"ץ בנושא הדרת נשים ממפלגות אלה הסתכמה בבקשה מאגודת ישראל למחוק את הסעיף המפורש מהתקנון, ובקבלת טענתה של ש"ס כי אין בתקנון איסור רשמי על התמודדות נשים. התקנון השתנה – אך המציאות לא, והמדיניות הברורה והמוצהרת של אי ייצוג נשים ברשימות ממשיכה באין מפריע.
"ייצוג זה לא רק מושג מופשט". אסתי שושן (צילום: Noa2015, CC BY-SA 4.0)
"ייצוג זה לא רק מושג מופשט של פוליטיקת זהויות", מסבירה אסתי שושן, מייסדת ומנכ"לית תנועת נבחרות. "קבוצות שלא מיוצגות במוקדי קבלת ההחלטות, הצרכים שלהן שקופים ולא מתקיימים. ש"ס מיטיבה להביע את הרעיון הזה בעצם קיומה, כי ש"ס קמה על רקע זה שהיא הרגישה שהמפלגה האשכנזית הוותיקה, אגודת ישראל, בעצם לא מייצגת את הצרכים של המזרחים והם שקופים באותם מוקדים.
"באותה מידה, נשים – ואנחנו רואים את זה בכל העולם – עד שהן לא הפכו להיות מחוקקות, עד שהן לא התחילו להשתתף במערכת קבלת ההחלטות – החוקים היו לרעתן. הן היו רחוקות ממשאבים ומכל מה שבעצם מוקדי הכוח נותנים".
לדברי שושן, "אני לא חושבת שאם יהיו נשים חרדיות ביהדות התורה או בש"ס זה יפתור את כל הבעיות. זה שנכנסו נשים לפוליטיקה בכלל העולם לא פתר את כל הבעיות החברתיות, אבל זה יצר שינוי. בעולם התחילו להיות חוקים נגד אונס, ונשים גרושות כבר לא איבדו את כל החיים שלהן בעקבות הגירושים. עצם כניסתן של מחוקקות עשתה שינוי במקומות שבהם זה קרה, ובמקומות שזה לא קורה יש לזה משמעות. הפוליטיקה היא הראי של הכל, היא הזירה המשפיעה ביותר.
"עד שהתחלתי את מחאת 'לא נבחרות לא בוחרות' בשלהי 2012, הייתי עיתונאית חרדית כמה שנים. כאילו היה לי קול, כתבתי בעיתונים חרדיים. אבל לא באמת היה לי קול. קודם כל הייתי צריכה להסתיר את העובדה שאני אישה, כי מה פתאום אישה משמיעה דעות. ותמיד היו לי דעות יותר ממה שהיו אמורות להיות לי.
"ואת לא באמת יכולה להשפיע. זאת קליקה סגורה של פוליטיקאים, עסקנים ואנשי תקשורת, שאם את רוצה עכשיו, את פעילה חברתית, הבנת שצריך לעשות משהו, אין לך עם מי לדבר על זה, אין לך איפה לקדם את זה.
"היעדרותן של נשים חרדיות ממושבי הכנסת והרשויות המקומיות אינה רק עוול סימבולי ודמוקרטי. יש לה השלכות מהותיות על חיי הנשים הלא מיוצגות, שצורכיהן הייחודיים לא זוכים למענה – לא מצד חברי הכנסת של המפלגות החרדיות ולא מצד חברות הכנסת של המפלגות החילוניות".
הקמפיין של נבחרות (באדיבות נבחרות. קריאיטיב: אסף וול)
אילו בעיות של נשים חרדיות לא מקבלות מענה בכנסת היום?
"כל הבעיות", פוסקת שושן. "גם ברמה המעשית וגם ברמה ההסברתית ובמודעות. את לא תשמעי את ההנהגה החרדית מדברת על נושאים כמו בריאות של נשים חרדיות. נשים נישאות והופכות לאמהות בגיל מוקדם, עם עול הפרנסה המחייב, ויש לכך השלכות בריאותיות ייחודיות. נושאים כמו מודעות לסרטן השד רק לאחרונה הגיעו קצת לתודעה, וגם לא מספיק. אין טיפול בנושא הזה, אין מענה כמעט לכלום.
"גם בנוגע לזכויות של נשים בעבודה. נשים חרדיות, גם כאלה שעובדות בתוך החברה החרדית, מועדות להכי הרבה עושק של התנאים והזכויות שלהן. לאף אחד לא אכפת. הן גם חייבות להמשיך ולעבוד בכל תנאי, כי הן המפרנסות היחידות בהרבה מקרים.
"בנושא של אלימות במשפחה, יש מעט מאוד מקלטים לנשים חרדיות. אני לא חושבת שמישהו מהעסקנים החרדים ניסה אי פעם להבין מה קורה שם ומה הצרכים. כשהיתה ועדה בכנסת לגבי תקציב שהיה שמור לנושא הזה, כמובן שהח"כים שלנו לא היו שם. הם לא נמצאים במקומות האלה.
"הח"כים שלנו לא נמצאים במקומות האלה". אישה חרדית במעון לנשים מוכות בבית שמש (צילום: הדס פארוש / פלאש90)
"זנות, למשל, זה הנושא הכי מושתק. יש תופעה מאוד קשה של נשירה מבתי ספר, ויש תופעות של זנות של צעירים וצעירות שמתגלגלים לרחוב, ומגיעים למקומות החשוכים האלה. אני לא חושבת שמישהו בכלל מדבר על זה, ובוודאי לא מטפל בזה.
"אז אולי הן מטופלות במסגרות רגילות של הרווחה, אם בכלל, כשהרקע שלהן והמקומות שמהם הן מגיעות או מגיעים, קהילות סגורות, יכולים להיות כל כך אחרים וכל כך דורשים התייחסות יותר עדינה ואחרת, טיפול שונה. ואולי בכלל עצם התופעה שלא מדברים על זה, זה לא דיון בכלל, כי זה נושאים שאומרים שאין אצלנו".
את חושבת שלא אכפת להם?
"אני חושבת שאדם קרוב לעצמו. אין מה לעשות. לא תמיד זאת איזושהי מזימה מרושעת, הם פשוט לא רואים את הדברים האלה. וזה כל כך ברור להם שהם כמגנים ומושיעים יכולים גם לייצג אותנו ולייצג את הצרכים שלנו, ככה הם אומרים.
"אני מבינה את זה שלפעמים יש להם קושי כגברים חרדים לעסוק בנושאים האלה. יש דיסטנס בחברה החרדית בין נשים לגברים, זה דבר מאוד מובנה בגלל תרבות ההפרדה. לכן לנשים פחות נוח לגשת לגברים בכל מיני נושאים.
"היום יש למשל כבר יותר דיון על פגיעות מיניות, שזה צעד משמעותי קדימה מאיפה שהיינו ממש לפני כמה שנים. ועדיין פוליטיקאים מרשים לעצמם לשתף פעולה ולעזור לעברייני מין שמקורבים אליהם באופן שאני מתקשה לראות פוליטיקאים אחרים מעזים לעשות דבר כזה בימינו.
"מלכה לייפר, לדוגמה, או אליעזר ברלנד, זוכים לקבל את חסות הפוליטיקאים מיהדות התורה. זה עובר בשקט, אין על זה שום ביקורת מההנהגה או מהתקשורת החרדית. אם יש ביקורת אז היא באה מבחוץ, או מאתנו. אי אפשר להבין את זה, מה זה עושה לקורבנות, מה זה בכלל האמירה הזאת בחברה שצניעות זה אחד מהערכים הכי בולטים שהיא מחנכת אליהם.
זוכה לקבל את חסות הפוליטיקאים מיהדות התורה. מלכה לייפר, שמבוקשת באוסטרליה בחשד להתעללות מינית, בבית המשפט בירושלים בפברואר 2018 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
ההרחקה של נשים חרדיות מהזירה הציבורית בשם הצניעות הולכת ומקצינה בשנים האחרונות. שמותיהן של נשים אינם מופיעים על הזמנות לחתונות ילדיהם, דימויים של נשים מוסרים מפרסומות ואף מפרסומים העוסקים בהן ובפועלן.
"זה מן מדרון שלא נגמר של הקצנה, כי כל הזמן יש למישהו רעיון חדש איך לעשות את זה עוד יותר ואיך להיות עוד יותר צדיק", מסבירה שושן. "דווקא בגלל הביקורת שיש והניסיון להגביה את החומות, כל אחד מנסה להראות שהוא באמת חרדי והוא באמת בסדר, הוא שומר על מה שצריך, והדבר היחיד שבו ניתן להגביר את החרדיות זה על ידי מחיקת נשים. גם אתרי אינטרנט שאני לא יודעת איזה קשר יש ביניהם לבין תורה ומצוות מתהדרים בזה שאין בהם נשים.
"יש לזה את המשמעות, גם המעשית-פרקטית וגם הסימבולית-ייצוגית, על איך נשים תופסות את עצמן, איך ילדות תופסות את עצמן, מה המודלים לחיקוי שיש להן, אם יש בכלל. איך הן רואות את המערכות הזוגיות שלהן, ועוד המון אספקטים של מגדריות שהם מאוד מאוד קשים ושיש עליהם גם ביקורת פנימית שנשמעת כל הזמן בכל מיני צורות. רק שמעטים מאוד האנשים והנשים שמוכנים להצביע על הפוליטיקה ולהגיד תתחילו מפה.
"נשים שצועקים עליהן באוטובוס מהדרין או שהן צריכות לציית לכל מיני רעיונות צניעות חדשים, אז הן יגידו שזה כואב להן ומעצבן אותן, יכתבו בפייסבוק או כל מיני דברים כאלה. אבל מעטים האנשים שיעזו להישיר מבט אל מוקדי הכוח, אל הממסד החרדי הפוליטי ויגידו חבר'ה תתחילו לתקן משם, זה מתחיל משם ומחלחל לכל מקום.
"אני חושבת שהאבסורד הכי הכי גדול זה שיש פה מוסר כפול. הם מדברים על כל כבודה של בת מלך פנימה ועל צניעות, אבל הם עצמם הם לא עומדים בסטנדרטים האלה. הרי הם עובדים עם נשים חילוניות. הם יושבים אתן. מותר להם לעבוד עם נשים, מותר להם לתמוך גם בנשים.
"הם תמכו במועמדות של נשים בבחירות המוניציפליות. דגל התורה תמכה בעינת קליש רותם בחיפה תמיכה מאוד נלהבת, ח"כ משה גפני התקשר לאחל לה איחולים לרגל הזכייה שלה. הרב שלום כהן, פטרונה הרוחני של ש"ס, הוציא פסק הלכה נלהב לתמיכה במועמדותה של מרים פיירברג בנתניה.
דגל התורה תמכה. ראש העיר חיפה, עינת קליש-רותם (מאיר ועקנין/ פלאש 90)
"כל הסיפור הזה של צניעות ושל הרחקה מנשים ושל הפרדה, הוא לא מתקיים באמת במרחבים האלה. אבל לנשים חרדיות יש פתאום יחס אחר – אתן שלנו, אז אנחנו צריכים לשמור אתכן באיזשהו מרחב אחר, סגור יותר, שהוא לא חופף גם למציאות החברתית היום של נשים חרדיות בישראל 2020, שהן כן נוכחות. זאת לא חברה מסורתית של פעם. הנשים לא נמצאות בבית ומטפלות בילדים. זאת אמנם חברה דתית מאוד, מחויבת מאוד להלכה. אבל אלה נשים שעובדות בחוץ ונמצאות בכל מקום.
"אנשים חושבים – בחרת להיות חרדית, תתמודדי, זה החיים שלכם, יש לך פאה על הראש, את יושבת מאחורי מחיצה, תסבלי גם את זה. איך שאני חיה את חיי הפרטיים זה באמת עניין שלי, אבל העניין הציבורי שאני מדברת עליו זה עניין של פניה של המדינה. שתי מפלגות מאוד משפיעות שיושבות בכנסת, סביב שולחן הממשלה, שנמצאות ברשויות המקומיות כמעט בכל מקום, הן מפלגות לגברים בלבד. כלומר, לשום אישה בשום צבע, בשום גודל או צורה, אין שום סיכוי להצטרף אליהן.
"זה מצב שהוא לדעתי בלתי נסבל במדינה שקוראת לעצמה דמוקרטית. היום זאת בעיה של נשים חרדיות, אבל כבר רואים את התוצרים של זה – איך נשים שהן לא חרדיות והיו מחוקקות מאוד משפיעות הורחקו לאט לאט אחת אחת מהכנסת. היום זאת בעיה שלנו, החרדיות, מחר זאת תהיה הבעיה שלכן, של כל אישה במדינת ישראל".
אז למה לא להצביע למפלגות לא חרדיות עם ייצוג של נשים?
"עושים את זה, למה לא? בנבחרות הקריאה שלנו היא לא להצביע למפלגות ללא נשים, עד שש"ס וג' יעשו את התיקון הזה. אנחנו בהחלט הולכות להצביע. נלחמו על זכות ההצבעה יותר מדי שנים מכדי שנוותר עליה. אנחנו הולכות להצביע אבל אומרות – תצביעו למפלגה שנותנת לכן קול.
"יש קהילות שבאמת הם יילכו להצביע בנעריהם ובזקניהם ומתיהם, אבל השוליים היום מאוד גדלו. אפשר לראות למשל בבני ברק כמה אלפי חרדים שהצביעו ליכוד, שהצביעו לכל מיני מפלגות, ואפשר לראות את זה בעוד כל מיני ריכוזים חרדיים.
"יש אנשים שבכלל לא הולכים לקלפי, זה לא מעניין אותם. הם לא רוצים להצביע למפלגה חילונית, כי הם גם לא אוהבים את כל ההסתה נגד חרדים. אז יש חלק שאומרים – אוקיי, ככה מסיתים נגדנו אז אנחנו נצביע לחרדים כי אין מה לעשות, זה להילחם על הבית. אבל יש כאלה שגם לא הולכים להצביע או שמצביעים לאחרים.
"עליזה בלוך בבית שמש, לדוגמה, קיבלה את תמיכת המורדים והמורדות החרדים שמאסו בשליטה של העסקנות החרדית במקום, וממש עשו הכל כדי שהיא תיבחר. היא אישה דתית, אבל היה שם קרב אימים שהיא לא תיבחר. היא באמת נבחרה בזכות פעילים ופעילות חרדים שהאמינו בה, חרדים מודרנים הייתי קוראת להם, שהלכו אתה ועשו את העבודה. בזכות זה שהעסקנות הפוליטית שם, בבית שמש, הצליחה באמת להמאיס את עצמה על לא מעט חרדים.
קיבלה את תמיכת המורדים והמורדות החרדים. ראש עיריית בית שמש עליזה בלוך במסיבת עיתונאים עם ראש העירייה היוצא משה אבוטבול, ב-20 בנובמבר 2018 (צילום: יעקב לדרמן / פלאש90)
"גם בתוצאות הבחירות רואים שיש לא מעט חרדים וחרדיות שנשארים בבית או מצביעים למפלגות חילונית. זה עדיין לא מצליח להטות את המפה הפוליטית, זה לא מצליח לשנות את העובדה שש"ס וג' הן לשון מאזניים פוליטית. אבל אם מסתכלים על הגידול הטבעי, הוא לא בא לידי ביטוי בקלפי.
"ויש כאן עניין עקרוני, אומרים לנו – לכי תקימי מפלגת נשים, או לכי תתמודדי במפלגה חילונית, זה נכון, זה דברים שאנחנו פועלות גם לכיוונם. מפלגת נשים זה פחות הקטע שלי, כי זה מכשיר את שרץ 'מפלגת הגברים' שבו אנו נאבקות. אבל למשל שנשים חרדיות ישתלבו במפלגות לא חרדיות, יש כל מיני ניסיונות כאלה, בעיקר בזירה המוניציפלית.
"ועדיין עיריית בני ברק מרשה לעצמה להיות עיריית גברים, עדיין עיריית בית"ר עילית היא עיריית גברים, עדיין כמעט 20 מקומות בכנסת צבועים לגברים בלבד, ואם תהיה אישה חרדית בליכוד זה לא מבטל את החרפה הזאת.
"הרבה חרדיות יגידו לך – לא, אין צורך, אני מרגישה שהגברים מייצגים אותי טוב. להגיד את מה שאני אומרת זה לא פשוט, יש לזה מחיר. כל אישה שמדברת כמוני או שהיא שילמה כבר את המחיר וכבר אין מה לעשות אתה, או שהיא תשלם את המחיר. זה מחיר מאוד מאוד כבד, של להחרים אותך, לא לדבר אתך. את פשוט הופכת להיות אוויר בהרבה מובנים. וגם להתנכל אליך, וכמובן העונש האולטמטיבי – התנכלות לילדים.
"ולכן רוב הנשים יעדיפו בכלל לא להתעסק עם זה, זה מה שחסר לה שיעיפו את הילדים שלה מבית הספר. גם ככה להתקבל לבתי ספר זה אישיו מאוד גדול. רוב הנשים אומרות לי – תגידי, מה את משוגעת? אין לך מה לעשות בחיים?
"אני באופן אישי כבר עברתי את מסע הייסורים הזה עם הילדים. היום אין להם מה לעשות לי חוץ מלהחרים אותי ולהגיד עלי כל מיני דברים איומים. אפשר לראות בתגובות אלינו את רמת השיח – גרושות, ממורמרות, לסביות, מנוולות, רודפות פרסום, 'לא חרדיות'. זה הדיבור. פשוט להפוך אותנו לאיזו קבוצה מטורללת של נשים לא שפויות".
פמיניסטיות, בכל זאת.
"כן, היינו צריכות לחשוב על זה מראש".
רחלי סעיד היא כותבת, עורכת, מתרגמת ואקטיביסטית
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
