האם ביידן יחלץ את אבו מאזן מהפסיביות המדינית אליה נקלע?
אבו מאזן הצליח לאחד לרגע את העולם הערבי בהתנגדות לעסקת המאה של טראמפ, אך הישג זה התפוגג אל תוך הפסיביות אליה שקעה הרשות הפלסטינית אחרי הסכמי הנורמליזציה בין ישראל למדינות המפרץ. בחירתו של ביידן מעלה מחדש את רף הציפיות ברמאללה
אנחת הרווחה במוקטעה נשמעה אמש (שבת) למרחוק. הייתה זו אנחת רווחה על עזיבתו של טראמפ את הבית הלבן יותר מאשר על שיבתו של ג'ו ביידן לשדרות פנסילבניה בוושינגטון הבירה. התקווה שמחמוד עבאס תולה במדיניות של ביידן, עדיין לא הוכחה. לעומת זאת, המכשולים שממשל טראמפ הערים על דרכה של הרשות הפלסטינית להיהפך למדינה עצמאית היו קשים. הם היו כה קשים עד כי נראו לימין הישראלי בלתי הפיכים. תוכנית טראמפ שנתפרה יחד עם נתניהו מדברת על אוטונומיה פלסטינית מקוטעת ונכה בחלק מהגדה המערבית וקץ לחזון ההגדרה העצמית הפלסטינית. גם בציבור הפלסטיני רבים מטילים ספק האם עצמאות אפשרית.
אנחת רווחה. ג'ו ביידן ומחמוד עבאס בפגישה ברמאללה, מרץ 2016 (פלאש 90)
עד היכן הגיעה הפסימיות אפשר לראות מסקר דעת קהל אחרון שפרסם ד"ר חליל שקאקי לפני שבועיים. רק 43 אחוזים בציבור הפלסטיני תומכים בגישת שתי המדינות, לעומת 56 אחוזים מתנגדים. בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל ירד שיעור התומכים מ-82 אחוזים לפני שנתיים ל-59 אחוזים. בניגוד לציפיות הימין, הפסימיות הפלסטינית לא הובילה לכניעה. 93 אחוזים מהפלסטינים דוחים את תוכנית טראמפ. מה החלופה לדעת מי שלא תומכים ברעיון שתי המדינות? הם נחלקים בין מי שבעד מדינה שוויונית אחת לשני העמים (9 אחוזים) למדינת אפרטהייד (10 אחוזים). 39 אחוזים העדיפו את הקטגוריה 'אחר', בין אם כבריחה מהכרעה בין שתי האפשרויות הקודמות ובין אם כעמדת המתנה לרעיון חדש שיחלץ את הפלסטינים מהמשבר.
ממשל טראמפ הכיר לא רק בסיפוח מזרח ירושלים. הוא קיצץ את כספי הסיוע לרשות הפלסטינית ואונרר"א, סגר את משרדי המשלחת הפלסטינית בארה"ב, ודחף את מדינות המפרץ ואת יורש העצר הסעודי לכונן נורמליזציה עם ישראל. באישור שנתן לאוניברסיטת אריאל לקבל מענקי ממשל, הוא הפך לשותפה של ישראל בסיפוח למעשה של הגדה המערבית. אכן, כדי לאפשר את הנורמליזציה עם מדינות המפרץ הוקפא הסיפוח דה-יורה בטמפרטורה של מאות מעלות מתחת לאפס, אבל הסיפוח דה-פקטו קיבל מנת סטרואידים מאת טראמפ. החרמת חלק מהכספים שישראל אוספת עבור הרשות הפלסטינית והסירוב של מחמוד עבאס לקבל את השאר יצרו בעיית מזומנים חריפה. האיחוד האירופי לחץ על עבאס להתפשר ולא היה מוכן לכסות את הגרעון הגדול בתקציב. רמאללה הייתה בלחץ והתחפרה עמוק בהמתנה לשינוי חיובי.
הישג פלסטיני מול ציר טראמפ-נתניהו
ההתמודדות של אבו מאזן עם טראמפ החלה אחרת. ראש הרשות הפלסטינית הצליח לעכב בשלוש שנים את פרסומה של תוכנית טראמפ. תכניה החלו לדלוף ב-2017, שנת המאה להצהרת שר החוץ הבריטי הלורד בלפור אליו השווה נתניהו את טראמפ. היה זה הישגו המדיני היחיד של אבו מאזן שידע לנצל יפה את הרגישות לירושלים בעולם המוסלמי. העברת השגרירות האמריקנית לירושלים כמהלך פתיחה לקראת פרסום התוכנית המלאה עוררה הפגנות סוערות והביאה את המלך הסעודי להתייצב לצד אבו מאזן ומאחורי תכנית השלום של הליגה הערבית משנת 2002 ולא לצד בנו יורש העצר הנסיך מוחמד, שתמך בנשיא האמריקני.
ההישג של אבו מאזן ירד לטמיון כאשר מדינות המפרץ כוננו נורמליזציה עם ישראל בניגוד לתוכנית השלום הערבית שגרסה כי רק הסדר ישראלי – פלסטיני יעשה זאת. הפלסטינים הרגישו כי מדינות ערב תקעו סכין בגבם וזנחו אותם למרמס לישראל. הוא הדין ביחס לאירופה, רוסיה וסין. במסגרת מסעו לבלימת תוכנית טראמפ הוא פנה אליהן מאז 2018 בבקשה שלא ישאירו אותו לבד מול הציר ירושלים – וושינגטון. הוא הציע לחדש את התהליך המדיני בחסותן ובהשתתפות הקוורטט הערבי (מצרים, ירדן, איחוד האמירויות וסעודיה), ולבסס את המשא ומתן על האדנים שאפיינו את התהליך המדיני מאז אוסלו 1993. לצערו נענה עבאס במשיכת כתף. הם לא ששו להחליף את האמריקנים ולהיחשף לזעמם של טראמפ ונתניהו.
האכזבה הפלסטינית הביאה להתחפרות. ממשל עבאס לא שיווק את החלופה שלו. בניגוד למציאות, עבאס מצטייר אפילו בשמאל הישראלי כעוד סרבן בסדרה ארוכה של סרבנים פלסטינים שאימצו מדיניות של הכול או לא-כלום. בחברה הפלסטינית גברו הקולות שדוחים כל הידברות עם ישראלים כי זו מנרמלת את הכיבוש והאפרטהייד. על רקע זה החלו לאחרונה שיחות עם חמאס על עריכת בחירות כלליות תחילה למועצה המחוקקת ואחר כך לנשיאות ולמוסדות אש"ף.
בחירתו של ביידן יכולה לעצור את השיחות עם חמאס על בחירות, תוך כדי המתנה לכניסתו לתפקיד בינואר וגיבוש מדיניות ממשלו בשאלה הפלסטינית. ירידת משקלו של נתניהו בציר ירושלים –וושינגטון והאפשרות של החלפת מדיניות האני ואפסי עוד של טראמפ בעקרונות אובמה שהעדיף שיתוף פעולה בינלאומי מעלים את רף התקווה ברמאללה שהחלופה שהציג עבאס תפרוש כנפיים. אולם הדבר לא יקרה אם הדיפלומטיה הפלסטינית תישאר פסיבית.
מנחם קליין הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה על מובילי יוזמת ז'נבה
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
