newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דיקטטורה בהתהוות: נתניהו מנסה להשתלט על סמלי המדינה

הליכוד משתמש כבר שנים בסמל המדינה בתעמולת הבחירות שלו, במה שנראה כמו ניסיון ליצור זיהוי בין הסמלים לשליט ומפלגת השלטון. גנץ נקנס מיידית על שימוש בסמל, אך הרשויות כולן גוררות רגליים כשמדובר בנתניהו

מאת:

אחד הדברים הראשונים שעושה דיקטטורה בהתהוות הוא השתלטות שיטתית על סמלי המדינה, וזיהויים זיהוי מלא עם השליט ועם מפלגת השלטון. ניסיון בכיוון זה קורה מזה שנים, כאשר לפתע פתאום צצה מאי-שם בחדר סיעת הליכוד בכנסת כרזה ועליה לוגו הליכוד ותחתיו (כן, כן, תחתיו!) סמל המדינה.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ורעייתו שרה במטה הליכוד בתל אביב, ב-3 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ורעייתו שרה במטה הליכוד בתל אביב, ב-3 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

כמורה לאזרחות שמחויב ללמד את תלמידיי אודות סמל המדינה ומשמעויותיו, משהו בכרזה נראה לי מוזר. כאשר עיינתי בחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, הבנתי שחשדי נכון, וכי החוק קובע כי:

3.  (א)  לא ייצר אדם דבר ובו סמל המדינה, אלא על פי רשיון או כתב-היתר מאת שר הפנים.

(ב)  לא ישתמש אדם שימוש כל שהוא בסמל המדינה, אלא על פי רשיון או כתב-היתר מאת שר הפנים.

(ג)   העובר על סעיף זה דינו – מאסר עד ששה חדשים או קנס עד מאה וחמישים לירות או שני הענשים כאחד.

חוק הדגל והסמל מבדיל בין השימוש בדגל לעומת סמל המדינה: את הדגל יכול להניף כל אדם וכל גוף כל עוד אינו עושה זאת לשם מסחר או משלח יד. לעומת זאת – סמל המדינה אסור בשימוש שאינו שימוש רשמי, אלא בהיתר שר הפנים וללא כל החרגה.

ככל הידוע לי, איש לא העניק לליכוד או לכל מפלגה אחרת את הזכות להשתמש בסמל המדינה (בוודאי לא תחת הלוגו שלה), ושר הפנים מעולם לא אישר שימוש בסמל למטרה זו. כך נפתחה בפני חידה בלשית – מיהו הגורם שהפיק את הכרזה ובהוראתו של מי?

בנימין נתניהו וזאב אלקין במפגש סיעה בכנסת, ב-19 באוקטובר 2015 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

מי העניק לליכוד אישור להשתמש בסמל המדינה? בנימין נתניהו וזאב אלקין במפגש סיעה בכנסת, ב-19 באוקטובר 2015 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

האמינו לי שיש לי מספיק חידות לא פתורות בחיים, ולא הייתי זקוק לאחת נוספת. עם זאת, הפרת החוק היתה בוטה במיוחד וכוונה ביד מכוון: הכרזה צולמה כרקע לתמונת ראש הממשלה, שרי הליכוד וחברי הכנסת מטעמה פעמים אינספור, ומאז מופיעה בתמונות ארכיון באלפי אזכורים בכלי התקשורת השונים. מהמקפצה, כבר אמרנו?

אינני יודע כיצד איש מאנשי התקשורת לא שם לב לאותה עבירה בוטה על החוק. אך חמור יותר שגם כאשר הסבתי את תשומת לבם של כמה עיתונאים לדבר, נופנפתי בנימוס.

אותי זה לא מצחיק. אינני יודע מיהם ילדיהם של אותם עיתונאים, אבל לי אין הפריבילגיה לשלוח את בני, שקיבל לאחרונה צו גיוס לשירות צבאי, תחת משטר דיקטטורי.

על כן, בתחילת יולי 2019 ניגשתי לתחנת המשטרה הסמוכה למקום מגוריי והגשתי תלונה בעניין כנגד יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, ומנכ"ל הליכוד, צורי סיסו. טחנות הצדק חקרו הפעם במהירות שיא – בתום שבעה חודשים וחצי הודיעה לי משטרת ישראל כי החליטה לא להעמיד איש לדין, ככל הנראה מחוסר עניין לציבור.

באותם הזמנים התחוללה בארצנו מערכת הבחירות השנייה. לא התעצלתי ופניתי לוועדת הבחירות המרכזית בבקשה לראות במעשי הליכוד הפרה של חוק הבחירות, ולהורות לה להפסיק לעשות שימוש בתמונות אלה.

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט חנן מלצר, היה אמפתי מאד לפנייתי וכתב שאכן הדבר פסול מעיקרו, אך בשל העובדה שמדובר בפעולה שהתקיימה לפני מערכת הבחירות – אין הדבר תחת סמכות ועדת הבחירות. גם כאן לא התקדמתי בפתרון החידה.

בחירות רדפו בחירות, והקארמה זקפה את ראשה: בני גנץ, יו"ר מפלגת כחול לבן, ניסה למצב את עצמו כמנהיג ממלכתי. באחד מנאומיו הועמד לפניו פודיום, ועליו – לא קשה לנחש – סמל המדינה. הפעם התגובה היתה דווקא קשה ומיידית: המפלגה נקנסה בו ביום ב-3,000 שקל בגין שימוש פסול בסמל המדינה בעת תעמולת בחירות.

יו"ר כחול לבן, בני גנץ, במטה המפלגה בתל אביב, ב-9 באפריל 2019 (צילום: גיל יערי / פלאש90)

נקנס מיידית על השימוש בסמל. יו"ר כחול לבן, בני גנץ, במטה המפלגה בתל אביב, ב-9 באפריל 2019 (צילום: גיל יערי / פלאש90)

עם כל המידע הזה פניתי באמצע מאי 2020 למחלקת העררים בפרקליטות המדינה, וערערתי על החלטת המשטרה בעניין סגירת התיק. "אין בעיה", כתבו לי במכתב רשמי מהפרקליטות (ועליו סמל המדינה, כמובן), "שמונה חודשים והתשובה אצלך בדואר" (ובמלים אחרות: עד 10 בינואר 2021).

ישבתי וחיכיתי. בא הקיץ הלוהט, הסתיו השיר את עליו, וגשמי ברכה באו על הארץ. ה-10 בינואר 2021 כבר עבר, ומאז עברו כמעט חודשיים נוספים. תשובה לערר מפרקליטות המדינה לא קיבלתי מעולם.

סמל המדינה אינו עניין פעוט או שולי. נהפוך הוא – הוא עומד בבסיסה של המדינה, ועל כן המדינה מגינה עליו בחוק וקונסת את אלה המשתמשים בו שלא כדין (ואף יכולה להכניסם לכלא בגין העבירה).

מפלגת הליכוד מכירה היטב את סגולותיו של הסמל. היא השתמשה באופן שיטתי ולאורך זמן בסמל המדינה באופן בלתי חוקי לכאורה, על מנת ליצור זיהוי תודעתי בינה לבין מדינת ישראל, על מנת להמשיך ולהחזיק בשלטון ולפרק מתוכן את מוסדותיו וסמליו.

פרק הזמן הארוך במיוחד (מעל שנה וחצי!) בה משטרת ישראל ופרקליטות המדינה "חוקרות", "מבררות" ו"דנות" בעניין פשוט ביותר, שבגינו מפלגה אחרת נקנסה באופן מיידי, מעלה ריח רע במיוחד, וחשד שמא מדובר בשיתוף פעולה משטרתי-משפטי עם הפרת החוק הזו.

בשבועות הקרובים אעתור לבג"ץ על מנת שיורה למשטרה ולפרקליטות לחקור את העניין. אני רואה בו עניין מהותי ממדרגה ראשונה. כידוע לכם, משכורתו של מורה בישראל היא נמוכה במיוחד, ועלות הגשת בג"ץ גבוהה. לכן אעריך מאד כל מי שיסייע לי במימון העתירה. מוזמנים לפנות אלי כאן.

יפתח שילוני הוא מורה לאזרחות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf