newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ההתקרבות בין חמאס לאיראן מעוררת מחלוקת בקרב הפלסטינים

השיח הציבורי הערבי והפלסטיני עוסק באחרונה בהתחממות היחסים בין הצדדים בעקבות מבצע שומר החומות. יש מי שטוענים כי הדבר פוגע באיחוד השורות הפלסטיני, ואחרים סבורים שמדובר בכורח המציאות

מאת:

בשבועות האחרונים ממוקד השיח הציבורי הערבי והפלסטיני בתמורות הניכרות ביחסי חמאס ואיראן מאז מבצע שומר החומות (סיף אל-קודס). חמאס מצויה במוקד הביקורת על התחממות יחסיה עם איראן בעקבות המבצע.

מחמוד א-רימאווי, פרשן ירדני-פלסטיני, טוען כי סבב האלימות האחרון פעל, באופן אירוני לטובת צד שלישי – איראן. יחסי חמאס ואיראן ידעו עליות ומורדות לאורך השנים, ואין מדובר ב"זיווג משמיים". איראן אומנם תמכה בחמאס המבודדת בזירה הבין-לאומית, אבל לאיראן יש גם כוונות להתפשטות ולהשפעה שיעית, תוך ניסיון להשתלט על משאביהן של מדינות האזור, זאת בעוד שחמאס סונית, כידוע.

עצרת תמיכה בחמאס בעיר עזה, ב-24 במאי 2021 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

סבב האלימות פעל באופן אירוני לטובת צד שלישי – איראן. עצרת תמיכה בחמאס בעיר עזה, ב-24 במאי 2021 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

א-רימאווי טוען שבשל כך חמאס השתדלה בעבר להגביל את שיתוף הפעולה שלה עם איראן למאבק בישראל, ונזהרה מלהזדהות אתה, כפי שעשתה תנועת הג'יהאד האסלאמי. חמאס דיכאה ארגונים ותנועות בעלות אוריינטציה איראנית, אך שמרה על תיאום עם תנועת הג'יהאד האסלאמי, בשל מקומה החשוב בפוליטיקה הפלסטינית, עוצמתה הצבאית המשמעותית והיותה בעלת ברית של חמאס זה שנים רבות.

א-רימאווי מרחיב ואומר שחמאס נאלצה להיזהר בהצהרותיה בנוגע לקשר עם איראן, משום שמיליוני ערבים ומוסלמים נפלו קורבן לשאיפותיה לקנות שליטה במרחב ולקיצוניות הדתית שלה. מדובר באיזון עדין, מכיוון שייתכן שמעמדה של חמאס כמצורעת מבחינה בין-לאומית לא איפשר לה לדחות עזרה משום כיוון.

מאידך גיסא, ברית עם מדינה דכאנית שכזאת יכולה היתה גם להציג את חמאס כגוף אנוכי שאינו מתחשב בעמי האזור, ואם כך – מדוע שעמי האזור יתמכו בחמאס ובמאבקה?

א-רימאווי סבור כי מוטב לחמאס לצמצם בהדרגה את יחסיה עם טהרן כל עוד זו ממשיכה באותה מדיניות באזור המשריק. ההחלטות של מלחמה ושלום צריכות להתקבל ברמה הלאומית הפנימית, לדעתו, הרחק מאיראן ובאמצעות חיזוק הקשרים של חמאס עם מדינות ערב, החל במצרים ובירדן.

א-רימאווי תומך, כמו רבים אחרים, באחדות בין חמאס לפת"ח תחת סמכותה של הרשות הפלסטינית ברמאללה, הנהנית מהכרה ערבית ובין-לאומית. "יהיו אשר יהיו ההסתייגויות מתפקודה של הרשות, עצם קיומה מסמל קיום לאומי", הוא מדגיש.

"חמאס זקוקה לעזרת הרשות בהסרתה מרשימת ארגוני הטרור האמריקאית והאירופית. מצד שני, הרשות הפלסטינית (והעם) זקוקים לחמאס כעתודה חמושה לוחמת שתרסן ותשים קץ לתוקפנות הישראלית. על חמאס גם להדגיש ולהתמקד בזהות הלאומית שלה במקום בזהות הדתית שאינה מדברת לכולם, ומעוררת חששות ופחדים בקרב שותפיה ללאום ולגורל".

ההזדהות עם איראן מקלקלת

ד"ר מועתז אל־ח'טיב, מרצה לפילוסופיה מהפקולטה ללימודי האסלאם באוניברסיטת חמד בן ח'ליפה בדוחה שבקטאר, הרחיב במאמרו באתר אל-ג'זירה על מורכבות הקשר בין איראן לבין חמאס והג'יהאד האסלאמי: מצד אחד חמאס רואה באיראן "שותפה" לעיקרון המוסרי של מלחמה בכיבוש. מצד שני, איראן היא מדינה אימפריאליסטית. כיצד קרה שאסמאעיל הנייה מחמאס וזיאד נח'אלה מהג'יהאד האסלאמי הודו לאיראן על תמיכתה הכלכלית והצבאית בתום מבצע שומר החומות?

הכותב מציין שהתקשורת האיראנית מבליטה את היות איראן "שותפה עיקרית לניצחון" של חמאס, ובשאר אל-אסד הודה להתנגדות הפלסטינית על הישגה. מסקנה אפשרית מכך היא שאיראן רואה בניצחון ההתנגדות הפלסטינית ניצחון שלה על ישראל. אל-ח'טיב עובר לנתח את הבעת התודה של חמאס לאיראן מבחינה אתית ודתית, בניסיון להבין אם יש לגנות את חמאס על כך, לתמוך בה או להסביר את הדבר ככורח הנסיבות.

בהיבט הדתי, יש שיטענו שהמעשה של חמאס הוא בבחינת "הסתייעות בכופר", בהיות המשטר האיראני שיעי. בהיבט הפרגמטי, הטענה היא שחמאס נאלצה להודות לאיראן בשל הנסיבות (מה שקרוי באנגלית: beggars can't be choosers). בהיבט המוסרי, אם כן, עלינו להודות למי שמיטיב עמנו. טענה זו רואה בהבעת התודה נימוס אלמנטרי והכרה במציאות.

אולם אל-ח'טיב טוען שההיבטים האלה, המבטאים אסכולות שונות, מתעלמים מטבעה של המדינאות, ומכך שאין מדובר בהכרת תודה בין אדם לחברו. במקרה זה מדובר בפעולה מדינית המעלה בהחלט שאלה מוסרית מבחינת תנועות ההתנגדות. הוא מבחין בין חמאס לחזבאללה, באומרו שהאחרונה היא זרוע מדינית איראנית ותו לא, בשונה מחמאס.

אל-ח'טיב סבור שגם הרשות הפלסטינית נמצאת במצב דומה לחזבאללה, בהיותה כלי שרת של ישראל. הוא מסביר שההצהרות המדיניות של מנהיגי חמאס ואיראן מבהירות את האופי המדיני של הסיטואציה ואת הניכוס החלקי של הניצחון לאיראן.

את מפגשם של מנהיגי הג'יהאד האסלאמי עם בשאר אל-אסד מסביר אל-ח'טיב כניסיון להחיות את ציר ההתנגדות דרך רצועת עזה. לצד זאת, הוא סבור כי חמאס שוגה בהכרת תודה לאיראן: מעשיה הטובים של הרפובליקה האסלאמית לא יכולים לכפר על מעשיה הרעים, ומותר לתהות על מניעיה האידיאולוגיים ככוח זר המסייע לג'יהאד הסוני. אם המנהיגים הפלסטינים המודים לאיראן אינם מונים את פשעיה, מוטב שיימנעו גם מהכרת תודה.

צוותים מצריים מפנים הריסות בעיר עזה (צילום: מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

הנייה הודה גם למצרים. צוותים מצריים מפנים הריסות בעיר עזה (צילום: מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

אל-ח'טיב חוזר להתבונן בהיבט הפרגמטי, ומציין שההזדהות עם איראן מקלקלת לחמאס את אחד ההישגים שלו בעימות האחרון – איחוד השורות בצד הפלסטיני. הוא מציין בעיה נוספת בקשר עם איראן: עם כל הכבוד לתמיכתה הצבאית בהתנגדות פלסטינית חמושה, ישראל חזקה פי כמה. גם אם חמאס מיישבת את הדילמות המוסריות שלה בטענה שסוגיית פלסטין עולה בחשיבותה על בעיות אחרות באזור, הסתמכותה של חמאס על תמיכה צבאית חיצונית פוגעת בעצמאותה בקבלת החלטות.

הכותב מנהל דיון ארוך בשאלת הבחירה העומדת בפני הפלסטינים בין ניסיון לשחרר את פלסטין לבין השחרור מהעריצות האיראנית. כך הוא עורך השוואה בין איראן לישראל, בהתייחסו לאיראן כמדינה אורגנית באזור ולא כ"מדינה שהיא כלי שרת ונשתלה בכוח" כישראל. הוא מסכם את מאמרו בהמלצה לנהל דיון פלסטיני על אופן הניהול של הסתירות האידיאולוגיות והמוסריות בבחירה בין הצרה הישראלית לצרה האיראנית.

המציאות אינה מחכה לאיש

סעיד אל-חאג', חוקר המתמחה בטורקיה, לא נותר חייב. במאמר תשובה הוא מציע לדון בסוגיה המורכבת מבלי להידרש לפתרון שאלות אתיות ודתיות סבוכות. דילמות הן חלק מיחסי החוץ של כל מדינה בעולם, הוא מזכיר, והן מלוות גם את בעלות בריתה של רוסיה, התומכת באסד. לצד זאת, הנייה הודה בנאומו גם למצרים, לפני שהודה לאיראן, אך מתנגדי משטר א-סיסי "שכחו" זאת, ומחו דווקא על התודה לאיראן. במילים אחרות, כל שחקן פוליטי רואה את הדילמות המוסריות מנקודת מבטו, ואין לצפות שחמאס תהיה שונה בעניין זה.

אל-חאג' מגייס לעזרתו את הגותם של הנס מורגנטאו וג'ון מירשהיימר כדי להציג את ה"יחסים הרצויים" בין המדינאות והמוסר. לדבריו, מורגנטאו טען כי אסור שהמדינאות תחמוק מעינו הבוחנת של המוסר, אך הוגים אחרים סבורים שהמטרה מקדשת את האמצעים במקרים מסוימים. כל ארגון שואף לקבלת החלטות עצמאית, אך הדבר בדרך כלל אינו אפשרי בשל אילוצי המציאות. לטענתו, אין לדון את חמאס לכף חובה על בריתותיה, משום שהיא תנועת שחרור הפועלת בתנאים קשים.

"איראן היא המדינה היחידה באזור שאינה מכירה ביישות הציונית, וקוראת לשחרור כל פלסטין. כמו כן, היא היחידה המודה בפומבי כי היא תומכת בהתנגדות בכסף, בנשק ועוד", מזכיר אל-חאג'. ואף שחמאס נזקקת לכל תמיכה אפשרית, הוא מוסיף, גם לה היו קווים אדומים בעבר: חמאס הביעה תמיכה במורדים במשטר אסד, אף שהוא נתמך על ידי איראן, והיא נאבקת בניסיונות השפעה איראניים בתוך רצועת עזה.

באשר לטענתו של אל-ח'טיב כי חמאס נדרשת להצניע כל קשר עם איראן המנודה בזירה הבין-לאומית, אל-חאג' אינו מבין כיצד השיקול הזה רלוונטי לחמאס, הנתפסת ממילא כארגון טרור בזירה העולמית.

אל-חאג' טוען שפרשנותו של אל-ח'טיב מובילה למסקנה שיש לדחות את העזרה האיראנית, וזו תוצאה בעייתית מבחינת המאבק בכיבוש, שהוא מוסרי מאין כמוהו. לחמאס, בפשטות, אין ברירה אלא להסתמך על איראן. אף שהתנועה אינה חסינה מביקורת, אין להאשימה במשהו שגובל בבגידה באומה.

לסיום, ראוי להעיר כי בתום מבצע שומר החומות התעוררו סוכני תעמולה פלסטינים וישראלים וטענו כי המצב השתנה מהיסוד – סיועה של קטאר לשיקום אינו מובטח, צפויה עסקה הכורכת את השיקום בהחזרת השבויים והנעדרים הישראלים ועוד.

עד כה לא אירע דבר, למעט הבטחות כספיות מקטאר וכישלון של הדיאלוג בין חמאס לפת"ח בקהיר עוד טרם החל. בישראל יש ממשלה חדשה ולא שגרתית, ועדיין לא ברור מה תהיה מדיניותה מול הפלסטינים בכלל ומול עזה בפרט. מנהיג חמאס ברצועת עזה, יחיא סינווא הבטיח להתפלל בקרוב באל-אקצא המשוחרר, ואסד נראה איתן מתמיד בסוריה למרות מדיניותו של ממשל הנשיא ג'ו ביידן בארה"ב.

כפי שהכותבים עצמם מודים, המציאות אינה מחכה לאיש, וההתחבטויות האתיות והמוסריות פוגשות תמיד בקרקע שלה.

עמיר טאובר הוא מתרגם וכותב בצוות פרויקט אופק במכון ון ליר בירושלים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf